טריגר - מוות.

[The Power Puff Girl]

טריגר - מוות.

אין לי מה להוסיף יותר..., פשוט.

 

[The Power Puff Girl]

הודעה אחרונה - לפני ה"אין אינטרנט".

אוקיי אז ככה.., אחרי השיחה שהייתה לי עם שני וסה"ר בבית דרור, ששניהם אמרו שהם תומכים בי בכל דרך שבא אבחר.., נושא השיחה הייתה:, האם לעזוב את המרכז חירום "בית-דרור" או שלא.., כי היה לי שם מאוד רע. . ., בסוף החלטתי לעזוב וביום שישי יצאתי הבייתה ופשוט לא חזרתי ביום ראשון, עכשיו אני בבית. ., כל אופן, הוועדת החלטה - אתם זוכרים ?!, זאת שכל כך הטרידה אותי . . ., הלכתי אליה, בסוף היא לא הייתה במטבח הזה איפה שהמשרד רווחה הזה, אלא, בשירות לנערה.. ליד קצין העיר., מכיוון שהיה מלא שם., אז ככה, עשו לי את הוועדה הגיעו, הפקידת סעד שלי, העובד סוציאלי, הפסיכולוגית דליה - לא הגיעה - והיא הבטיחה לי - לא נורא, רגיל שמשקרים לי. . כל אופן, היועצת הגיעה, הקצינת ביקור סדיר שהייתה לי, ואיתי מקידום נוער - לא הגיע, כי באותו יום הייתה ישיבה, או . קיי, אז ככה, זה היה צוות מצומצם, הפסיכולוגית קלינית אסתר אפק, נראה לי או משהו כזה, לא הייתה נוכחת, וכאלה, בגלל שזה היה יום, אין לי מושג מה אמרו, כל אופן, עשו לי את הוועדה, הקריאו את הדו"ח, בלה בלה, נרשמתי במשרד הרווחה לאחר קריאת חירום מהוסטל עין התכלת..., בלה בלה, נראה נער עם דימוי עצמי נמוך, בלה בלה, סיפור משפחה, לא מעניין, סיפרו שהייתי בשלוותה ושסיימתי שבוע הסתכלות ורציתי להישאר שבוע נוסף - וסירבתי לחזור הבייתה, עשו לי מבחנים דידקטיים בלה בלה, כל מיני דברים.......... , נ.ב.: לפני השלוותה היה כתוב, שבאחת השיחות עם הפסיכולוגית אמרתי לה:, שאני לבד, נמאס לי מהחיים, אין לי למה לחיות, כואב לי, לאף אחד לא איכפת, אף אחד לא יכול להיות איתי, אני צריך מישהו שיהיה איתי 24 שעות, וההורים שלי לא יכולים להיות .... אין לי כוונה ורצון להתמודד.., הפסיכולוגית הפנתה אותו לפסיכיאטר, וחשה סכנה פיזית ונפשית ליובל..., בלה בלה בלה, בקיצור, כולם שם התנהגו כמו חיות, ואני סתם ישבתי בשקט, שאלו אותי אם יש לי משהו להגיד, אם אני רוצה שההורים ייצאו, אמרתי לא, ופשוט כמעט ולא דיברתי, אמרתי שכבר לא אכפת לי, ושנמאס לי, כל מיני דברים... תמר ישראלי, האחראית או המפקחת לא זוכר.. או שזה אותו דבר.. כל אופן, של אודי ואיריס נתנה לי יד, ותמכה בי, בכל אופן, היא אמרה שהיא לא מחליטה!, וחגית מטוס - הקב"סית דיברה איתי במהלך הוועדה, וצעקו עליה, כי זאת וועדה והיא לא צריכה לדבר ולהפריע באמצע, בקיצר משוגעים, אני עשיתי פרצופים, ואמרתי שנראה לי שבנתיים אני אהיה בבית,,, בסוף אני בבית, ויעשו לי וועדה חוזרת לקראת סוף החופש... עם צוות מלא., ביקשתי שיחות שזה מאוד חשוב לי, ההורים אמרו שאין להם כסף לשלם לפסיכולוגית, וגם ההורים שלי מאוד כעסו שפתאום כל העולם יודע מה קורה אצלהם בבית...., הלכתי לבקש שיחות ב"מרכז (המרפאה) לבריאות הנפש לב השרון - בית בריצ'ר", מילאתי טופס כתבתי וכו', פסיכיאטר קרא לי לשיחה, דיברתי איתו, והוא אמר שהם ייצרו איתי קשר, הם הסבירו לי שביום שלישי יש ישיבת צוות, ושם מחליטים מי מטפל במי, ושייצרו איתי קשר בתוך שבועיים, ויקבעו איתי לשיחה., ואמרו שאם המצב מדרדר ואם רע לי יותר, או שאני רוצה למות או מרגיש שיש סכנה לחיים שלי, להתקשר אליהם..., חזרתי הביתה, לבית רע, בלי אינטרנט בלי טלפון בלי כלום, רע לי, אני זוכר סבל, המון כאב.. המון. הסתגרתי בחדר, הרגשתי רע, כמעט ולא דיברתי עם אף אחד, וכשאורטל התקשרה אמרתי לה שאני לא רוצה לדבר איתה יותר...., היא שאלה אותי אם הכל בסדר, אם אין לי עוד פעם את ה"שגעונות" האלה - של למות.., אמרתי לה, כן, הכל בסדר, כרגיל. היא שאלה אותי אם אני רוצה להיפגש איתה מתישהו, אמרתי לה "לא נראה לי שכדאי", וחשבתי אני לא רוצה שיהיו לי יותר חברים ! אני רוצה להיות לבד!... סיימתי את השיחה, הכל באמת כרגיל.., עם אחרים לא ניתקתי את הקשר כי אני יודע שהם צריכים אותי.... באמת!, והלב שלי לא מרשה לי..., כל אופן, הכל רגיל, כאוס. אחרי שבוע וחצי שכנועים.. יש לי אינטרנט - אחרי השפלות וכל מיני דברים שעברתי בשביל זה וידעתי שזה יהיה לזמן מוגבל, אני מכיר הכל כבר...., עכשיו עוד פעם אין לי אינטרנט, וכן זה אני, אני כל כך רוצה למות!..., יותר מתמיד,, רק שעכשיו אני חוזר לפעם... - למכות לדם ולאלימות..., ליער, ולשיכור שהיה שם, לסמים (שאף פעם לא לקחתי), לזה שרדפנו אחריו(לא אני) אבל הייתי בחבורה..., עם רובה אוויר..., להכל, אני רוצה לחזור, להסתובב בחוץ, להסתובב בלי לדעת מה קורה..., בלי לחשוב עם מלא אנשים מלא סביבה, מלא כאב...., לא רוצה הורים, לא רוצה בית, רוצה להיות כל היום מוקף בחוץ ועם מלא אנשים, שבאמת יכולתי לסמוך עליהם, ואני מצטער על המקרים שהם לא שלטו בעצמם, ומצטער, על כל מה שקרה לי, היה עצוב לי לשמוע..., הכרתי שם דברים שלא הכרתי אף פעם, פתאום דיברו על סקס עם גוויות, על השטן, כל מיני דברים, ראיתי דברים שבחיים לא ראיתי, היכרתי ערפדים (אנשים ערפדים), דיברו על סוגי דם, ועל כל מיני דברים כאלה, יו' הכרתי כל כך הרבה דברים שזה ממש פחד. . הם דיברו על כל מיני סוגי סקס ואהבה, לא משנה, כבר על מה.... חוץ מזה, זה היה בחדרה, הכרתי והסתובבתי בנתניה עם עבריינים, בחדרה, עם ערסים, ופריקים.. כל אופן, הייתי במסיבות מטאל, ישבתי לידם כשהם עישנו סמים (אני לא עשנתי), היה כל כך מצחיק בבית של יניב ב 4 בלילה - כשההורים שלו היו באילת.., זה היה כל כך מצחיק, לראות אותם, מסטולים, מדברים שטויות... זה כזה קורע., וקרו כל כך הרבה דברים אני כל כך מתגעגע סוף סוף אוכל לראות אותם שוב, ירח שוב אני יוכל להסתכל אלייך!! אני אוהב אותך ירח יקרה שלי, את תמיד שם,!!!! את הסהר הכסוף ברקע השחור, כחול כהה של השמיים..., והכוכבים המדהימים והנוצצים, בצבע הזהב!!!!!, ואז השמש באה עם הזריחה, מדהים......, אוף, נראה לי שכתבתי המון אז אני אסיים, תאחלו לי הצלחה, מחוץ לבית.. חיי רחוב, יובל קציר - מעיין סהר... אמן!. אשן בחוץ, אגור בחוץ והכי חשוב, היום צריכה להיות לי שיחה עם העובד סוציאלי ב 12 עם אודי, ואני לא אלך אל השיחה הזאת, לא ולא!!!!, לא אכפת לי יותר מהרווחה, מעכשיו אני יפעל רק למען עצמי, ולא מעניין אותי כלום, לא אכפת לי מכלום, אני יותר לא הקורבן......., ולא אסבול יותר..., גם לא אהיה בוועדת החלטה, לא אלך לשום מקום, ואם אין לי בית אז חבל, אתם לא חייבים להגיב, כי בטוח שלא אוכל לקרוא את זה עוד מעט לא יהיה לי יותר אינטרנט, בגלל ההורים הרעים האלה לא אינטרנט ולא טלפון, ותאמינו לי שאתם לא רוצים לדעת מה הם אמרו לי!, אוהבת, או ששונאת.. תחליטו אתם, מעיין. אבל הדברים יכולים להשתנות. . . . ., אני המטרה ורק אני חשובה כרגע, והכל יהיה בסדר, נתראה מתי-שהו, בהמון אהבה, אני.... לפורום, טרנסג'נדרס, -העתק - פורום - סה"ר.

 

[The Power Puff Girl]

כנראה שההורים שלי קמו בגישה אחרת...

פתאום, מדברים איתי כאילו כלום...., ומתחילים להגיד לי ללכת לאודי לעובד סוציאלי, והכל... אז אינטרנט יהיה לי, וכנראה שלהעיף אותי הם לא ממש רוצים.., אבל אין לי מושג כמה זמן אוכל להמשיך ככה......,, אוי חיים, אוי מעיין מה אני עושה ?!, כל כך צריכה, כל כך יכולה.. כל כך אשנה.. אוהבת את כולכם, אני מעיין, ובבקשה תגיבו, אני יכולה לקרוא .. אוהבת. מאוד... מאוד.

 

[stavit10]

../images/Emo24.gif

מעיינוש, טוב.. אז במה שרשמת היו כל כך הרבה היבטים שלא אוכל להגיב על משהו באופן ספציפי. קראתי, הזדעדעתי, נפעמתי,הזדהיתי, הבנתי, לא הבנתי, והיו קטעים ששמחתי. אני רק רוצה לאחל לך, שתחיי איך שאת רוצה, ושתעשי מה שאת רוצה, ושתיהיי מאושרת באשר תיהיי. תמיד אשמח לשמוע ממך. סתיו

 

[The Power Puff Girl]

חחחח

אכן, כן!!!! סתוית שולטת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!, התגעגעתי אלייך למה את לא שומרת על קשר ?!,

 

[Freeda]

שיעור שחיה

היי מעיינוש וברוכה השבה לסערות ומערבולות החיים מציל חכם לימד אותי, כשהייתי בגילך (לפני תרפפו שנים) איך לא לטבוע בסערה: כשנקלעים למערבולת שמאיימת להטביע אותנו לא שוחים בכל הכח נגד המערבולת כי אז טובעים באבדן כוחות אלא שוכבים על הגב - צפים ומחייכים אל השמש, אוספים כוחות והמערבולת טיבעה לזרוק אותנו החוצה - אל המים השקטים ואז שוחים מסביב אל החוף - בסבבה בלי כישופיות ושטנים ושאר מרעין בישין רק בכוחות הפנימיים שלך וחיבוקים מכל אלה שאוהבים אותך כאן - מלאן חיבוקים FREEDA - יערה

 

[stavit10]

איזה חמודה פרידה ../images/Emo68.gif

 

[שרימפיניון]

אהבתי את התשובה שלך...

מהדברים שלא יזיקו לי לאמץ לחיי.

 

[אורי 0]

../images/Emo24.gif../images/Emo140.gifאוקי מעיינוש נראה

את יודעת בערך איך יוצאים מהבית, ומה מחכה לך בחוץ, ואת יודעת מה את יכולה להשיג בבית. כדאי שתשמרי על קשר עם "הרווחה" וה"ועדות". הם אולי נראים כבלבלני מוח, אבל הם אמצעי המילוט שלך מהבית, במקרה שיהפוך לבלתי נסבל לחלוטין. כמו שקלטתי את ההורים שלך, זה גם האמצעי שלך להשיג מההורים מרחב נשימה (אינטרנט למשל). היה נחמד אם לא היה צריך את זה, אבל אלה ההורים שלך. אז בינתיים יש לך אינטרנט, שזה הרבה דברים: חברים וענין ובריחה. יש לך פה הרבה חברים שדואגים לך ומחזיקים אצבעות. ואולי גם ספרים מנייר, והסהר תמיד זורח בלילה, גם כשאת בבית. ואפשר גם לחזור לבית הספר, למצוא חברים בשר ודם, ולנסות לצמצם נזקים -זה די בלגן אחר כך אם מפסיקים ללמוד בכתה י'. עם היכולות שלך, הככל ניתן לפתרון -אבל רק אם יש לך כוחות לזה. הפלוס -בית ספר זה פחות בית. וזה גם קייס נגד לחצי הורים: "הנה אני עושה מאמץ". אני מנסה להיות אופטימי, אבל אני יודע שזה לא קל, ונראה כאילו לא יגמר לעולם. בקשר לכישוף - נו, רוב מה שהויקנים (המאמינים בכישוף) כותבים על עצמם זה פנטזיות ותאוריות של נזירים שחיפשו סיבות לשרוף אותם לפני 500 שנה. אני לא אומר שלא נחמד לעשות כל מיני טקסים משונים ביער (רק לא נשארו כ"כ יערות באזור נתניה, למיטב ידיעתי). ומדורה בליל ירח זו בלי ספק אחד החויות המדהימות בלילה כזה. בשביל זה הלכתי לתנועת נוער... אז תחזיקי מעמד מעיינוש, ואם קשה לך מדי - לכי לאנשי הרווחה. הם אמורים לעזור לך, לפי הבנתם כמובן. והעיקר תשמרי על עצמך.

 

[eliott smith]

להיסחף רחוק

ההודעה הזאת כל כך הזכירה לי את עצמי... לפעמים...אני חושבת שיש לך יכולת עצומה להרגיש... יכולת עצומה להרגיש את החיים, שלפעמים הם כל כך גדולים וענקיים ... אינסופיים... ויש בהם כל כך הרבה... צריך כל כך הרבה אומץ כדי להעיז... לשחות באוקיינוס הזה ולא להיצמד לחוף ולפעמים גם מתבלבלים. אבל את תראי שיהיה בסדר. ודברים יירגעו מתישהו. זה מצויין שביקשת שיחות, כי את יודעת שזה באמת עוזר. נכון שיש אנשי מקצוע מחורבנים, אבל יש ביניהם גם רגישים להפליא, שיכולים מאוד לעזור לסדר את הבלאגן שבפנים. הכל יהיה בסדר, ליפי.

 

[The Power Puff Girl]

רק שכבר אין לי אינטרנט--וחוץ מזה

א) ההורים שלי רוצים לחסל כל מה שקשור לטרנסקסואליות, ב) שנאה לא מובנת שלהם כלפיי.. ג) מלא דברים נוספים..., ד) חשש שלאמא שלי יש מחלת נפש - פירוט פורום סה"ר, שהיא שוברת דברים, משתגעגת וכל מיני.........., והיא לא רוצה שיהיה לי אינטרנט, כי אז אני מספר מה שהולך בבית, מבינים ?!, אין לי מושג - אם אוכל לראות את התגובות בקרוב...

 

[eliott smith]

../images/Emo13.gif

אני רוצה לחייך עכשיו. כי אני כבר שנים עובד על להשתחרר מהנזקים שהביולוגית שלי גרמה לי, ובכלל להעיז לכעוס ולבקר אותה. אם היא הייתה יודעת שאני בכלל קיים, היא הייתה מגלגלת אותי מכל המדרגות. ובכלל, מה שהושיע אותי ממוות היה היציאה מהבית. זה שינה כל כך הרבה דברים. זה נתן לי חופש לנשום, חופש להכיר מי אני ומה אני. אל תדאגי, יקרה. מתישהו את תצאי מהבית. אולי אפילו בזמן הקרוב (אבל בשום פנים ואופן לא לרחוב!) ואת תרגישי כל כך אחרת. ובכל זאת חשוב להגיד שלצאת מהבית עושים רק בצורה מסודרת. רחוב זה יער עם חיות טרף. אני יודע כי הייתי שם. זאת אומרת, לא הייתי שם, ברחתי מעצמי ודמיינתי כל מיני דברים כדי להימלט משם, כי זה היה נורא. ברחוב יש כל כך הרבה חיות אדם. אנשים שצמאים לדם. ועד עכשיו, כשאני קורא על אנשים שחיים ברחוב, נהיה לי רע. אז בבקשה. לא לרחוב. כי זה מסוכן.