הניתוח הלא מוצלח,
כמו שאני מבינה את זה, היה רק מטפורה לשאלות הזהות של הדוויג. את הניתוח היא עשתה בלי להיות שלמה עם מה היא באמת רוצה לעשות, אלא מתוך אילוץ ולחץ, ולאחר מכן המשיכה להתחבט בשאלות של זהות, ולא רק מינית, אלא בכלל שאלות לגבי המקום שלה בעולם, במדינה שבה נולדה ובזו שבה היא חיה, ביחסים שלה עם ההורים שלה ועוד המון שאלות. אני דווקא חושבת שהסרט מעלה ברגישות ובהומור שאלות קשות וחשובות, והדמות של הדוויג היא מישהי שאפשר להזדהות איתה, כל איד ברמה אחרת. לכן אני מאוד אהבתי את הסרט.