טריגר

טריגר

אני יודעת שאתם לא סובלים אותי

אבל אין לי איפה לכתוב. בפורום תמיכה נפשית ביצירה לא עונים ובפורום נפגעות תקיפה מינית יש ניטור.

אחרי כמה חודשים טובים. מתחשק לי שוב לעשות חתכים. אני פשוט לא מרגישה כלום. ואני מרגישה רע שאני לא מרגישה כלום. אני רוצה להרגיש כאב חד. בא לי כל כך. אני מרגישה מתה. מבפנים. מתה.

אפילו הכאב מעומעם. והדמעות לא זולגות. רק תחושה של מוות. ואין אף אחד שיקשיב. וגם כשאני מספרת את זה. אנשים לא מתרגשים. ואני רואה הבנה מעושה ומזויפת, כאילו אומרים- זה הגיע לך. את אשמה. לא ביג דיל. וכשהם שומעים שהיו לי חברים אחר כך הם בכלל חושבים שלא קרה לי שום דבר רציני. הם לא יודעים שאני מתנתקת במיטה. צוללת לעולמות אחרים. מרגישה גועל מהגוף שלי. מכריחה את עצמי לקיים יחסי מין כי אחרת אף בן זוג לא ירצה אותי. ואני צריכה את זה כל כך. את האהבה. וההבנה. ובלי סקס זה לא יהיה לי. אז אני מקיימת. מתנתקת. מזייפת.

אני כל כך שונאת את הגוף שלי.
 
היי מותק

לא סובלים אותך? זה ממש לא נכון. את חלק מאיתנו ואת תמיד מוזמנת לכתוב פה, מתי שרק תרצי.

מה שקרה, את לא אשמה בו. את שומעת? זה ממש לא אשמתך, זה ממש לא הגיע לך וזה הכי ביג דיל שבעולם, כשאת נפגעת והעולם שותק. גם אם הצלחת להתגבר על זה קצת, לתת לפצעים שלך להתחיל להגליד, זה לא נותן לאף אחד זכות לדרוך עלייך ולגרום לך להרגיש כאילו העבר כבר לא משנה.
בקשר זוגי חשוב שתוכלי למצוא את המקום להתפרק גם מבחינה נפשית, לדעת שבן הזוג שלך מכבד אותך, את הגוף שלך, את הספייס שלך, את מי שאת ואת הפגיעות שבך, בדיוק כמו שאת מכבדת את אותם הדברים אצלו. לא מתאים לו? הוא לא מתאים לך! אל תתפשרי ותיכנסי לקשרים או למצבים שתרגישי בהם כלואה, שיגרמו לך לכעוס על עצמך או לרצות לפגוע בעצמך. את ראויה לאהבה ואת ראויה להבנה. את ראויה להכל ומעבר, שיהיה לך טוב.

שולחת לך חיבוק גדול
 
עכשיו אני יודעת

שזה לא אשמתי. לפני שנתיים גיליתי את זה. נפל לי האסימון.

אבל שנים של אשמה ושנאה עצמית עשו את שלהן. עיצבו בי התנהגויות ותפיסת עולם ומחשבות שקשה מאוד להיפטר מהן. גם אם עכשיו אני יודעת את זה באופן מודע ורציונלי, עדיין בפנים אני מרגישה רע.

ותודה. באמת.
 
אין בעד מה

את עובדת על בטיפול שלך? משתפת מישהו קרוב במה שעובר עלייך כשקשה?
ובכלל, איך את בתקופה האחרונה? היית חסרה פה
 
התחלתי טיפול חדש

ב-EMDR אחרי שקראתי על זה קצת והסתקרנתי. המטפלת נראית נחמדה אבל "תמימה" מדי. אני מפחדת להנחית עליה את כל הסיפורים שלי ומה היא תחשוב עליי.

אני גם סקפטית בכך שאני לא יודעת עד לאיפה הטיפול יכול להגיע, מה אכן בר שינוי ומה בילד אין במוח שלי בגלל טבע ההפרעה. מקווה להיות מופתעת.
 
יצא לי לקרוא על זה גם

זה נשמע מעניין, אבל טריגרי להחריד. הבנתי שהוא מאוד יעיל ל-PTSD, בנוסף לדיכאון ועוד כמה דברים..
אני לא יודעת איך עובד הקשר של מטפל-מטופל ב-EMDR ואם הוא שונה, אבל בעיניי, תמיד חשוב להרגיש שאפשר לסמוך על המטפלת, שהיא תהיה שם ותוכל לספק תמיכה ומענה. תנסי לספר את הסיפורים בקצב שלך, בהתאם לנוחות שלך ותראי איך היא מגיבה אליהם ואליך.

אוף, עכשיו אני מצטערת שלא היית פה באירוח האחרון. אני חושבת שהיית יכולה ממש להיעזר בו.
(אם את מעוניינת להציץ - [URL]http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=2355&messageid=170160844)[/URL]
 
כן מאוד טריגרי

אבל זאת הפואנטה. לטפל בזיכרון ככה שהוא לא יהיה טריגר יותר. ראו שיש תוצאות טובות עם PTSD והכלילו את זה לכלל חוויות חיים טראומטיות וקשות. אני חושבת שלכולנו יש ברזומה חוויות קשות שיושבות עלינו ותוקעות לנו ת'חיים. ליטרלי.

והטריגר הזה, הוא מלווה אותנו תמיד. גם אם אפשר לנסות להימנע מכל מגע איתו, לא לראות ולא לשמוע ולא להריח. הוא תמיד יצוץ גם בחוויות חיים הכי נייטרליות. אני רואה אותו בכל מקום, אצל אנשים, באינטרקציות איתם. וזה תוקע אותי. כל כך. כבלים שלא נותנים לי לזוז. של פחדים ופחדים ופחדים.

לפני כמה זמן חשבתי, אני בת 25, ואני מרגישה כל כך זקנה. כאילו יש עליי משא של אבנים על הגב שלא נותן לי ללכת. מפוכחת, מרירה, צינית, חסרת אמון, חשדנית. רואה כמעט אצל כל אדם רוע.
 
(טריגר)

כמה זמן את כבר בטיפול הזה? הוא מוגבל לכמות פגישות?
איך את מתמודדת עם הטריגר שלך? (כתבת שלא חתכת הרבה זמן ועכשיו את רוצה שוב, אבל אני מניחה שלא תמיד הטריגר גורם לכזאת נפילה כמו עכשיו.)
את תמיד מוזמנת לבוא ולכתוב פה כשאת מרגישה רע, כשיש לך טריגר, כשאת מפחדת, כשאת רוצה להיות צינית ומרירה, את יכולה גם לכתוב לי במסרים, אם את רוצה.
 
תנקס (טריגר)

זה קורה לי בשני מצבים. כשאני מרגישה מנותקת. ממש מנותקת מעצמי ומהגוף שלי. רוצה לבכות אבל לא מרגישה כלום. numb. כנראה למרבה האירוניה זה גורם לי להרגיש חיה. (היום קרה משהו שגרם לי לחזור לחוויה הדיסוציאטיבית שחשתי בתקיפה המינית בעוצמה שלא חוויתי הרבה זמן).

והמצב השני הוא שאני בקיצוניות השנייה. מתחילה לבכות וזה מתפרץ בלי יכולת ויסות. היסטריה, בכי שלא נפסק. קשה לנשום והכאב בפנים כל כך בלתי נסבל שאני מעדיפה את הכאב של החתכים שישכיח לי אותו.
 

מיצי2013

New member
נסחפת

אנחנו לא לא סובלים אותך! להפך. תהיתי מה קורה איתך. ואני שמחה שכתבת לנו.
מצטערת שאת מרגישה לא טוב.... אני חושבת שמה שמחבקת כתבה לך מאוד נכון.
 
למעלה