טראומה מסוג אחר - כלבים

[לב אם]

טראומה מסוג אחר - כלבים

קראתי כתבה על ילדה בת 10 שננשכה על ידי כלב, ונזכרתי בחווית ילדות בה השתחרר כלב מאד מסוכן והתפרץ לכביש בדיוק כשעברנו שם אני וחברתי - אני קפאתי כולי מפחד, והיא ברחה - הכלב רדף אחריה ונשך אותה קשות. חויה כזאת של נשיכה או כמעט או נוכחות בנשיכה - איזה טראומה של פחד מכלבים נשארת לכל החיים. היחוד של הפחד הזה , הוא שזה "פחד בריא" במובן הכי שורשי של פחדים - הרי כל מטרתם היא להביא אותנו למצב של ערנות ומודעות לסכנה, ולנקיטת אמצעי זהירות בעקבות כך. להורים שבינינו וגם לאוהבי בעלי החיים: אחרי הטיפול המיידי בפציעה, בהרחקת הכלב התוקפני - מה לעשות כדי להתמודד עם פחד מכלבים?

 

[גן חיות]

פחד

לדעתי, כל סוגי הפחדים, ואפיו הפוביות, מתחילות כעניין הגיוני כדי להגן עלינו. מידה מסויימת של פחד מכלבים(או כל סכנה אפשרית אחרת) היא דבר טוב. למרות שאני חובבת בעלי-חיים מושבעת ומגדלת גם כלבים, כאשר אני רואה כלב זר, אני נזהרת. ואפילו פוחדת מכלבים גדולים ללא רצועה. העניין עם כל פחד, לדעתי, הוא להוריד את העניין ההיסטרי, שבעצם פוגע ביכולת לתפקד רגיל, ולהשאיר את הפחד המציאותי עם ידע איך לפעול במצב חירום. ספציפית לגבי כלבים: קודם כל לוודא שכל ענייני הבריאות טופלו(הפצע, חיסון כלבת ו/או טטנוס אם יש צורך באלה). אחר-כך הרגעה כללית. לא לחכות זמן רב ולדאוג לקרבה עם כלבים "בטוחים" כאשר יש השגחה צמודה. להסביר איך להימנע מנשיכת כלב ידידותי(כלבי משפחה נושכים כי נבהלים, כי מישהו מכאיב להם, לוקח את האוכל , נוגע בגורים, עושה תנועה שנראה לכלב כאיום על בני משפחתו וכו').ללמד איך לגשת נכון לכלבים. ומצד שני ללמד לא ללטף כלבים לא מוכרים, לא ללטף כלב זר ללא אישור הבעלים, ללמד כללי התנהגות והתגוננות אם(חלילה) כלב שוב תוקף. ישנן משפחות שלוקחות גור קטן הביתה לגדל במטרה להראות לילד שאין מה לפחד. הבעיה שאם זה לא עובד, או אם הטיפול מקשה על המשפחה - הכלב נזרק ואז המסר שהתבקש לא הופנם אלא המסר שסבלם של בעלי-חיים לא חשוב.

 

[הדמעה היבשה]

קודם כל- טעות היא להאשים את הכלב...

ההורים אשמים- והם צריכים להבין- שאי חינוך הילדים יכול לפגוע בהם! ההורים עצמם העידו כי הילדה התעללה בכלב ומשכה בשערותיו וכי זוהי הפעם הראשונה שהוא תקף אותה- צר לי אבל אם ילד יבוא וימשוך בשיער שלי ויציק לי באיזשהו שלב אני אבוא ואתקוף אותו.

 

[לב אם]

עדיין

גם אם במקרה הספציפי הזה הכלב "צודק" - עדיין אני חושבת שבשום מקרה לא יתכן שילד יפגע מכלב. אם ילד יבוא וימשוך בשיער שלי ויציק לי, אני בודאי אלך להוריו ואדרוש שיחנכו אותו, אתפוס ממנו מרחק , אבל אני לא אנשוך אותו, לא אכה אותו ולא אפגע בו בשום צורה (הכי הרבה אצעק עליו - וגם זה לא סביר כשזה לא ילד שלי, רק אם זו הגזמה ממש פראית). כמי שמחזיקה כלבים בבית ועם משפחה של אוהבי כלבים מושבעים (למרות הטראומה שעברתי בילדות) אחת הדרישות הראשונות שלי מכלב הוא שיהיה "ידידותי לילדים" - את הכלבים שיש לנו עכשיו שלחנו למבחני קבלה אצל פעוט שובב, שמשוגע על כלבים, וכל הזמן נשכב עליהם, מושך להם באזנים, נותן להם נשיקות מפה אל פה וכד'. ורק אחרי שעברו אצלו את הבחינות בהצלחה, הסכמנו לקלוט אותם אצלי בבית. וזה למרות שלי בכלל אין ילדים קטנים. אני חושבת שמאחריותו של מי שמגדל כלבים לחנך אותם כך שלא יפגעו בשום ילד ואפילו אינו מתנהג יפה, או לחלופין לסגור את הכלב כך שלא יסכן את הסביבה בכלל. מעבר לכך, אני חושבת שנושא הדיון בהקשר של הפורום הזה אינו מי צודק , אלא איך אנו כהורים מתמודדים עם הפחדים של הילד מכלבים ומלמדים אותו להתיידד שוב עם עולם הכלבים, ולחוש בטחון בחברתם.

 

[לב אם]

חינוך לאי אלימות

נקודה נוספת שעלתה אצלי בהקשר הזה, היא כל התיאוריה שהולכת ותופסת מקום מוביל בחינוך של היום והיא לחינוך לאי אלימות. בחינוך זה מנסים ללמד את הילדים שהתגובה לאלימות אינה אלימות נגדית (ובמקומם משתמשים בדרכים כגון גישור) ולכן כשקורה משהו השאלה בדרך כלל היא לא "מי אשם" אלא "איך אנחנו יכולים לפתור את הבעיה" גם לי יש כל מיני תהיות בקשר לשיטה, ובעיקר במקרים של מציקן סדרתי, אבל למקרה שלפנינו נראה שכדאי שגם אוהבי הכלבים יעזרו בגישה.

 

[לב אם]

ועוד מבט על כלבים - טראומת המוות

לעתים קרובות, המפגש הראשון של ילד עם מוות של מישהו קרוב הוא מותו של הכלב - מזקנה או מתאונה. מצד הילד מדובר בחלק בלתי נפרד מן המשפחה - מישהו אהוב ומנחם (לפעמים הרבה יותר מחברים אחרים במשפחה). ופתאום ברגע האמת, הורים רבים אינם מתייחסים לאבלו של הילד, ולעובדת המוות כאל מותו של מישהו מהמשפחה. דבר שלא מאפשר לילד לאבד את האבל כהלכה, יוצר אצלו לבטים וקושי מול ההורים. כמה מכם ראו: זריקת גופת הכלב לאשפה או פינויה על ידי תברואן? טקס קבורה יפה? הבאת גור חדש כבר באותו שבוע של מות הכלב האהוב?

 

[oranit g]

אפילו ארנבות זוכות לכבוד

במשך שנים גידלנו ארנבות על הגג והילדים נהנו מהמלטות. הארנבת האחרונה מתה הקיץ מזקנה וזכתה לקבורה מכובדת בחולות. אני נהנית סוף סוף מגג נקי אבל הילדים למרות שהם כבר בוגרים היו מוכנים לגדל עוד כמה דורות. בנתיים יאלצו להסתפק בשני החתולים שנותרו.