עשינו איזה 50 נגלות של מזרונים ושמיכות מהאוהלים עד איזה חדר ואז למרכז הדרכה. וירד גשם והייתה רוח, וכל האוהלים נפלו. חוץ מזה לא נשאר שום דבר פיזי קשה, אבל מה שהיה קשה זה לשלוט בעצמי ולא להתחיל לקלל את האמ-אמ-אמא של החארות מהשכבה.
נקרעתי מצחוק שהאוהלים נפלו!!!!!!! המפקדת אומרת לי "רוצי מהר להביא את הדברים שלך ותבואי לכיתה הראשונה" אני הולכת בסבבה שלי בגשם, נכנסת לאוהל, הפסקת חשמל, הכל חשוך ורטוב ואני נשפכת מצחוק ואז אני רואה את סמדר המחבלת הזאת עם המעיל והצעיף והיד על הצלעות חחחחחחחחח "נווו טשי האוהלים נופלים! יאללה מהררר" ואני עוד יותר נקרעת. כולה רצה נתקעת בעמודים
זה נשמע בדיוק כמו הטירונות שזה עתה סיימתי! -אוהלים נופלים [והמוטות, על הראש של הבנות] -צעירה במדים שמתלוננת בצרחות שאיחרנו לה בתישע שניות ועשר מאיות השניה!!! -והרבה גשם וברד וצרחות. במסיבה היום גיליתי שאני יותר גדולה מהמפקד בחודשיים. יו. [התגעגתי, אז באתי, לילה טוב]