טריגר

[הקיסרית הילדותית]

טריגר

פעם חשבתי שאם אני לא אומר את המילה "אונס" זה לא יהיה קיים , זה לא התרחש, אך נראה שזה חזק ממני , ומכל העולם. כי עכשיו בלי לומר את המילה זה קיים, בלי לחשוב על המילה אני חשה את הכוחניות, את האונס לחיים , לרגשות, למין (ומתביישת כל כך ). היום אני אומרת את המילה "אונס" בהרבה הקשרים, "אנסתם לחיים מסויימים" "אנסתם לרגשות, ללילות רצופי נדודים" אבל לא מסוגלת לומר את מה שנעשה, את המקור של אונס , את המשמעות הפיזיולוגית. אונס, אונס, אנס, אונס, אונס, אונס, אונס .... אונס, אונס , אונס, אונס אונס, אונס, אנס, אונס, אונס, אונס, אונס .... אונס, אונס , אונס, אונס אונס, אונס, אנס, אונס, אונס, אונס, אונס .... אונס, אונס , אונס, אונס אונס, אונס, אנס, אונס, אונס, אונס, אונס .... אונס, אונס , אונס, אונס ועוד מיליון פעם.... לא נוגעת , כמו שהם נגעו לא רוצה...

 

[צוות מקום]

זה בכל זאת שונה

היכולת שלך כן לדבר על זה, כן לקרוא לילד בשמו, זה חלק מלהתחיל להחלים. ללכת מסביב לזה משאיר את הפצע הזה מוגלתי וכואב, ללא טיפול וללא תרופה. זה בדיוק המצב שהיה כשהם פגעו בך שוב ושוב. אסור היה לגעת בשטח הזה, הוא היה לא שלך, כי אם שלהם. והכרה שלך במה שהיה, גם עלידי מתן השם, גם על ידי הפניית האצבע המאשימה בדבר הזה ולא בכל אסונות הייקום, כלפיהם -זו התחלה של התייחסות אחרת לדברים. כן, הם פגעו בך. כן, זה נמשך הרבה זמן, אבל עד כמה שידוע לי זה הסתיים. ועכשיו זו את, מול מה שזה השאיר בך. והאחריות היא שלך, להחלים ולשקם את החיים שלך. לא של אף אחד אחר. הם אחראיים על מה שהם עשו לך בעבר, לא על איך שייראה העתיד שלך.

 

[הקיסרית הילדותית]

אילנה

הפסיכולוגית שלי אומרת שעכשיו אני ממש בתחילת התהליך לעבד את הזיכרונות והרגשות ואת הכל , אני עובדת על זה. אני רוצה ויודעת שהעתיד שלי יראה אחרת והוא יהיה תלוי אח ורק בדרך בה אני אבחר להתמודד, לפעמים אני מועדדת (די הרבה) ולא מצליחה לראות את העתיד מרוב קושי וכאב, אל תכעסי בבקשה. נעה

 

[צוות מקום]

אני ממש לא כועסת

ושמחה שאת עושה עבודה כזאת חשובה בשביל עצמך. גם אם לפעמים לא מאמינים, כן מגיע לך שיהיה לך טוב.

 

[הקיסרית הילדותית]

טריגר

קרובה לאדמה , כמא שנבעלת בתוכה, מקווה שהיא תשקע, פתאום, ותבלע אותי, תקבור אותי תחת, לא תשאיר דבר שיזכיר, שיכאיב, שיפגע. נאחזת בידים, בענפים, בעשבים, בכל מה שרק קיים , כדי לעבור את הפעם הזו , נעזרת באותם דברים שפוגעים בי, בענפים שחודרים לתוכי, בידים שנוגעות בתוכי. מבטים נפגשים , עינים דומעות, עם עינים צוחקות מלאות תאבון , מתוכן מציץ לפתע, רחמים, ויד "מלטפת" , נשנענת מקווה שתציל והסכין כבר בפנים משנה הכל מבטיה שוב בעיניו והן צוחקות ומתגלגלות לפני.

 

[הקיסרית הילדותית]

אילנה את יכולה לקרוא את זה?

 

[צוות מקום]

לקיסרית

קראתי את הדברים עוד אז, שהם מלאים בכאב ולא ברגשתי שאני צריכה להגיד משהו, השארתי את זה כך. אולי בפעם הבאה אשלח לך איזו מילה, בכל זאת, שתדעי שקראתי. ורציתי להגיד לך משהו שלא הספקתי - ששמחתי במה שסיפרת לי ואני מקווה שתרצי לספר את זה גם כאן, בפורום. את כמובן לא חייבת, רק אם את רוצה.