הראשון היה מאוד נחמד. שווה עדיין. מחווה לסרטי
חבורות האופנוענים (הל אנג'לס) שהיו בשנות השבעים, ועל כן מומלץ לאופנוענים... ובכלל לחובבי מנועים.
כלל גם אוירה אפוקליפטית אפקטיבית, שנים לפני 'הבריחה מלוס אנג'לס' ו'שליחות קטלנית', שהרחיבו באותו כיוון. בזמנו זה היה הלם רציני של קיצוניות; מגיל 18 ומעלה.
 
השני היה כבר מושקע יותר ופחות בי מובי, וכלל דמות חדשה (איש ההליקופטר, שאגב הזכיר הרפתקאות קודמות, כאילו היה סרט נוסף באמצע), וטיפוס עם מסיכה שהקדים את ביין מ'האביר האפל' ב-30 שנה, והיה טוב יותר (הוזכר גם בביקורת זכורה לטוב ב'פנטסיה 2000').
 
השלישי כבר היה לקהל הרחב, ופחות מעניין. גיבסון היה בדרך להוליווד ולמיינסטרים, ועל כן הילדים (שנשמעו בשיר הנושא של טינה טרנר) והקיטש.