טשטוש גבולות
שלום, בני בן חמש וחצי מרגיש לאחרונה שהוא שליט הבית ומנסה להשליט מרותו בכל האמצעים (כמעט) שיש בידיו. אני מרגישה שאיבדתי כמעט כל יכולת להתמודד עם המצב והעניינים מדרדרים במהירות. אני חד הורית - הילד (בן יחיד) אינו מכיר, ואין שום קשר עם אביו. בחצי השנה האחרונה אימי גרה איתנו ועומדת לעזוב בעוד כשבוע (מעבר בין דירות).. השינוי בהתנהגות החל עם כניסתא של הסבתא לביתנו ותחושתו שיש שינוי במאזן הכוחות. ההחמרה היא בשבועיים האחרונים, לקראת עזיבתה. הסבתא ישנה בחדר של הילד. הילד קיבל את הזכות לבחור לישון עם סבתא או לעבור לחדר השינה שלי, למיטה הזוגית - והוא בחר באפשרות השניה- השהות של אימי אצלנו אמורה היתה להיות חודש בלבד. לקראת החזרת סדרי הבית על כנם, הוא פיתח "פחדים" לא מוסברים מהחדר שלו ואינו מוכן להיכנס לשם לבד. הסבתא רכה, מפשרת, עושה מה שהוא מבקש, "בעדו" - רק כאשר הוא מציק לה היא יותר תקיפה. אני, לחוצה בזמנים, למודת ניסיון-חסרת סבלנות (הקצין מאוד לאחרונה). הגישות שלי ושל אימי לגבי חינוך הילד שונות. השיחות על הדרך/ההשפעה/המטרה אינן מנוהלות בנוכחותו. ציטוט משיחה עם הסבתא: " למה אמא היא ראש המשפחה ולכן היא מחליטה? הרי אני נמצא במרכז ולכן צריך לשמוע לי...". הילד עצמאי, חכם ובעל תושיה - ביטויי השתלטנות : התפנקות, דיבור תינוקי, הצקות, התפרצות לשיחה (ביני לבין הסבתא וכן תוך כדי דברים איתו), לא עונה לשאלות, צועק המון (מדיבור בצעקות ועד צרחות), חוזר אחרי הדברים בחיקוי מזלזל, דורש במקום לבקש, מפנה את הגב ומסתלק כשאני מדברת (גם כשאני עונה על שאלותיו) ועוד. אין כמעט שחיקה ב"חוקי הבית" וכן בקבלה של איסורים (דברים מסוכנים). התגובות שלי הן חוסר סבלנות מוחלט (כבר קשה לזהות את ההברקות והיצירתיות שבתגובותיו, או להשתתף בעולמו), מתווכחת, צועקת (כדי להתגבר על קולו) או מפסיקה לדבר (כי ממילא הוא לא מקשיב)- והשיא: יצאתי מהבית (לדבריה של אימי, הוא התנהג יפה). בבקשה, אני צריכה עזרה דחוף.
שלום, בני בן חמש וחצי מרגיש לאחרונה שהוא שליט הבית ומנסה להשליט מרותו בכל האמצעים (כמעט) שיש בידיו. אני מרגישה שאיבדתי כמעט כל יכולת להתמודד עם המצב והעניינים מדרדרים במהירות. אני חד הורית - הילד (בן יחיד) אינו מכיר, ואין שום קשר עם אביו. בחצי השנה האחרונה אימי גרה איתנו ועומדת לעזוב בעוד כשבוע (מעבר בין דירות).. השינוי בהתנהגות החל עם כניסתא של הסבתא לביתנו ותחושתו שיש שינוי במאזן הכוחות. ההחמרה היא בשבועיים האחרונים, לקראת עזיבתה. הסבתא ישנה בחדר של הילד. הילד קיבל את הזכות לבחור לישון עם סבתא או לעבור לחדר השינה שלי, למיטה הזוגית - והוא בחר באפשרות השניה- השהות של אימי אצלנו אמורה היתה להיות חודש בלבד. לקראת החזרת סדרי הבית על כנם, הוא פיתח "פחדים" לא מוסברים מהחדר שלו ואינו מוכן להיכנס לשם לבד. הסבתא רכה, מפשרת, עושה מה שהוא מבקש, "בעדו" - רק כאשר הוא מציק לה היא יותר תקיפה. אני, לחוצה בזמנים, למודת ניסיון-חסרת סבלנות (הקצין מאוד לאחרונה). הגישות שלי ושל אימי לגבי חינוך הילד שונות. השיחות על הדרך/ההשפעה/המטרה אינן מנוהלות בנוכחותו. ציטוט משיחה עם הסבתא: " למה אמא היא ראש המשפחה ולכן היא מחליטה? הרי אני נמצא במרכז ולכן צריך לשמוע לי...". הילד עצמאי, חכם ובעל תושיה - ביטויי השתלטנות : התפנקות, דיבור תינוקי, הצקות, התפרצות לשיחה (ביני לבין הסבתא וכן תוך כדי דברים איתו), לא עונה לשאלות, צועק המון (מדיבור בצעקות ועד צרחות), חוזר אחרי הדברים בחיקוי מזלזל, דורש במקום לבקש, מפנה את הגב ומסתלק כשאני מדברת (גם כשאני עונה על שאלותיו) ועוד. אין כמעט שחיקה ב"חוקי הבית" וכן בקבלה של איסורים (דברים מסוכנים). התגובות שלי הן חוסר סבלנות מוחלט (כבר קשה לזהות את ההברקות והיצירתיות שבתגובותיו, או להשתתף בעולמו), מתווכחת, צועקת (כדי להתגבר על קולו) או מפסיקה לדבר (כי ממילא הוא לא מקשיב)- והשיא: יצאתי מהבית (לדבריה של אימי, הוא התנהג יפה). בבקשה, אני צריכה עזרה דחוף.