"טראמפ אנטישמי, ישראל משעממת אותו". ראיון עם הביוגרף של נשיא ארה"ב - I

[certified.woke]

טראמפ. אשתו מלניה ניהלה איתו משא ומתן קשוח; צילום: Evelyn Hockstein/רויטרס

ארבע שעות גולף ביום, זלילה בולמוסית של שוקולד וסלידה ממרים אדלסון. רשת המקורות המדהימה שטווה הסופר והעיתונאי מייקל וולף סביב דונלד טראמפ הניבה ספר רביעי בסדרה העסיסית עליו, שבו הוא מסביר עד כמה האיש החזק בעולם אדיש לכל מה שקשור במדיניות חוץ. לתשומת לבם של אוהדיו בישראל...

צח יוקד
לעקוב
16:12 • 06 במרץ 2025

את דונלד טראמפ תפסה מתקפת החמאס ב–7 באוקטובר בדרך לעצרת בחירות המונית בעיר ווטרלו שבמדינת איווה. "זו היתה הבמה המושלמת להשמיע הצהרה לוחמנית לטובת ישראל ולהתייצב מאחורי תוכניותיה הצבאיות", כתב העיתונאי הוותיק מייקל וולף בספרו החדש והמדובר, "All or Nothing: How Trump Recaptured America" (הכל או כלום: כיצד טראמפ כבש מחדש את אמריקה). "הבסיס האוונגליסטי באיווה הוא ברובו המוחלט פרו־ישראלי", הוא ממשיך. "הופעה טראמפיאנית של אש וזעם כלפי הפלסטינים היתה מתקבלת בוודאות באהדה". אלא שטראמפ, הוא כתב, סיפק הצהרת תמיכה חיוורת, פושרת, מנוגדת לכל מה שאפשר היה לצפות מהאיש שמעולם לא בחל במילים מפוצצות. על אחת כמה וכמה כאשר יש לו הזדמנות לגזור קופון פוליטי.
אחת הסיבות לכך, מציין וולף בראיון למוסף "הארץ", היא שטראמפ פשוט לא מתעניין במיוחד במדיניות חוץ בכלל ובמזרח התיכון בפרט. "הוא מאז ומתמיד היה משועמם מהדינמיקה הישראלית־פלסטינית", הוא אומר ומוסיף: "צריך להבין שטראמפ מגיב בצורה מאוד רעה לכל מה שמסיט ממנו את הפוקוס, וזה לא משנה מבחינתו אם מדובר באחד האירועים המשמעותיים ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. זה גוזל ממנו תשומת לב וזה גורם לו להרגיש חמוץ, לכל הפחות".

כתבות קשורות​

• ידיד ישראל? טראמפ הוא האויב המסוכן ביותר שלה | גדעון לוי
• מדינת ישראל בחרה בגאווה להיות הפרוקסי של טראמפ | עודה בשאראת

אלא שבמקרה הזה נוסף לכך גם דחף הנקמה, הטינה היוקדת של טראמפ כלפי מי שלדעתו נשא באשמה העיקרית לאותה מתקפה רצחנית, ראש הממשלה בנימין נתניהו. נתניהו, שהעז לברך את ג'ו ביידן על ניצחונו בבחירות ב–2020. ניסיונות הפיוס והתיקון מצד נתניהו לא שיככו את המשטמה של טראמפ כלפיו. "יש דברים כאלה, שטראמפ אובססיבי לגביהם", וולף אומר. "זה משהו שהוא שב ומעלה באופן קבוע, השיחה של נתניהו עם ביידן. הוא מאמין ש–7 באוקטובר לא היה קורה אם הוא היה נשיא, לא כי הוא היה עושה משהו אחר, אלא מהטעם הפשוט שאף אחד לא היה מעז לעשות את זה כשהוא הנשיא. והסיבה לכך שהוא לא נשיא, לפי ההיגיון האישי שלו, היגיון שלא קיים אצל אף אחד אחר ביקום, היא שנתניהו התקשר לברך את ג'ו ביידן. זה מגוחך מהרבה מאוד בחינות, אבל במציאות של טראמפ, ששונה מכל מציאות של מישהו אחר, זה המצב". בספר וולף מסביר שמבחינת טראמפ, בכהונתו הראשונה "הוא עשה יותר ממה שכל נשיא אמריקאי אחר יעשה אי־פעם, לא רק בהגנה על מדינת ישראל אלא גם בכך שאיפשר לנתניהו להישאר בתפקידו ומחוץ לבית סוהר, אלא שאותו נתניהו תרם קול מכריע להסכמה הבינלאומית שביידן, ולא טראמפ, ניצח בבחירות". בקיצור, כפי שמסכם וולף את תובנת טראמפ, שהתגבשה במשך יום המתקפה: "זה הכל באשמת נתניהו!"
נדמה לי שהכעס עבר לו.
"נתניהו בא לבית הלבן, נישק את כפות הרגליים, עשה כל מה שנדרש ממנו לעשות, וזה פיצה על כך. ברגע שאתה מפגין כלפי טראמפ את רמת המסירות הנכונה, הכל נשכח".
רבים בישראל סבורים שטראמפ הוא ידיד אמת. האם, לדעתך, באמת אכפת לו מישראל?
"לא, לא לא, לא! לא אכפת לו מישראל, לא אכפת לו משום דבר אחר מלבד עצמו, ובטח שלא אכפת לו מישראל. חשוב לו להיראות כידיד של ישראל, אבל לא אכפת לו מישראל".
השאלה מה יחסו של טראמפ לישראל כרוכה במידה מסוימת בשאלה מה יחסו ליהודים. ב–2022 פירסם "וושינגטון פוסט" כתבה שסקרה את אמירותיו האנטישמיות של טראמפ לאורך השנים. בין היתר חזר טראמפ פעם אחר פעם על הטענה שהיהודים שמצביעים לדמוקרטים לא נאמנים, או חמור מכך — שונאים, את ישראל; רבים שומעים בכך הד לטענה האנטישמית שיהודים אינם נאמנים באופן כללי. בתשדיר בחירות שלו באותה תקופה כיכבו שלוש דמויות יהודיות בכירות בכלכלה האמריקאית: המיליארדר ג'ורג' סורוס, יו"ר הבנק הפדרלי דאז ג'נט ילן, ולויד בלנקפיין, יו"ר בנק ההשקעות גולדמן זקס. הקריין דיבר על "פירמידת כוח עולמית ששודדת את מעמד הפועלים".

תשדיר הבחירות של טראמפ שתקף דמויות יהודיות בכירות בכלכלה האמריקאית

טראמפ הבין שתיוגו כאנטישמי יזיק לו וברוב ייאושו פנה לחתנו היהודי ג'ארד קושנר. הוא קיווה לחלץ ממנו ומאשתו איוונקה, בתו של טראמפ, הצהרת תמיכה פומבית שתפייס את בסיס התמיכה היהודי ותשכיח את האמירות האנטישמיות מהעבר. "קושנר המשיך להתחמק מהבעת תמיכה רשמית בחמיו", כתב וולף. בסביבתו של טראמפ לא ויתרו והיו מוכנים להתפשר על "הצהרה שלפיה טראמפ איננו אנטישמי". קושנר לא היה מוכן לשמוע על זה. "לא, איוונקה ואני לא מתכוונים לעשות את זה", וולף מצטט בספרו את תגובתו הנזעמת של קושנר. "אנחנו לא מתכוונים לצאת ולשים את השם שלנו על משהו ולהיכנס לתוך כל זה. זה פשוט לא משהו שאנחנו מתכוונים לעשות הפעם".
האם קושנר באמת סבור שטראמפ הוא אנטישמי?
"אני לא יודע למה הוא סירב, אבל אני יודע שזה מה שקרה, כפי שאימתתי דרך כמה מקורות. אני חושב שהוא ואיוונקה הרגישו שזה יותר בטוח עבורם לשמור מרחק".
ואם אני שואל לדעתך האישית, לא רק כאדם שסיקר את טראמפ במשך עשר שנים אלא גם כיהודי?
"אני חושב שהוא אנטישמי במובן הישן, לא שזה מצדיק את זה בשום אופן. אני באמת חושב שהוא מאמין שהיהודים שונים ממנו. הוא לבטח יאמר שיש לו חברים טובים יהודים ושליהודים יש תכונות טובות. אבל האם הוא סבור שאדם יהודי שונה מאדם כמוהו? כן. לטוב או לרע".

איוונקה טראמפ וג'ארד קושנר בהשבעת הנשיא, בינואר. חתנו של טראמפ סירב להכריז שהנשיא איננו אנטישמי; צילום: Evan Vucci/אי־פי

קושנר ואיוונקה טראמפ הצליחו לשמור על תדמית נקייה למדי על אף שהיו מקורבים אליו מאוד בכהונתו הראשונה. אחד ההישגים הבולטים של קושנר, מדגיש וולף, הוא הסכמי אברהם. "טראמפ לא מתעניין באופן קטגורי בכל מה שנוגע למדיניות חוץ ולמזרח התיכון", וולף אומר כעת. "הפוליטיקה הפנימית הישראלית דורשת הבנה עמוקה וירידה לפרטים, ומבחינתו של טראמפ מדובר בשיעמום אחד גדול. בראש שלו מדובר בבעיה יהודית, קושנר יהודי, אז הוא צריך לטפל בזה. וזה מה שקושנר עשה".
ואז, כפי שאתה מתאר בספר, זמן קצר לאחר הבחירות הוא ואיוונקה מקבלים החלטה להתרחק מטראמפ כמה שיותר. האם זה נבע מבושה? מהכרה בנזק שגרם הסירוב שלו להכיר בהפסדו, שגרר הסתערות אלימה על גבעת הקפיטול?
"כן. לקושנר ולאיוונקה היה חשוב לשמור על מרחק. אני חושב שהם הרגישו שהספיק להם ממנו, שהוא בייש את עצמו. הם חשבו לעצמם, 'אנחנו לא רוצים לטבוע ביחד עם הספינה'".

 

[certified.woke]

"טראמפ אנטישמי, ישראל משעממת אותו". ראיון עם הביוגרף של נשיא ארה"ב - II​

הוא בן 71, בעל חזות מטופחת וצעירה בהרבה מכפי גילו. איש נעים, לבבי, שמדבר באיפוק ולא חולק בחופשיות את הסודות שהוא ודאי אוצר בתוכו. הוא מרואיין לא קל, עיתונאי מהדור הישן שמתעקש להשאיר את עצמו מחוץ לסיפור ולא ממהר לתת פרשנויות. כשנשאל, למשל, מדוע טראמפ הזמין את שורד השבי אלי שרעבי למעונו (ולאחר מכן שורדי שבי נוספים), אם הוא מתעניין רק בעצמו, הוא בחר שלא להשיב. וולף גדל בבית יהודי בעיר פטרסון שבצפון מדינת ניו יורק, בנם של איש פרסום ואמא שעבדה ככתבת בעיתון המקומי של העיר. הקריירה העיתונאית שלו נפתחה בגיל 21 בכתבה ב"ניו יורק טיימס מגזין": פרופיל על שכנה של הוריו, אישה בשם אנג'לה אטווד, שהיתה מעורבת בחטיפתה של פטי הרטס, נכדתו של איל העיתונות וויליאם רנדולף הרסט.

וולף, שבמשך שנים קידם את הקריירה שלו ככותב לצד קריירה כיזם, ייסד בראשית שנות ה–80 חברה שמעניקה שירותים להוצאות ספרים. בהמשך, בראשית שנות ה–90, ניסה את מזלו והקים אתר חדשות אינטרנטי בשם Wolff New Media. הכישלון העסקי היה צורב אבל חולל את פריצת הדרך הספרותית: ספר אוטוביוגרפי שפירסם בסוף אותו עשור ובו גולל את עלייתו ונפילתו הכואבת של אתר החדשות. באותה שנה הוא חזר לעולם העיתונות עם טור קבוע ב"ניו יורק מגזין" היוקרתי, ולאחר כעשור הוא פירסם ביוגרפיה מצליחה על טייקון התקשורת האוסטרלי, רופרט מרדוק, הבוס הגדול של ערוץ פוקס ניוז והעיתון "וול סטריט ג'ורנל".

וולף מסביר שהשיחה שבה נתניהו בירך את ביידן על ניצחונו בבחירות של 2020 הפכה אצל טראמפ לאובססיה. "לפי ההיגיון האישי שלו, היגיון שלא קיים אצל אף אחד אחר ביקום, הוא לא נשאר הנשיא כי נתניהו התקשר לברך את ביידן. זה מגוחך מהרבה מאוד בחינות. אבל זה המצב"

לפני שבע שנים הוא פירסם את הספר שהפך אותו לשם מוכר בכל ארצות הברית ובמידה רבה גם מחוצה לה, "אש וזעם: בתוך הבית הלבן של טראמפ". זה היה רב־מכר פוליטי שסיקר באינטימיות חסרת תקדים את קמפיין הבחירות הראשון של טראמפ ואת ראשית כהונתו בבית הלבן. הוא מבוסס על גישה נרחבת לעשרות אנשים מהמעגל האינטימי ביותר של הנשיא, כולל טראמפ עצמו וליועצו הקרוב באותה תקופה, סטיב באנון. הספר גדוש בחשיפות מביכות בנוגע להתנהגותו של הנשיא הטרי שאי אפשר היה להגדיר אותה לעתים אלא כמטורללת. בספר נכתב שעד יום הבחירות עצמו אפילו טראמפ לא האמין בניצחונו, וכשנודע על ההישג הגיבה על כך אשתו מלניה בפרץ בלתי נשלט של בכי. ולא משמחה.

וולף מצייר בספר בצבעים קודרים את מערכת היחסים בין השניים, שדמתה לסידור עבודה יותר מאשר לקשר אינטימי והתבססה על חוזה שמאפשר לשניים לא להחליף מילה זה עם זה במשך ימים רבים. הסכמים במשפחה הזאת הם עניין רב־דורי: וולף כתב שלבת איוונקה היה הסכם עם בעלה קושנר, שלפיו אם אביה יפסיד בבחירות 2016, היא תתמודד ביום מן הימים על הנשיאות. איוונקה, נכתב בספר ההוא, נלחמה כדי למנוע את פרישת ארצות הברית מהסכם פריז לצמצום פליטת גזי החממה. באנון היה בצד השני של המתרס וכשניצח קרא בטוב טעם: "The Bitch is dead" (הכלבה מתה).

הספר הפך מיד לרב־מכר היסטרי. אחריו באו עוד שני ספרים על טראמפ: האחד עסק בעיקר בפרשיותיו המשפטיות, והשני בחודשים האחרונים של הקדנציה הראשונה שלו. "הכל או כלום", הספר הרביעי בסדרה, יצא לאור בסוף פברואר וזכה לסיקור נרחב. הראיון שמתפרסם כאן הוא הראיון הראשון של וולף לכלי תקשורת ישראלי בעקבות צאת הספר.

כיצד לאחר עשר שנות סיקור לא מחמיא, בלשון המעטה, מצליח וולף גם כעת לזכות בגישה חסרת תקדים לסביבתו הקרובה ביותר של טראמפ? "במהלך כתיבת הספר דיברתי עם הרבה אנשים שקרובים לטראמפ, והם הסכימו לדבר איתי מכמה סיבות", וולף אומר. "ראשית אלה אנשים שאני מדבר איתם כבר הרבה זמן, והפכנו כבר למעין חברים. שנית אלה אנשים שחיים בשני עולמות במקביל. יש להם את העולם של טראמפ, ובאותה עת הם אנשים רגילים, לא עשירים במיוחד, עם משפחה, שרואים מה קורה אצל טראמפ ומבינים שזה חריג בצורה בלתי רגילה. שזו 'עיירה משוגעת' (Crazy Town), כפי שהם מכנים את זה לא פעם. הם רוצים להביע את נקודת מבטם. כולם רפובליקאים. יש להם כבוד לטראמפ ולעובדה שניצח בבחירות, אך מנגד אין להם לרגע אשליה שזה אדם רגיל".

טראמפ ומרים אדלסון בקמפיין הבחירות בשנה שעברה. וולף: "טראמפ נאלץ לשבת ולתת לה לדבר, וזה עיצבן אותו בצורה בלתי רגילה"; צילום: Alex Brandon / AP

טראמפ עצמו הגיב בזעם לספר. בפוסט שהעלה לרשת החברתית שלו Truth Social הוא כתב כי "הספר החדש של 'הסופר', לכאורה, מייקל וולף הוא עבודה מזויפת מוחלטת (total FAKE JOB) בדיוק כמו הזבל הקודם שהוא כתב". בהמשך פירסם טראמפ עוד פוסט, שבו הוא איים לתבוע כל מי שיפרסם עליו חומר המבוסס על מקורות אנונימיים.

כתבת שמלניה לא רצתה שבעלה יתמודד הפעם ושלא היה לה יום טוב אחד בבית הלבן. מדוע, אם כן, היא מוכנה לספוג את זה מחדש?

"למלניה אין שום השפעה או אמירה כלשהי בנושא. אלה יחסי תן וקח טהורים. הם אינם בני זוג שמקיימים דיון בנוגע לעתידם המשותף. זה היה יותר דיון שבו היא אמרה לו 'אם תתמודד שוב, זה ידרוש ממני דברים כאלה ואחרים, אז אלה הדברים שאני דורשת בתמורה'".

בלטה מאוד העובדה שמלניה הקפידה שלא להתייצב לצדו של טראמפ באף עצרת בחירות במשך שנה שלמה.

"אז אפשר לומר עליה שהיא יודעת לנהל משא ומתן קשוח".

מי שדווקא זכתה למקום של כבוד בקמפיין הבחירות של טראמפ, כתב וולף בספרו החדש, היא צעירה אלמונית למדי בשם נטלי הארפ. בעברה היתה מגישת חדשות בערוץ חדשות טראמפיסטי וב–2022 היא הצטרפה לקמפיין הבחירות של המועמד לנשיאות על תקן מה שכונה בלעג בסביבתו של הנשיא 'מדפסת אנושית'. וולף מציין שהארפ עונה לפרופיל האופייני של הנשים שטראמפ מקיף את עצמו בהן עוד מימי ראשית כהונתו ב–2016. "כולן נראו אותו דבר: רזות, גבוהות, עם שיער ארוך חלק וחצאיות קצרות (ובחורף מגפיים גבוהים)", כתב והוסיף שאותן נשים היא נטולות רקע פוליטי והשכלה מתאימה לתפקידן, ומנגד ניחנו במסירות מוחלטת שהקנתה להן "עמדות השפעה חסרות פרופורציה ברמות הגבוהות ביותר של הממשל". הארפ הצליחה להתעלות על היתר בזכות התמסרותה המוחלטת והקיצונית לנשיא, שבאה לידי ביטוי, כפי שמתואר בספר, בשגרת בוקר קבועה של הדפסות בזמן משחק הגולף היומי של טראמפ. במשך שלוש או ארבע שעות דלקה הארפ אחרי טראמפ כאשר היא נושאת על גבה מדפסת במשקל של יותר מ−13 ק"ג, שנועדה להדפיס עבורו ידיעות שנראו לה חשובות, בדגש על כתבות חיוביות ופרסומים מחמיאים שאמורים היו לרומם את רוחו. "בכל גומה היא היתה מעדכנת אותו", כתב וולף, "והוא היה אומר לה למי להתקשר בשמו ואיזה פוסט להעלות".

 

[certified.woke]

"טראמפ אנטישמי, ישראל משעממת אותו". ראיון עם הביוגרף של נשיא ארה"ב - III​

ספרו של וולף מתאר באופן לא מעורר השראה במיוחד את הקשר בין ד"ר מרים אדלסון, אלמנתו של איל הקזינו שלדון אדלסון, לבין טראמפ. אדלסון היה התורם הגדול ביותר של טראמפ בשתי מערכות הבחירות הקודמות — יותר מ–400 מיליון דולר, לפי חלק מהדיווחים. היא תרמה לטראמפ סכומי כסף אגדיים, אבל זה לא קנה לה מקום בלבו של הנשיא. "היא כל כך משעממת", פסק טראמפ לפי וולף, כאשר אחד מיועציו הפציר בו שייפגש איתה כדי שתתרום לו. "היא לא מפסיקה לדבר. אני לא יכול לעשות את זה עוד פעם (להיפגש איתה). היא לא הולכת לתת לנו שום דבר". וולף עצמו, שמודה כי לא שוחח עם מרים אדלסון באופן אישי, אומר שמקורבי הנשיא מתארים אותה כ"מי שאמנם לא היתה בלתי נעימה כמו בעלה, אבל פיצתה על כך בהיותה משעממת בצורה חסרת תקנה".

כשוולף מנסה לתאר את הדינמיקה ביניהם כעת, על רקע הדיווחים על ההשפעה הגדולה שיש לאדלסון על טראמפ בנוגע לקידומה של עסקת החטופים, הוא מסביר שאיש לא מקבל הזדמנות לדבר ליד הנשיא, בטח לא "לדבר ולדבר". הוא הרגיש שהיא חצתה את הקו; היא הרגישה שבזכות תרומתה, שלדברי וולף העפילה בסופו של דבר לכ–180 מיליון דולר, מותר לה לחוות את דעתה. התוצאה היתה, לדברי וולף, שטראמפ "נאלץ לשבת שם ולתת לה לדבר וזה עיצבן אותו בצורה בלתי רגילה".

הדוגמה המובהקת ביותר לעשיר שקנה לו מקום ליד טראמפ היא כמובן אילון מאסק, שתרם כרבע מיליארד דולר לקמפיין הבחירות וקיבל תפקיד משמעותי בבית הלבן לאחר הניצחון. וולף כתב בספרו שמאסק התנה את תמיכתו בכך שטראמפ ישבץ לתפקיד המועמד לסגן נשיא את הסנאטור הצעיר ממדינת אוהיו, ג'יי די ואנס. הבחירה הזאת נעשתה בניגוד לדעתם של רוב יועצי הנשיא, שהעדיפו את הסנאטור מרקו רוביו (כיום — שר החוץ האמריקאי); טראמפ עצמו העדיף סגנית נשיא אישה.

כשקוראים את ההשפעה הגדולה שהיתה למאסק על החלטה משמעותית כל כך כמו בחירת סגן הנשיא, קשה לפסול את כל אלה שטוענים שמאסק למעשה שולט בטראמפ גם כעת.

"אין ספק שהכסף של מאסק היווה מקור משיכה חזק מאוד בעיני טראמפ. בשלב מסוים במהלך קמפיין הבחירות, כשהיועצים שלו הפעילו עליו לחץ ללכת לכל מיני ערבי גיוס תרומות, טראמפ היה אומר להם, 'אני לא חייב לעשות את זה, איש הקריפטו (מאסק) ייתן לי כל מה שאני רוצה'. אחרי כל הכסף שמאסק שפך עליו, ברור שיש לו השפעה גדולה גם היום. אבל צריך לזכור שאין דבר כזה שותפות אמיתית עם טראמפ, אין דבר כזה חברות, אף אחד לא באמת קיים סביבו. מבחינתו של טראמפ, הוא רואה עכשיו במאסק מישהו שיכול לשרת אותו, בין השאר כי הוא עושה עבורו בממשל את כל הדברים שאם ישתבשו אפשר יהיה לגלגל את האשמה עליו. צריך לזכור שבעשר שנות הקריירה הפוליטית של טראמפ, אף אחד לא יצא חי. מאה אחוז מהאנשים שעבדו איתו הושפלו, הובכו, פוטרו או הועמדו למשפט. זה תמיד נגמר בדמעות לכולם. מאה אחוז מהאנשים".

אילון מאסק בנאום מצב האומה של טראמפ, השבוע. "ברור שיש לו השפעה גדולה, אבל אין דבר כזה שותפות אמיתית עם טראמפ. הוא עושה את כל הדברים שאם ישתבשו אפשר יהיה לגלגל את האשמה עליו"; צילום: Evelyn Hockstein/רויטרס

בניגוד לאילון מאסק ולמרים אדלסון, שלא הפסיקו לחפש את קירבתו של טראמפ, מי שהכריז עליו מלחמה אישית הוא מיליארדר שמרני לא פחות, איל התקשורת האוסטרלי מרדוק. וולף כתב שלאחר המתקפה על הקפיטול בינואר 2021 הפך מרדוק את גירושו של טראמפ מהחיים הציבוריים למשימה אישית. "פרישתו מתפקיד המנכ"ל של ניוז קורפ (תאגיד התקשורת שלו — צ"י) רק פינתה למרדוק בן ה–92 יותר זמן להתקשר לכל הכתבים שלו ולכל מי שהוא היה יכול להשיג, ולשפוך בפניהם את דעתו על הסכנה והטירוף שנשקפים מטראמפ".

בשיחה עמו וולף מסביר שמרדוק רואה את הפוליטיקה ברצינות, ואת טראמפ הוא שונא יותר מכל אדם אחר בעולם. "הוא חושב שהוא ליצן", אומר וולף. "טראמפ מגחיך בעיניו את הפוליטיקה. מבחינתו, טראמפ הוא אדם שלקוח מעולם הצהובונים שמרדוק הרוויח מהם את הונו הגדול, וזהו".

בוא נעבור קצת לסיפורים אישיים. אתה מתאר בספר את החיבה הגדולה של טראמפ למתוקים, איך הוא יושב בלשכתו, צועק "תנו לי את הרעל", מקבל סלסילה של שוקולדים ולוקח ממנה מלוא חופניים. גם החיבה שלו למקדונלד'ס ידועה. אחרי כל זה אתה מתאר אותו כאדם שנראה טוב יחסית לגילו. מה הסוד שלו?

"תראה, זה לא שהוא נראה כמו אל יווני. מדובר באדם מבוגר, גדול מאוד ושמן מאוד. הוא סובל מעודף משקל בצורה מובהקת. אם תביט בו אתה תחשוב שמדובר באדם בצרות בהתחשב בכך שהוא בן 78. מצד שני הוא קליל ומתנועע עם אנרגיה. הייתי אומר שמהבחינה הזאת הוא הניגוד המוחלט של ג'ו ביידן. בהשוואה לביידן טראמפ בהחלט נראה די טוב".

אולי זה קשור לעובדה שהוא פותח כל יום בשלוש עד ארבע שעות של גולף? זה לא מעט, על אחד כמה וכמה בקמפיין בחירות.

"ריצה לנשיאות היא אחד התפקידים הכי רעילים שיכולים להיות. כל שעה שבה אתה ער מוקדשת להתמודדות. זו עבודה נוראה, נוראה. אתה כל היום נמצא בדרכים, לא מפסיק לעבוד. אבל טראמפ הצליח להפוך את הריצה בבחירות לחלק משגרת הפנאי המהנה השלו, שכללה גולף כל בוקר. כל בוקר. לא היה יום אחד במהלך הקמפיין שבו הוא ויתר על הגולף".

מייקל וולף. "מאה אחוז מהאנשים שעבדו עם טראמפ הושפלו, הובכו, פוטרו או נשפטו"; צילום: ג'ן האריס

אתה מדגיש פעם אחר פעם שמדיניות חוץ משעממת את טראמפ, שפוליטיקה לא מעניינת אותו, שאין לו שום אידיאולוגיה מעבר לטראמפ עצמו. אתה יכול להבין מה מניע אותו בתור נשיא? מדוע בחר להתמודד שוב גם אחרי שכבר השיג הכל ועשה הכל, כפי שכתבת?

"המוטיבציה שלו, אני חושב, היא להיות דונלד טראמפ, ואם הוא רוצה להמשיך להיות דונלד טראמפ הוא מרגיש שהוא חייב או להתמודד לנשיאות או להיות הנשיא, כי אחרת הוא לוקח את הסיכון שמישהו אחר יתפוס את השליטה במפלגה הרפובליקאית. כשריאיינתי אותו לראשונה, אחרי שהודיע על המירוץ לנשיאות ב–2016, שאלתי אותו 'למה אתה עושה את זה?' והוא השיב 'כדי להיות האיש הכי מפורסם בעולם'".

ומה זה אומר לגבי עוד ארבע שנים? האם אתה מודאג מכך שהוא יסרב לפנות את מקומו בתום שתי כהונות בבית הלבן?

"האם אני מודאג לגבי 2028? כן, בהחלט. אני לא מבין איך מישהו יכול לראות את מה שקורה כעת ולא להיות מודאג. מצד שני, אצל טראמפ הכל בסופו של דבר זו הצגה אחת גדולה. הכותרות שהוא מייצר כל יום נועדו למשוך אליו את תשומת הלב ולא כדי לחולל שינוי אמיתי. המטרה שלו היא לייצר בכל יום כותרת חדשה על ידי זה שהוא יעשה משהו מטורף יותר מהיום הקודם. אלא שלהתנהגות שכזו יש נטייה לקרוס לתוך עצמה בסופו של דבר. בנוסף, אתה לא יכול להרחיק ממך את כולם, כפי שנדמה שהוא עושה, ולצפות שלא יהיו לכך השלכות. זה נכון שטראמפ נראה לא פעם כמי שמסלול חייו נע כל הזמן כלפי מעלה, אבל זה לא נכון. הוא נכשל לא פעם, הוא נפל על הפנים, והדבר המדהים לגביו הוא לא הנסיקה כלפי למעלה אלא זה שהוא נפל והצליח להתרומם פעם אחר פעם".

אחרי עשר שנות סיקור של טראמפ, יש משהו חיובי שאתה יכול לומר עליו?

"טראמפ יכול להיות בעל קסם אישי, לבדר, לעתים אפילו להיות מצחיק. תראה, בדרכו הייחודית הוא גאון פוליטי, אדם שבהחלט כתב מחדש את החוקים של הפוליטיקה, של מה זה אומר להיות פוליטיקאי. טראמפ גרם לנו לחשוב על הפוליטיקה באופן שונה מכל שחשבנו עד כה, וזה יכול להיות לטוב או לרע. כרגע זה נראה לרע".

 

[רוב הזמן נח]

אתם אנשים מסכנים.

 

[רוב הזמן נח]

אתם אנשים מסכנים.

 

[certified.woke]

 

[SupermanZW]

ג'ורג' סורוס הוא יהודי נאצי, הוא סייע לנאצים לבזוז רכוש יהודי ואף הסגיר יהודים לידי הנאצים. היה לו סיפור כיסוי טוב, תעודות מזויפות שהציגו אותו כבן של שר החקלאות ההונגרי.

הביקורת על ג'נט ילן ולויד בלנקפיין הייתה ביקורת מקצועית ולא קשורה להיותם יהודים.

יש אמת בטענה שיהודים שמצביעים לדמוקרטים לא נאמנים לישראל, ולא יצא לי לשמוע טענה של טראמפ שהם שונאים את ישראל. גם יש להם סיבות טובות מאוד לא להיות נאמנים לישראל, ובראש הסיבות עומדת הסיבה שישראל אינה מכירה בהם, מכיוון שאינם אורתודוקסים. אוכל לפרט עוד סיבות אבל זה לא העיקר. הטענה הנכונה הזו אינה יכולה להיחשב אנטישמית כי היא פשוט אמת.

 

[certified.woke]

ג'ורג' סורוס הוא יהודי נאצי, הוא סייע לנאצים לבזוז רכוש יהודי ואף הסגיר יהודים לידי הנאצים. היה לו סיפור כיסוי טוב, תעודות מזויפות שהציגו אותו כבן של שר החקלאות ההונגרי.

הביקורת על ג'נט ילן ולויד בלנקפיין הייתה ביקורת מקצועית ולא קשורה להיותם יהודים.

יש אמת בטענה שיהודים שמצביעים לדמוקרטים לא נאמנים לישראל, ולא יצא לי לשמוע טענה של טראמפ שהם שונאים את ישראל. גם יש להם סיבות טובות מאוד לא להיות נאמנים לישראל, ובראש הסיבות עומדת הסיבה שישראל אינה מכירה בהם, מכיוון שאינם אורתודוקסים. אוכל לפרט עוד סיבות אבל זה לא העיקר. הטענה הנכונה הזו אינה יכולה להיחשב אנטישמית כי היא פשוט אמת.

זה לא מה שמסופר כאן על ג'ורג' סורוס...

 

[SupermanZW]

זה לא מה שמסופר כאן על ג'ורג' סורוס...

זה הופיע שם שנים, אבל נערך לפני 8 ימים.

 

[SupermanZW]

זה לא מה שמסופר כאן על ג'ורג' סורוס...

ג'ורג' סורוס הודה בכך בקולו, בראיון מצולם מ1998.

 

[certified.woke]

ג'ורג' סורוס הודה בכך בקולו, בראיון מצולם מ1998.

Patrick Bet-David פשוט נושא חן בעיני...טלית שכולה תכלת...

 

[SupermanZW]

ג'ורג' סורוס יותר גרוע מהיטלר, היטלר גרם למותם של אנשים מחוץ לקבוצת ההשתייכות שלו, וספג תעמולה אנטישמית החל ממלחמת העולם הראשונה. ג'ורג' סורוס גרם למותם של אנשים מקבוצת ההשתייכות שלו, כדי להתחבב על מי שהיו הורגים אותו לו ידעו את זהותו האמיתית.

 

[certified.woke]

ג'ורג' סורוס יותר גרוע מהיטלר, היטלר גרם למותם של אנשים מחוץ לקבוצת ההשתייכות שלו, וספג תעמולה אנטישמית החל ממלחמת העולם הראשונה. ג'ורג' סורוס גרם למותם של אנשים מקבוצת ההשתייכות שלו, כדי להתחבב על מי שהיו הורגים אותו לו ידעו את זהותו האמיתית.

רגע, סורוס יליד אוגוסט 1930.
כלומר, היה בן תשע בפרוץ המלחמה, כבן שלוש עשרה וחצי כשהנאצים השתלטו על הונגריה, וכבן חמש עשרה כשהמלחמה הסתימה.
המשפחה הצליחה להסתיר יהדותה ונעזרה במסמכים מזויפים.
כל יהודי היה מנסה להינצל כך.
הבנתי שהתחזה לבן סנדקאות של בכיר הונגרי...אז?

 

[SupermanZW]

רגע, סורוס יליד אוגוסט 1930.
כלומר, היה בן תשע בפרוץ המלחמה, כבן שלוש עשרה וחצי כשהנאצים השתלטו על הונגריה, וכבן חמש עשרה כשהמלחמה הסתימה.
המשפחה הצליחה להסתיר יהדותה ונעזרה במסמכים מזויפים.
כל יהודי היה מנסה להינצל כך.
הבנתי שהתחזה לבן סנדקאות של בכיר הונגרי...אז?

היה לו כיסוי מצוין, אז למה בזז והסגיר יהודים לנאצים? הוא לא היה חייב, הרי לא חשדו בו.

 

[certified.woke]

היה לו כיסוי מצוין, אז למה בזז והסגיר יהודים לנאצים? הוא לא היה חייב, הרי לא חשדו בו.

ילד בן 13 וחצי, בוזז בשרות הנאצים, יהודים הונגריים(?) מגורשים, לאורך כשנה וחצי?
מי היה מגייס ילד למשימה כזו?

 

[SupermanZW]

ילד בן 13 וחצי, בוזז בשרות הנאצים, יהודים הונגריים(?) מגורשים, לאורך כשנה וחצי?
מי היה מגייס ילד למשימה כזו?

הוא הודה בכך בעצמו, מה אתה רוצה?

 

[certified.woke]

הוא הודה בכך בעצמו, מה אתה רוצה?

צטוט בן 14 שניות רק מחשיד כי הוצא מהקשרו.
היש לך קשור לראיון, או לתמלילו?
אני חיב להבין איך ילד, bar-mitzveh teenager, יכול היה לעשות כל זאת...לצבור הון של יהודים מגורשים.
מה, הוא העביר הכל על שמו המזויף (הוא חי בזהות בדויה, לא?) במרשם המקרקעין ההונגרי ונהנה מן הרכוש אחר תבוסת גרמניה, או עוד לפניה?

 

[SupermanZW]

עוד על ג'ורג' סורוס: https://stophindudvesha.org/george-soros-the-not-so-good-samaritan-from-hell/

נא לשים לב למקורות בתחתית העמוד, רובם מקורות יהודים ו/או ישראלים.