טריגר

פרוזק

New member
טריגר

ימים ולילות עוברים במהירות מתורפת ופתאום גל געגוע למישהי שפעם אהבתי ופעם כנראה אהבה אותי עולים כאילו משום מקום והתמונה שלה בעלבום תמונות מחייכת עליי כל כך אוהבת וחמה והזכרונות שלה כמישהי שאפשר לתת לה לגעת ולדעת שכשהיא מחבקת אז הכל בטוח ואז באים הזכרונות הכואבים על עיך הלכת ממני איך עזבת ואפילו לא אמרת למה על איך השארת אותי לבד ערומה ולא מבינה והכאס שלי והסליחה והפגישה לפניי שנה וחצי שדיברנו וביקשת לחבק ואסקמתי למרות שצבט לי בלב ושאמרתי לך שטוב לי באוניברסיטה וביקשת שנישאר בקשר שאני יתקשר ואמרתי לך שאני בקשר רק עם מי שבקשר איתי ורק בקשרים שטוב לי בהם ואמרת שזה מצויין ושאני ימשיך כך ואמרתי לך שעם את רוצה את גם יכולה להתקשר ואמרת בסדר ואפילו לקחת את המשפר אבל לא התקשרת אבל כבר לא ממש עכפת לי ולפניי זה שהיא באה ודיברה איתי ואמרה לי שאמרת לה שאת יודעת שאני כואסת ושאני צודקת על הכל ושאת מאוד מצטארת אבל את גם שמחה לשמוע ממני שטוב לי ושאני לומדת חשבתי אולי להתקשר אבל אני לא זוכרת את המשפר ואולי טוב שכך יודעת שתשמחי לשמוע אותי ואפילו מאוד אבל לא רוצה , בכל זאת יש לי טיפה כבוד עצמי ואת אורדת אותו כבר מזמן למתחת ל0 אז רק יושבת פה מול התמונה שלך מתבוננת בך ונזכרת בחיבוק בריח בקול ביד המלטפת ומתגעגעת אבל יודעת שזה לא יחזור יותר לעולם יודעת שמה שהיה נגמר ועכשיו אני גדולה ובוגרת ואת כל כך רחוקה ואולי טוב שכך אבל אני עדיין משלמת מחיר על הפשלות שלך עדיין לא נותנת לאף אחד או אחת לגעת עדיין שומרת מרחק אני לא יודעת עם תראי את מה שאני כותבת וגם עם תראי לא יודעת עם תקשרי ותביני אבל אני מתה לחיבוק ולא יכולה לקבל אותו בגללך לפעמים בה לי לעשוף את כל מה שנתת לי לשים במהתפה ולאחזיר לך אבל אז לא ישאר לי כלום ממך ואני רוצה שישאר כדיי להזכיר לי שצריך להזהר את זוכרת את גלי קטנה עם הרבה כח היא עצלי מצעתי אותה לא מזמן ואני שומרת עליה עכשיו קרוב ללב ולפעמים בלילות קשים מצמידה אותה לכריתומתבוננת עליה בחושך טוב גלשתי פה טיפה תסלחו לי
 

מריה...

New member
פרוז

אני קוראת ההודעה שלך ומחייכת...וכן יש סיבה לחיוך הזה. הסיבה כמובן לא הכאב (חס וחלילה) בגעגועים שתוקפים אותך ומכאיבים לך אלא כי את היית מבורכת וקיבלת מאישה הזאת מתנה חשובה שאת מוותרת עליה ולקח שאת שוכחת בכל פעם שאת מסרבת לחיבוק. ילדה, היא לימדה אותך מה זאת אהבה...ועד כמה היא יפה היא למדה אותך הכוח שמסתתר מאחורי כל חיבוק...נראה לי אפילו שהכוח הזה עדיין שוכן בנפשך. זאת מתנה ילדה. אמרת שלפני זמן קצר מצאת הסיכה שקיבלת ממנה כמתנה ואת שומרת אותה קרוב ללבך ומה עם המתנה הזאת? למה את מוותרת עליה? וכן...את מוותרת עליה. בכל פעם שאת מסרבת לקבל חיבוק...לא נותנת לאנשים מסביב להתקרב וחבל שזה ככה אנא, תזכרי את הדברים הטובים שקיבלת ממנה ואל תוותרי על מתנה הזאתי...על האהבה והחיבוק מריה...
 

פרוזק

New member
אם זאת אהבה אני לא אוהב עוד לעולם

אם כל האהבות נגמרות בצורה כזאת שפתאום הולכים בלי לומר למה אני לא רוצה יותר מזה תביני היא אאיתה לי כמו אמא גרתי עצלה בבית במשך כמה ימים כשהייתי בבית חולים היא נלחמה שיתנו לי לצאת לכמה שעות לחופש התקשרה כל יום באה לבקר גם שלא ממש ארשו ואז פתאום הלכה נעלמה
 

tomush

New member
פרוזק...יקירתי...

קראתי את המכתב והתרגשתי. הכנות שלך, הראיה האמיצה אל העבר, וההשלמה עם ההווה...יש בך כל כך הרבה אנושיות, וחום. החיבוק הוא הדבר שכל אחד מאיתנו כל כך זקוק לו, כל כך רוצה, אבל לא תמיד אנחנו מסוגלים לכך באמת. החיבוק הזה מתעתע לפעמים, יכול להשאיר רשמים קשים, כמו אותו חיבוק נעלם של אותה חברה מהעבר. אולי מכאן הפחד לתת לאחרים שוב לחבק, הפחד מלהפצע שוב, מהכאב הזה. אז אם תרשי לי, אני רוצה לשלוח לך חיבוק וירטואלי, שהוא פחות מאיים, ואת מוזמנת להשתמש בו איך שמתאים לך, מתי שמתאים לך... (((פרוזק)))) ואם זה לא מתאים, או מאיים מדיי, אני שולחת לך רק יד. יד עדינה שאניח על הכתףשלך, בחום, בעדינות, במרחק שלא יאיים אבל יהיה מספיק קרוב כדי שתוכלי לחוש את קירבתי. שלך, תומוש
 

tomush

New member
ומה שלומך?

לא הייתי כאן כמעט השבוע... איך עבר/עובר? נגמר השבוע הראשון שלך הלימודים... מה קורה איתך?
 

tomush

New member
קדימה לצאט

האייסי שלי איטי מוות...אז אני נכנסת לצאט...מחכה לך!
 
למעלה