טראומה (?)

אמא בר

New member
טראומה (?)

לפני מספר חודשים יצאתי עם בתי שהיתה כבת שלוש לפארק. היא רצה על חומת אבן בגובה של כחמישים ס"מ מהקרקע ומעדה. היא נפלה ושפשפה את איזור הפות שפשוף חיצוני בלבד. היא נבהלה מאד וסבלה כאב רב, וכך גם אני אף שלא הראיתי סימני לחץ\מבוכה. חזרנו הביתה והיא החלה לדמם מהאיזור. בבית ניקיתי את האזור במים פושרים כמרבית יכולתי על מנת לראות אם הפגיעה פנימית. מאחר ולא הצלחתי לעצור את הדימום החלטתי לשלוח אותה למיון. שלחתי אותה עם בעלי כי הוא הרבה יותר קר רוח ממני ואיתו היא פחות תתפנק ותבכה, על פי דעתי דאז. לא ידעתי שישלחו אותה לרופא נשים (???). הרופאה בדקה את בתי בדיקה שהבנתי מבעלי שהיתה פולשנית אך ארכה שניה. מאז היא מדברת על כך רבות, לא מרשה לי לסבן לה את האזור, או למרוח משחה במידת הצורך (היא ישנה עם חיתול ולעיתים יש לה שפשפות). אני מרגישה שהארוע טבע חותמת רצינית ביותר. האם יש דרך לדבר על כך\לטפל בזה על מנת שהטראומה האפשרית תטשטש? אשמח לעצה כלשהי. תודה
 
הסירי דאגה מליבך

שלום רב וברוכה הבאה לפורום, את כותבת יפה. טראומה? עם סימן שאלה בסוף. אדלר לימד אותנו ואני מאמינה שהחיים והמציאות אינם מה שקורה לנו אלא מה אנחנו עושים עם זה. איך אנחנו מתיחסים למה שקרה. התיחסות ללא חשש ודאגה, עניינית, טבעית. (אולי יעזור לך לחשוב שהפציעה היתה בברך?) לא תעשו עניין , לא יהיה עניין. הילדה שומעת גם כאשר אתם מספרים את "הסיפור" לבני המשפחה המורחבת ולמכרים, יש לה חיישנים עדינים לקלוט איך אתם מספרים? איזה מסר אתם מעבירים? מציעה לכם לצמצם דיבורים. בברכה ובכבוד רב, עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.
 

אמא בר

New member
תודה רבה

אני משתדלת שלא להתייחס לפציעה זו באופן שונה מפציעות אחרות. תודה על התגובה המרגיעה.
 
ברכותיי

אשמח לשמוע עדכונים. שיתופים ושאלות נוספות יתקבלו בשמחה. בברכה, עינת גבע, מכון אדלר.
 
למעלה