Anonymous182
New member
טריגר.
טוב אז כותבת פה כי מבינה שהפורום הזה מת אז יש לי מעיין פורום לבד משלי..
אז ככה..
זוהי תקופה קשה. קשה מאוד. שבקושי מצליחה להרים את עצמי בחזרה. בקושי מצליחה לתפקד - יותר נכון לא מצליחה. בקושי מצליחה לישון בלילות. הרבה מוצפת ומותקפת.
כואב לי. כואב לי כל כך.
ואני לא אסלח לו. גם לא להם אבל כרגע מי שמציק לי זה הוא אז מדברת עליו..
נמאס לי להגן על פוגעים אז אפילו שזה בניגוד לחוק אספר ששמו ג'ניה כץ.
אחרי כל מה שעברתי ועכשיו הוא כבר נשברתי ובחרתי לפרסם את שמו כאן בפורום.
אני בכל רגע שיכלתי הבהרתי שכואב לי. שאני לא רוצה את הדברים שעושה בדרך שעושה אותם. הסברתי שאני רוצה שיעשה בעדינות. לא ככה.
רציתי את מה שעשה רק לא איך שעשה.
הוא הכאיב לי ששלושה ימים הכאב לא פסק!
זה היה בפעם ההיא.
כשבוע אולי שבועיים לפני הייתה פעם אחרת בה קפאתי. כאב לי. הוא דחף לי אצבעות. זה לא היה פעם ראשונה שעושה כך אך זה היה פעם ראשונה שזוכרת בבירור שלא רציתי. זה היה כשבוע או שבועיים אחרי שחזרנו להיות בזוגיות. מאז שחזרנו אמרתי לא פעם ולא פעמיים שאני רוצה לקחת דברים לאט. אולי לא הבהרתי מזה אומר לקחת דברים לאט אבל רציתי לקחת דברים לאט כי כבר הייתי מנותקת ממנו ולא הרגשתי אליו הרגשת קרבה. זה היה כמעט כמו להתחיל קשר חדש בהתחלה. רציתי להתקרב אליו רגשית לפני שנקרב פיזית.
כשדחף לי אצבעות פשוט קפאתי וכאב לי וזה היווה כל כך טריגר למקרים קודמים. נהייתי מנותקת ברמות קיצוניות ובחרדה ענקית.
זה פשוט שחזר אצלי מקרים קודמים.
ואפילו שקפאתי הצלחתי לתקשר באיי איי איי איי אך זה לא זכה להתייחסות. ממש כמו שהדוגמה הקודמת לא זכתה להתייחסות בזמן המקרה גם כאן לא..
הוא שם לב שאני לא נפתחת אליו. העיר על כך שוב ושוב - תפתחי אלי. את לא נפתחת אלי. תרפי את השרירים.. לא זוכרת בדיוק את המילים שלו אך זה היה משהו בסגנון.
הוא גם היה פוגע לי בברך שוב ושוב בדברים שהיה עושה שם במיטה ופעם אחת ממש פחדתי שנדפקה לי הברך כי כל כך כאב לי..
והייתי מסבירה לו שוב ושוב גם בחיי היום יום וגם כשהיינו במיטה והיה עושה את זה שלא לעשות לי ככה!! שתדפק לי הברך בסוף!! שהרגל שלי לא יכולה להתקפל הפוך!! שזה מכאיב לי!! אך כלום לא עזר וזה היה קורה שוב ושוב ושוב......
החוסר ראיה שלו כלפי התבטא בכל תחום במערכת יחסים לא רק בפן המיני למרות שהייתי כל כך מבהירה וכל כך ברורה!! ברמות שלא יכולה להיות ברורה יותר מזה ושלא משתמעת לשתי פנים - אך כל נסיון לתקשורת לא עזר. וזה לא התבטא רק כלפי אלא ראיתי זאת גם מול המשפחה שלו - היחס שלו אותו הדבר. חוסר ראיית האחר מאוד בולטת לי. את חברים שלא מעולם לא יצא לי להכיר. הייתה איזה פעם שהיינו אמורים לפגוש חברים שלו אך אני ביטלתי את זה ופעם אחת דברתי עם חבר שלו בטלפון.
בגדול אחרי הכאב של ההבנה של העובדה גם כאן חוויתי פגיעה מינית שאגב החדרת אצבע נגד הסכמה זה גם אונס מסתבר אז חוויתי איתו גם אונס נזכרתי במעורפל במקרים קודמים איתו שהחדיר לי אצבעות ולא יכלתי להגיב מלבד איי איי איי איי של כאב אבל זה לא זכה להתייחסות. אבל אני מהניתוקים לא זכרתי את זה וגם עכשיו זה עוד מעורפל.. זוכרת ממש מעט.
נפרדתי ממנו בפעם הראשונה בגלל חוסר הראיה שלו כלפי וחזרנו להיות ביחד כי הבטיח שזה ישתנה. זה באמת השתנה - הוא הרבה יותר התאמץ והשתדל עבורי אך זה גם הדגיש יותר את הצדדים המכוערים שבו כי היו לו פחות כוחות כנראה להסוות את הצדדים הללו כשהתאמץ כל כך להיות גם בשבילי ולא רק בשביל עצמו.
אז אתם בטח שואלים אותי למה הייתי איתו לאורך כל הזמן הזה..? ולמה חזרתי אליו..?
אז יש לי תשובה לשאלה הזאת.
עם כמה שהוא היה רע אלי ופגע בי הוא גם היה מקסים אלי והכיל אותי מאוד עם כל הפוסט טראומה והסמפטומים שנכללים בתוכה.
הוא היה שם גם בשביל הילדה של הדיסוציאציה והיה עוזר לה ומרגיע אותה ומשחק איתה וצוחק איתה והכיל אותה כל כך!!
והנחמדות שלו קצת הייתה מבלבלת. הוא היה כל כך נחמד שקשה היה לראות שהוא לא בן שטוב אלי. נכון היו צדדים שהוא היה טוב אלי אך זה במחשה שניה הסתכם בכך שהוא הכיל אותי עם כל הסמפטומים של הפוסט טראומה וכל כך חפשתי את זה. עדיין תאכלס מחפשת את זה.
והאמנתי שעם תקשורת טובה אנחנו נצליח. חשבתי שעם תקשורת טובה דברים ישתפרו. אבל הם לא. ואני אלופה בתקשורת אך למרות זאת לא נראה היה שמבין אך עכשיו אני מבינה בהסתכלות כללית לאחור שזה לא שהוא לא היה מבין אלא נטו שהוא בחר לשחק אותה לא מבין כי כשחזרנו להיות ביחד פתאום הוא כן השקיע בי מאוד. פתאום כאילו כן ידע לראות אותי הרבה יותר בתוך המערכת יחסים (חוץ מכמובן כל הפרצוף שהוסווה פחות כמו כשאנס אותי ופגע בי מינית וכמו שהמשיך לדרוש ממני דרישות לא מציאותיות וניסה לשנות את הבן אדם שאני - את האופי שלי. להגיד לי דברים כמו שאני צריכה תמיד לחייך ותמיד להיות נחמדה ולא להיות אסרטיבית והתחיל להאשים אותי בהאשמות של דברים שמעולם!! לא עשיתי לו!!!!! וכדומה). כלומר גם כשהיינו ביחד בפעם הראשונה זה היה קיים אך ללא ההאשמות. פשוט כשחזרנו להיות ביחד והשקיע הרה יותר בי בקשר היה לו יותר קשה להסוות את זה במילים יפות אז זה נהיה הרבה יותר מודגש ובולט. את אמא שלו היה מאשים באלימות מילולית. אמרתי לו שאני כבר לא יודעת אם זה אמיתי או שהוא מאשים אותה בהאשמות שמעולם לא עשתה בדיוק כפי שהתחיל להאשים אותי בהאשמות שמעולם לא עשיתי כי נכון שהיא בן אדם קשוח שלא רואה את האחר אך מכאן ועד אלימות מילולית ההבדל עצום שנות אור ואם לי הוא עושה את זה אני לא אופתע אם זה גם מה שעושה לה!
בקיצור - הבנתי שאני בקשר בעייתי מכל מיני כיוונים אך מה שמכאיב לי כל כך ומציף אותי כל כך זה האונס והפגיעות המיניות שהוא העביר אותי שיושבים על כל כך הרבה פצעים פתוחים וכל כך הרבה כאב וכל כך הרבה הסטוריה..
ואני מוצאת את עצמי בדיכאון לא מאובחן. סובלת מפלאשים, ניתוקים מוגברים בהרבה למרות שגם לפני שהכרתי אותו הניתוקים אצלי היו בחלקם קיצוניים, התפרצויות בכי, דיכאון (לא מאובחן), חוסר רצון לצאת מהמיטה, חוסר יכולת לתפקד, קשיים בשינה, התקפי חרדה וכו' וכו' וכו'.
כל כך הרבה כאב וקשה למצוא מוצא..
כן, יש גם עוד הנאות ושמחות קטנות. אך עד ההתקף הבא.
צריכה להרים את עצמי אך לא מוצאת איך - לא מצליחה.
וסובלת כל כך..
אז אלו הם חיי כרגע. וזה עצוב ):
טוב אז כותבת פה כי מבינה שהפורום הזה מת אז יש לי מעיין פורום לבד משלי..
אז ככה..
זוהי תקופה קשה. קשה מאוד. שבקושי מצליחה להרים את עצמי בחזרה. בקושי מצליחה לתפקד - יותר נכון לא מצליחה. בקושי מצליחה לישון בלילות. הרבה מוצפת ומותקפת.
כואב לי. כואב לי כל כך.
ואני לא אסלח לו. גם לא להם אבל כרגע מי שמציק לי זה הוא אז מדברת עליו..
נמאס לי להגן על פוגעים אז אפילו שזה בניגוד לחוק אספר ששמו ג'ניה כץ.
אחרי כל מה שעברתי ועכשיו הוא כבר נשברתי ובחרתי לפרסם את שמו כאן בפורום.
אני בכל רגע שיכלתי הבהרתי שכואב לי. שאני לא רוצה את הדברים שעושה בדרך שעושה אותם. הסברתי שאני רוצה שיעשה בעדינות. לא ככה.
רציתי את מה שעשה רק לא איך שעשה.
הוא הכאיב לי ששלושה ימים הכאב לא פסק!
זה היה בפעם ההיא.
כשבוע אולי שבועיים לפני הייתה פעם אחרת בה קפאתי. כאב לי. הוא דחף לי אצבעות. זה לא היה פעם ראשונה שעושה כך אך זה היה פעם ראשונה שזוכרת בבירור שלא רציתי. זה היה כשבוע או שבועיים אחרי שחזרנו להיות בזוגיות. מאז שחזרנו אמרתי לא פעם ולא פעמיים שאני רוצה לקחת דברים לאט. אולי לא הבהרתי מזה אומר לקחת דברים לאט אבל רציתי לקחת דברים לאט כי כבר הייתי מנותקת ממנו ולא הרגשתי אליו הרגשת קרבה. זה היה כמעט כמו להתחיל קשר חדש בהתחלה. רציתי להתקרב אליו רגשית לפני שנקרב פיזית.
כשדחף לי אצבעות פשוט קפאתי וכאב לי וזה היווה כל כך טריגר למקרים קודמים. נהייתי מנותקת ברמות קיצוניות ובחרדה ענקית.
זה פשוט שחזר אצלי מקרים קודמים.
ואפילו שקפאתי הצלחתי לתקשר באיי איי איי איי אך זה לא זכה להתייחסות. ממש כמו שהדוגמה הקודמת לא זכתה להתייחסות בזמן המקרה גם כאן לא..
הוא שם לב שאני לא נפתחת אליו. העיר על כך שוב ושוב - תפתחי אלי. את לא נפתחת אלי. תרפי את השרירים.. לא זוכרת בדיוק את המילים שלו אך זה היה משהו בסגנון.
הוא גם היה פוגע לי בברך שוב ושוב בדברים שהיה עושה שם במיטה ופעם אחת ממש פחדתי שנדפקה לי הברך כי כל כך כאב לי..
והייתי מסבירה לו שוב ושוב גם בחיי היום יום וגם כשהיינו במיטה והיה עושה את זה שלא לעשות לי ככה!! שתדפק לי הברך בסוף!! שהרגל שלי לא יכולה להתקפל הפוך!! שזה מכאיב לי!! אך כלום לא עזר וזה היה קורה שוב ושוב ושוב......
החוסר ראיה שלו כלפי התבטא בכל תחום במערכת יחסים לא רק בפן המיני למרות שהייתי כל כך מבהירה וכל כך ברורה!! ברמות שלא יכולה להיות ברורה יותר מזה ושלא משתמעת לשתי פנים - אך כל נסיון לתקשורת לא עזר. וזה לא התבטא רק כלפי אלא ראיתי זאת גם מול המשפחה שלו - היחס שלו אותו הדבר. חוסר ראיית האחר מאוד בולטת לי. את חברים שלא מעולם לא יצא לי להכיר. הייתה איזה פעם שהיינו אמורים לפגוש חברים שלו אך אני ביטלתי את זה ופעם אחת דברתי עם חבר שלו בטלפון.
בגדול אחרי הכאב של ההבנה של העובדה גם כאן חוויתי פגיעה מינית שאגב החדרת אצבע נגד הסכמה זה גם אונס מסתבר אז חוויתי איתו גם אונס נזכרתי במעורפל במקרים קודמים איתו שהחדיר לי אצבעות ולא יכלתי להגיב מלבד איי איי איי איי של כאב אבל זה לא זכה להתייחסות. אבל אני מהניתוקים לא זכרתי את זה וגם עכשיו זה עוד מעורפל.. זוכרת ממש מעט.
נפרדתי ממנו בפעם הראשונה בגלל חוסר הראיה שלו כלפי וחזרנו להיות ביחד כי הבטיח שזה ישתנה. זה באמת השתנה - הוא הרבה יותר התאמץ והשתדל עבורי אך זה גם הדגיש יותר את הצדדים המכוערים שבו כי היו לו פחות כוחות כנראה להסוות את הצדדים הללו כשהתאמץ כל כך להיות גם בשבילי ולא רק בשביל עצמו.
אז אתם בטח שואלים אותי למה הייתי איתו לאורך כל הזמן הזה..? ולמה חזרתי אליו..?
אז יש לי תשובה לשאלה הזאת.
עם כמה שהוא היה רע אלי ופגע בי הוא גם היה מקסים אלי והכיל אותי מאוד עם כל הפוסט טראומה והסמפטומים שנכללים בתוכה.
הוא היה שם גם בשביל הילדה של הדיסוציאציה והיה עוזר לה ומרגיע אותה ומשחק איתה וצוחק איתה והכיל אותה כל כך!!
והנחמדות שלו קצת הייתה מבלבלת. הוא היה כל כך נחמד שקשה היה לראות שהוא לא בן שטוב אלי. נכון היו צדדים שהוא היה טוב אלי אך זה במחשה שניה הסתכם בכך שהוא הכיל אותי עם כל הסמפטומים של הפוסט טראומה וכל כך חפשתי את זה. עדיין תאכלס מחפשת את זה.
והאמנתי שעם תקשורת טובה אנחנו נצליח. חשבתי שעם תקשורת טובה דברים ישתפרו. אבל הם לא. ואני אלופה בתקשורת אך למרות זאת לא נראה היה שמבין אך עכשיו אני מבינה בהסתכלות כללית לאחור שזה לא שהוא לא היה מבין אלא נטו שהוא בחר לשחק אותה לא מבין כי כשחזרנו להיות ביחד פתאום הוא כן השקיע בי מאוד. פתאום כאילו כן ידע לראות אותי הרבה יותר בתוך המערכת יחסים (חוץ מכמובן כל הפרצוף שהוסווה פחות כמו כשאנס אותי ופגע בי מינית וכמו שהמשיך לדרוש ממני דרישות לא מציאותיות וניסה לשנות את הבן אדם שאני - את האופי שלי. להגיד לי דברים כמו שאני צריכה תמיד לחייך ותמיד להיות נחמדה ולא להיות אסרטיבית והתחיל להאשים אותי בהאשמות של דברים שמעולם!! לא עשיתי לו!!!!! וכדומה). כלומר גם כשהיינו ביחד בפעם הראשונה זה היה קיים אך ללא ההאשמות. פשוט כשחזרנו להיות ביחד והשקיע הרה יותר בי בקשר היה לו יותר קשה להסוות את זה במילים יפות אז זה נהיה הרבה יותר מודגש ובולט. את אמא שלו היה מאשים באלימות מילולית. אמרתי לו שאני כבר לא יודעת אם זה אמיתי או שהוא מאשים אותה בהאשמות שמעולם לא עשתה בדיוק כפי שהתחיל להאשים אותי בהאשמות שמעולם לא עשיתי כי נכון שהיא בן אדם קשוח שלא רואה את האחר אך מכאן ועד אלימות מילולית ההבדל עצום שנות אור ואם לי הוא עושה את זה אני לא אופתע אם זה גם מה שעושה לה!
בקיצור - הבנתי שאני בקשר בעייתי מכל מיני כיוונים אך מה שמכאיב לי כל כך ומציף אותי כל כך זה האונס והפגיעות המיניות שהוא העביר אותי שיושבים על כל כך הרבה פצעים פתוחים וכל כך הרבה כאב וכל כך הרבה הסטוריה..
ואני מוצאת את עצמי בדיכאון לא מאובחן. סובלת מפלאשים, ניתוקים מוגברים בהרבה למרות שגם לפני שהכרתי אותו הניתוקים אצלי היו בחלקם קיצוניים, התפרצויות בכי, דיכאון (לא מאובחן), חוסר רצון לצאת מהמיטה, חוסר יכולת לתפקד, קשיים בשינה, התקפי חרדה וכו' וכו' וכו'.
כל כך הרבה כאב וקשה למצוא מוצא..
כן, יש גם עוד הנאות ושמחות קטנות. אך עד ההתקף הבא.
צריכה להרים את עצמי אך לא מוצאת איך - לא מצליחה.
וסובלת כל כך..
אז אלו הם חיי כרגע. וזה עצוב ):
