certified.woke
Well-known member
טראמפ לא יודע איזה כאוס תוכניתו עלולה לחולל. נתניהו כן, ואת זה בדיוק הוא רוצה...
טראמפ ונתניהו בבית הלבן בשבוע שעבר. הסגנון הוא התוכן. המטרה היא ההוצאה משיווי משקל. ואז? לא חשוב; צילום: אבי אוחיון / לע"מ
אמיר אורן
לעקוב
09 בפברואר 2025
שר ההגנה הטרי של טראמפ, פיט הגסת, הסביר בשבוע שעבר לקהל שבוי של קצינים ואזרחים בפנטגון את הרעיון שביסוד התוהו ובוהו המתחולל זה שלושה שבועות ברחבי הממשל החדש. "התפקיד שלי, לבקשת הנשיא טראמפ, הוא לא לשמר את המצב הקיים", אמר הסגת. הוא לא התנצל – הוא התגאה. "ננקוט בגישות בלתי מקובלות. ננוע מהר, נחשוב מחוץ לקופסה, נפריע בכוונת מכוון כדי ליצור תחושת בהילות שאני רוצה לוודא שתשרור בתוך המערכת (הביטחונית) הזאת".
כלומר, הסגנון הוא התוכן. המטרה היא ההוצאה משיווי משקל. ואז? לא חשוב. העיקר שהיריב, הממסד השנוא, יספוג סידרה אינסופית של מהלומות, עד שלא יצליח להתאושש.
בינתיים רבבות עובדי מדינה חשים על צוואריהם את קור החרב החדה של הפיטורים, וזה מצוין למי שהרקיע שחקים על כנפי תוכנית טלוויזיה ששורת המחץ בה, מפיו, היתה "אתה מפוטר". אכפת לו או למיליארדרים שתרמו לו? בני אדם הם כחגבים בעיניהם, כולל – או במיוחד – אותם כ-70 מיליון שוטים שהחזירו אותו לבית הלבן.
כתבות קשורות
- הטרנספר של טראמפ לא יתממש, אבל התגובות עליו בישראל הן כתם שלא יימחה | איריס לעאל
- טראמפ השפיל את נתניהו | קרולינה לנדסמן
- אל תזלזלו בהם: טראמפ, נתניהו וכץ מגשימים את מורשתו של כהנא | אלוף בן
אוסף של זוטות, שהמכנה המשותף ביניהן הוא שאין ביניהן מכנה משותף, למעט היותן גחמות של האיש החזק ביותר בעולם, שרוצה וגם יכול לעשות – או לפחות לנסות – כל מה שיעלה במוחו וייצא מפיו, לא בהכרח בסדר זה. הקלישאות בנוסח "פיל בחנות חרסינה" מצחיקות את הפיל. הרי כדי לשבור את החרסינה השתלט על החנות.
בהקשר זה, ובו בלבד, נכון לראות את הגיהוק של פינוי עזה מהעזתים. באותה מידה של רצינות היה מסוגל להציע למוסלמים להמיר את דתם ולהיות לנוצרים טובים, ההולכים לכנסיה בבוקר יום א' ובשאר השבוע משלמים דמי שתיקה לידידה מענף הפורנו. לא רוצים? לא צריך. אסור כבר להציע, ועוד מחוץ לקופסה?
הצרה היא ששבעה מיליארדים בעולם מתקשים להאמין שהכל פעלול, שאין דברים בגו אלא רק באגו. לכן, בורסות נופלות וקמות כשטראמפ מאיים במלחמת מכסים וכחלוף שעה מקפיא את האיום; ובמזרח התיכון צץ כץ "להנחות את הצבא להיערך ליישום התוכנית", כאילו יש תוכנית מאחורי המלים שאולתרו לטובת כותרת מרשימה והספיקו להימשך בחזרה לשיפוץ.
אלא שאחרי כל מה שנאמר על שגיונות טראמפ נשארו שני היבטים המחייבים ליבון: מעמדה המשפטי-מדיני של עזה בהסכמי אוסלו, והחשד בעמאן שנתניהו חוזר לסורו באסכולת "ירדן היא פלסטין".
רבין וחוסיין מלך ירדן בחתימת הסכם השלום. ישראל, תחת כל ממשלותיה ומלחמותיה, דגלה בעקרון של ביטחון תחילה, אך הכירה בכך שאין ביטחון ללא שלום; צילום: יעקב סער / לע"מ
ישראל, תחת כל ממשלותיה ומלחמותיה, דגלה בעקרון של ביטחון תחילה, אך הכירה בכך שאין ביטחון ללא שלום, משמע הסכמים עם גורמים אזוריים, להפגת עוינותם. המחיר, שנוסח במועצת הביטחון בהחלטה 242 לאחר מלחמת ששת הימים ואושרר בהחלטה 338 בשלהי מלחמת יום הכיפורים, היה ויתור על שטחים כבושים. התמורה: השלמה.
שום התפתלות לא שינתה את ההיגיון הפשוט שביסוד המשוואה. ההתעקשות על "גבולות בני הגנה" חוללה מלחמות נוספות, כי הגבולות אינם מגנים על עצמם, לא בעידן הנשק תלול המסלול ולא כשאין בגבולות כוחות בכוננות מתמדת (ע"ע 6 באוקטובר 1973 ו-7 באוקטובר 2023). סידורי פירוז ודילול מועילים, אבל רק במסגרת שלום; והתנחלויות בלב שטח אויב מונעות אפשרויות כאלה.
הסכמי השלום עם מצרים וירדן מושתתים על הכרת ההנהגה הישראלית האחראית בעובדה שאינה ניתנת לשינוי: כדי לחיות במרחב דתי ולאומי מנוכר, על ישראל לכונן ברית אסטרטגית עם משטרים מתונים המוכנים לדכא בכוח הזרוע את הגורמים הקיצוניים, במשולשים שקודקודם הנוסף בוושינגטון.
אותו היגיון עצמו, עם הפלסטינים בשטחים, הוביל את בגין לאוטונומיה במסגרת קמפ דיוויד – עם "משטרה מקןמית חזקה" – ואת רבין לתהליך אוסלו. תמצית עסקת אוסלו היתה שערפאת ידכא בשלב המעבר את חמאס ושאר הפלגים האלימים, ואם יעמוד במבחן, יתקדם בהסדר הקבע לעצמאות מדינית. הציפיה מישראל היתה הקפאת מצב במונחי המחצית הראשונה של שנות ה-90 ולחדול ממגמות התנחלות וסיפוח.
עזה, המקדמה (עם יריחו) לערפאת בעסקה, מעוגנת באוסלו ללא יכולת להינתקות חד-צדדית ממנה. ממשלות הליכוד, תחת נתניהו ושרון, היו מחויבות לרציפות בתהליך. פינוי עזה, עדיין בשלטון הליכוד (שהתפצל למפלגות שרון ונתניהו רק בעקבות הפינוי), לא פטר את ישראל מחובותיה לרשות הפלסטינית, שהמשיכה למשול בשתי מחציות השטחים.
גם הבחירות ברשות, שהעלו את חמאס לממשלה, ולאחר כשנה ההשתלטות הכוחנית של חמאס על עזה – שממשלת אולמרט נמנעה מלפעול נגדה, כי העדיפה להתכונן לתקיפת הכור הגרעיני בסוריה ולמלחמה שעלולה להתפתח שם – לא הביאו את ישראל לביטול הסכמי אוסלו. נתניהו מחויב להם, ולפיכך לרשות פלסטינית המושלת בשטחיה בגדה ובעזה כאחת, והרי עזה היא המוצא היחיד שלה לים. גם כיום, כמעט 30 שנה לאחר שנבחר לראשונה.
פעילי חמאס לאחר ההשתלטות על רצועת עזה ב-2007. גם הבחירות ברשות, שהעלו את חמאס לממשלה, ולאחר כשנה ההשתלטות הכוחנית של חמאס על עזה, לא הביאו את ישראל לביטול הסכמי אוסלו; צילום: REUTERS
כך גם בתוכנית טראמפ מ-2020, שמתגנב ספק האם טראמפ קרא אותה.
ממשל צבאי ישראלי בעזה, כשלעצמו וכשלב במעבר ל"בעלות אמריקאית", פירושו שבירת המחויבות הנשיאותית לאוסלו, שהתקיימה מקלינטון ועד ביידן, כולל טראמפ הראשון. כשטראמפ שבר בעידוד נתניהו בזדון את ההמשכיות עם קודמו אובמה בהסכם הגרעין עם איראן, התוצאה היתה הרת אסון. מי פתי ויניח לצמד זה לבצע ניסוי נוסף?
"שינינו את פני המזרח התיכון", חוגג נתניהו את נפילת אסד והחלשת חיזבאללה, שתיהן בתקופת ביידן. הד לשגיונות בגין-שרון לשינוי כוחני של מפת האזור באמצעות הפלישה ללבנון, גירוש הפלסטינים משם לירדן החתמת באשיר ג'ומאייל על שלום.
שמיר היה ראשון בוני חמאס כחלופה דתית לאש"ף הלאומי, אך מגמה זו נזנחה באוסלו. נתניהו, בשובו לראשות הממשלה ב-2009, בחר בחיזוק הקיצוניים, חמאס, כדי להחליש את המתונים, הרש"פ, ובכך לתרץ את סירובו לפשרת שטחים וריבונות.
ההיבט הירדני הוא המדאיג ביותר בזחיחות נתניהו לשמע גיהוק עזה של טראמפ. עבור טראמפ, מה שעלול לקרות למשטרים בקהיר, בריאד ובעמאן אם ייכנעו ויקלטו מאות אלפי עזתים המזוהים עם חמאס והאחים המוסלמים, הוא רק תוצר לוואי; אולי מצער, אולי מסוכן, אך לא דיל ברייקר. אצל נתניהו, גל ההדף שימוטט את הממלכה ההאשמית עלול להיות מוקד רעידת האדמה.
להאשמים זיכרון ארוך. הם זוכרים מי התנגד לחלוקת ארץ-ישראל המנדטורית, מי דגל ב"שתי גדות לירדן" ומי – כמו נתניהו – חתר להקמת מדינה לפלסטינים ממזרח לנהר, כצידוק להשארת כל השטח שממערב לו בידי ישראל. מזווית זו, נהירת פלסטינים מעזה לירדן וחבירתם שם לאויבי המלך לא תהיה תוצאה תמימה של פינוי מהריסות, אלא מזימה של שני שותפים, נתניהו הפעיל וטראמפ הסביל, בשני שלבים. בראשון, ישראל מחריבה את עזה, כדי שלא תהיה ראויה למגורים, וממשיכה את המלחמה עד להגעת טראמפ, כדי לשבור את חישוקי ביידן. בשלב השני בא טראמפ עם מפוח ענק ומעיף את העזתים לרחבי האזור, באיום קיומי על הממלכה ההאשמית, שמעמדה כמקבלת סיוע אמריקאי אינו מעוגן בהתחיבות הנצחית שהשיגו ישראל ומצרים בקמפ דיוויד. טראמפ עלול להתנות את המשך הסיוע בכניעה לדרישתו.
טראמפ אינו יודע מה הוא שח, ואדיש לפיצוץ ולנשורת, ומבחינתו לקש ולגמל חשיבות זהה, אבל נתניהו יודע גם יודע ורוצה גם רוצה. זהו הרי אותו נתניהו מההוראה להתנקש בחאלד משעל בעמאן. אותו נתניהו מהחיכוך עם הירדנים בהר הבית. אותו נתניהו שבגללו נאלצים צה"ל ומוסדות הביטחון להרגיע את הגבול המזרחי.
נתניהו וטראמפ מסכנים את בטחון ישראל. הנשיא האמריקאי הוא בעיית האומה שלו וכנגזרת גם של העולם כולו, ובתוכו ישראל. נתניהו הוא טראמפ בזעיר אנפין, שליט הרוכב על גב חנפנים תועלתנים, המשתחווה כחנפן תועלתני לשליט גדול ממנו. לכל יום נוסף של המשך שלטונו וסיכול הקדמת הבחירות לכנסת יש מחיר דמים - לחטופים, לחיילים, לאזרחים, לחברה הישראלית המתרחקת משלום וביטחון.