טרטור פרק ג' - לתפארת מדינת ישראל|ד
הבוקר, כשהטלפון שלי נשאר דומם ללא הודעה מבית משפט נגשתי לשם, בטוחה שהאישור ממתין לי. הפקידה אומרת לי שהיועץ המשפטי לממשלה, האדון מזוז היקר, מסרב לחתום, ודורש שאמא תבוא ותחתום על ייפוי כוח עבורי המתיר לי ולאחי לחתום במקומה. על סמך חוות הדעת של הרופא. בדקתי את תעודת הזהות שלי לוודא שאני במדינת ישראל ולא בחלם. ושאלתי , שאלת תם את הפקידה. אם אמא שלי מסוגלת לחתום על יפויי כוח למה שלא יאשרו לה לחתום על ההסכמה לניתוח. והיא ענתה לי ברצינות תהומית שרציתי לצרוח מזעם. בגלל שפניתם לבית המשפט. אבל הרופאים הבהירו שלא יאשרו לה לחתום במצבה. חלם כבר אמרתי. נסעתי במונית ספיישל למרכז היום עם טופס ייפוי כוח. אמא לא ממש הבינה מה אני רוצה ממנה. לא זכרה בכלל שהיא צריכה לעבור ניתוח. ורק בגלל שאני ביקשתי ממנה היא שיתפה פעולה. אבל המשימה היתה גדולה עליה. לחתום במקום הנכון. לכתוב את שמה המלא ואת כתובתה ולרשום שהיא מסכימה שאחי ואני נחתום במקומה. זאת בנוסף לכך שיש לה קושי טכני. רעד קשה ביד. נאלצתי לקחת את האצבע שלה ולהטביע אותה בכרית דיו ולחתום על הטופס כאילו אמא היתה פושעת או משהו. ומיהרתי למונית שהמונה דפק שם וחזרתי לבית משפט למסור את זה ואנחנו מחכים. למה? אלוהים יודע לג'ודו! אחי יושב להם עכשיו על הווריד בהמתנה לאישור. הוא כבר עירב את כתב החדשות של הרדיו המקומי. ובעוד אני בוכה בפניכם אחי מבשר לי שיש רק אישור זמני למחר. אם בעיקבות הניתוח מחר, יתברר, חס וחלילה, שצריך התערבות רפואית חדשה אז מה? כבר כתבתי לכם שעל הקשיים, ואתם כולכם עם המקרה הפרטי שלכם עדיי כמה שזה קשה, אני מסתדרת אבל לנוכח האטימות הנוראית הזו של הממסד אני מתמוטטת. ואני אפילו לא יכולה להשאיר את המפתחות על השולחן ולהתפטר! חשה בת ערובה של השילטונות.
הבוקר, כשהטלפון שלי נשאר דומם ללא הודעה מבית משפט נגשתי לשם, בטוחה שהאישור ממתין לי. הפקידה אומרת לי שהיועץ המשפטי לממשלה, האדון מזוז היקר, מסרב לחתום, ודורש שאמא תבוא ותחתום על ייפוי כוח עבורי המתיר לי ולאחי לחתום במקומה. על סמך חוות הדעת של הרופא. בדקתי את תעודת הזהות שלי לוודא שאני במדינת ישראל ולא בחלם. ושאלתי , שאלת תם את הפקידה. אם אמא שלי מסוגלת לחתום על יפויי כוח למה שלא יאשרו לה לחתום על ההסכמה לניתוח. והיא ענתה לי ברצינות תהומית שרציתי לצרוח מזעם. בגלל שפניתם לבית המשפט. אבל הרופאים הבהירו שלא יאשרו לה לחתום במצבה. חלם כבר אמרתי. נסעתי במונית ספיישל למרכז היום עם טופס ייפוי כוח. אמא לא ממש הבינה מה אני רוצה ממנה. לא זכרה בכלל שהיא צריכה לעבור ניתוח. ורק בגלל שאני ביקשתי ממנה היא שיתפה פעולה. אבל המשימה היתה גדולה עליה. לחתום במקום הנכון. לכתוב את שמה המלא ואת כתובתה ולרשום שהיא מסכימה שאחי ואני נחתום במקומה. זאת בנוסף לכך שיש לה קושי טכני. רעד קשה ביד. נאלצתי לקחת את האצבע שלה ולהטביע אותה בכרית דיו ולחתום על הטופס כאילו אמא היתה פושעת או משהו. ומיהרתי למונית שהמונה דפק שם וחזרתי לבית משפט למסור את זה ואנחנו מחכים. למה? אלוהים יודע לג'ודו! אחי יושב להם עכשיו על הווריד בהמתנה לאישור. הוא כבר עירב את כתב החדשות של הרדיו המקומי. ובעוד אני בוכה בפניכם אחי מבשר לי שיש רק אישור זמני למחר. אם בעיקבות הניתוח מחר, יתברר, חס וחלילה, שצריך התערבות רפואית חדשה אז מה? כבר כתבתי לכם שעל הקשיים, ואתם כולכם עם המקרה הפרטי שלכם עדיי כמה שזה קשה, אני מסתדרת אבל לנוכח האטימות הנוראית הזו של הממסד אני מתמוטטת. ואני אפילו לא יכולה להשאיר את המפתחות על השולחן ולהתפטר! חשה בת ערובה של השילטונות.