תודה לך, תאומי! והצילו! "סוג של" טריגר
היה לי יום אופורי היום. הצד החיובי של הציקלותימיה. הייתי במרפאת אלרגיה לעשות טסטים והיה לי מצב רוח ממש קופצני, פטפטני, מלהג, מבודח, הצחקתי את כולם שם, התיידדתי עם המטופלים, עם האחות, אפילו הצלחתי להצחיק קצת את הרופא שהיה די... בואו נאמר מסוגר כדי להיות לארג'ית איתו. היו לו איזה 4-5 סטודנטים אמריקניים בחדר, ונתתי להם הרצאה באנגלית על המצב שלי, והרופא שמח שהוא יכול לתשאל אותי באנגלית כדי לחסוך את מאמצי התרגום.
היה לי מצב ממש מוזר - לא הגבתי לשום אלרגן, וזה מילא, אבל לא הגבתי גם להיסטמין, שזו נקודת ביקורת שחייבים להגיב אליה, ופשוט לא הגבתי לכלום, אז הרופא שלח אותי לבדיקת דם של אלרגנים, ועשיתי ממש צחוקים עם אנשים שם והייתי עצבנית אך קופצנית ואופטימית ודיברתי נון-סטופ. הבנתי שזו הציקלותימיה ושזה יעבור, ושהנפילה, שלה אני מצפה, בוא תבוא.
אחר כך הגעתי הביתה והתחלתי לעבוד על הלקטורה שאני מפגרת בה כבר המון זמן וכבר קיבלתי עוד אחת, והתקשרה אליי לקוחה שהפנה אליי חבר טוב שלי, עורך לשון, שלא רצה לקחת את העבודה מסיבותיו שלו, אז הוא הפנה אותה אליי ואחרי כמה ימים שלא הצלחנו לתפוס זו את זו סיכמנו עכשיו (אחרי איזה חצי שעה בטלפון) מה צריך לעשות ומחיר וכו'. היא נשמעה מאוד חמודה וכבר דיברה אתי על הפניית חברים שלה, סטודנטים נוספים... ואני, כאילו, הלוווווו מה קורה פה, אתמול רציתי כל כך למות ועכשיו איך אני משתלטת על כל העומס הזה? הדדליין לממ"ן לאוני' הוא מחר (קיבלתי דחייה בשבוע) ועוד לא פתחתי שום ספר, הלקטורה מחכה המון זמן, השנייה הגיעה אליי אתמול, העריכה של הסמינריון הזה גם כבר אצלי, והתקשרו מההוצאה לאור שאולי ייתנו לי איזו הגהה סופית שאמורה להיות על PDF רק שלא הצלחתי לפענח איך עושים את זה, כי ככל שידיעתי משגת אין אפשרות לערוך קובץ PDF - אם מישהו כאן מבין בזה אנא כתבו לי. איך אני מתמודדת עם העומס הזה??? איך אני מתכוננת לנפילה שתגיע? והרי היא תגיע ב"ה...
קנדי קראש, איילה, אורלי, שותפה, בתי חולים כל הזמן, מדריכה חדשה, אולי הוסטל, מחשבות על מוות ופגיעה עצמית (להבדיל).
כל כך התביישתי היום כשעשו לי את הטסטים, כי הייתי כמובן צריכה לחשוף את האמות הפצועות שלי - באחת יש חתכים וזכר לכוויה מאז, בשנייה יש "רק" זכר לכוויה מאז, והאחות הייתה כנראה מנומסת ולא שאלה אותי מה זה הדברים האלה, רק חיפשה מקום נורמלי לסמן ולדקור.
ואני לא יודעת להתמודד עם כלום בלי אוכל עודף, מיותר, מסוכן. לא יודעת. האינטנסיביות הזאת והמוצפות הזאת והניעה בין התהום לבין הפסגות... והחשש - מה יהיה אם לא אצליח לעשות את עבודת העריכה הזאת מספיק טוב? מעולם לא עבדתי עם לקוחה פרטית תמורת תשלום, רק עם הוצאה לאור... וזו עבודה אקדמית - סמינריון - ואמנם למדתי לעשות את זה בקורס העריכה הלשונית, אבל אני לא זוכרת שום דבר ואין לי מושג... מה שכן, זו לקוחה שעברית אינה שפת האם שלה, והבעיה הקשה שלה בטקסט היא הניסוח ופחות שגיאות הכתיב, ובניסוח אני מעולה (כל עוד אני מבינה את ההקשר. מה אני אעשה אם לא אבין מה היא רצתה להגיד? כמובן ישנה אפשרות להתקשר בטלפון או במייל, אבל יש לי חשש להראות שאני לא יודעת אם אכן לא אדע... אני רוצה להצטייר אמינה ומקצועית...).
הצילו
