יוהן סבסטיאן באך
New member
טרנסג'נדרפאק, 3 רגעי עונג.
בשוק הכרמל, אני הולך עם חברה, אחת שבהחלט נראית "אשה" לפי מיטב דרישות המגדר. "היי, בנות", קורא לעברנו אחד המוכרים, "רוצות לקנות [איזשהו פרי שכבר שכחתי מהו]?" ואחרי רגע פונה למוכר שלידו "זה בן או בת?" "חצי-חצי", באה מיד התשובה מהמוכר בבאסטה הסמוכה. חיוך ענק לא יורד לי מהפרצוף שעתיים. שוק הכרמל, דמיט. חברה תופסת טרמפ עם איזו קרובת משפחה בדרך לבית שלי. קרובת המשפחה היא סטרייטית מובהקת ואף עורכת דין (סליחה ליסמין ומאיות, אבל יש קריטריונים שמאפיינים עורכי דין בסטריאוטיפ, כן?). חברה מספרת עלי, השיחה מתרחשת באנגלית כך שהפעלים לא מסגירים אם אני בן או בת, ומכיון שקרובת המשפחה שומעת בטעות את השם שלי כ"יונה" היא שואלת אם זה יונה בן או יונה בת. "שניהם", עונה לה חברה. השיחה ממשיכה כרגיל, זה נראה לסטרייטית הכי הגיוני בעולם, והן עוברות לנושא אחר. כשהיא מספרת לי את זה בבית, עוד חיוך לא יורד לכמה שעות. יום שישי, המון שמש, אני במגרש החניה האורבני החביב עלי, מצלם. מישהי על רולר-בליידס מחליקה ברחבי מישור האספלט, וכעבור כמה זמן מתחילה בינינו שיחה ידידותית. בהתחלה היא פונה אליי בלשון נקבה, אחר כך בלשון זכר. חשבתי שהיא תיקנה את עצמה, אבל לא, היא פשוט המשיכה, במהלך כל השיחה, לפנות אליי חלק בלשון נקבה וחלק בלשון זכר. שזה אפילו פחות מפתיע מהעובדה שהאדם-בעל-לוק-מובהק-של-אשה-סטרייטית שלפני מתעקשת לדבר באותה הצורה על עצמה, חלק בלשון נקבה וחלק בלשון זכר. האינטראקציה כל כך מקסימה, כמו שני ילדים במגרש משחקים, ואני רוצה לקפוץ ולחבק את העולם. אני חושב שאני מאוהב (אפלטונית, כמובן). לא יודע מה קרה, אבל בשבועיים האחרונים הרגשתי את גדרות המגדר קורסות מסביבי ברעש גדול. אולי ההרצאה של ג'ודית באטלר שיחררה לאוויר איזו חתרנות מגדרית שהשתלטה על כל תל אביב, משוק הכרמל ועד מגרש החניה האורבני שלי. *אושר*
בשוק הכרמל, אני הולך עם חברה, אחת שבהחלט נראית "אשה" לפי מיטב דרישות המגדר. "היי, בנות", קורא לעברנו אחד המוכרים, "רוצות לקנות [איזשהו פרי שכבר שכחתי מהו]?" ואחרי רגע פונה למוכר שלידו "זה בן או בת?" "חצי-חצי", באה מיד התשובה מהמוכר בבאסטה הסמוכה. חיוך ענק לא יורד לי מהפרצוף שעתיים. שוק הכרמל, דמיט. חברה תופסת טרמפ עם איזו קרובת משפחה בדרך לבית שלי. קרובת המשפחה היא סטרייטית מובהקת ואף עורכת דין (סליחה ליסמין ומאיות, אבל יש קריטריונים שמאפיינים עורכי דין בסטריאוטיפ, כן?). חברה מספרת עלי, השיחה מתרחשת באנגלית כך שהפעלים לא מסגירים אם אני בן או בת, ומכיון שקרובת המשפחה שומעת בטעות את השם שלי כ"יונה" היא שואלת אם זה יונה בן או יונה בת. "שניהם", עונה לה חברה. השיחה ממשיכה כרגיל, זה נראה לסטרייטית הכי הגיוני בעולם, והן עוברות לנושא אחר. כשהיא מספרת לי את זה בבית, עוד חיוך לא יורד לכמה שעות. יום שישי, המון שמש, אני במגרש החניה האורבני החביב עלי, מצלם. מישהי על רולר-בליידס מחליקה ברחבי מישור האספלט, וכעבור כמה זמן מתחילה בינינו שיחה ידידותית. בהתחלה היא פונה אליי בלשון נקבה, אחר כך בלשון זכר. חשבתי שהיא תיקנה את עצמה, אבל לא, היא פשוט המשיכה, במהלך כל השיחה, לפנות אליי חלק בלשון נקבה וחלק בלשון זכר. שזה אפילו פחות מפתיע מהעובדה שהאדם-בעל-לוק-מובהק-של-אשה-סטרייטית שלפני מתעקשת לדבר באותה הצורה על עצמה, חלק בלשון נקבה וחלק בלשון זכר. האינטראקציה כל כך מקסימה, כמו שני ילדים במגרש משחקים, ואני רוצה לקפוץ ולחבק את העולם. אני חושב שאני מאוהב (אפלטונית, כמובן). לא יודע מה קרה, אבל בשבועיים האחרונים הרגשתי את גדרות המגדר קורסות מסביבי ברעש גדול. אולי ההרצאה של ג'ודית באטלר שיחררה לאוויר איזו חתרנות מגדרית שהשתלטה על כל תל אביב, משוק הכרמל ועד מגרש החניה האורבני שלי. *אושר*
