יאָרצייט לסבתי ע"ה

[ענת אדרת]

יאָרצייט לסבתי ע"ה../images/Emo16.gif

סבתי מצד אבי, נולדה בעיירה ז'טל בליטא, ועלתה לארץ-ישראל בשנת 1920והייתה חלוצה יחד עם סבי מצד אבי ע"ה בארץ, היום הוא יום השנה לפטירתה. לאחר מלחמת העולם השניה, נותרה סבתי יחידה מכל משפחתה שהושמדה על-ידי הנאצים באירופה, כששמעה זאת, התאבלה על משפחתה בשארית חייה, בנוסף לאסונות וקשיים שעברה. סבתי ע"ה, אהבה אותי ודאגה לי, נפטרה כשהייתי בת שנה וחצי. לצערי, לא זכיתי להכיר אותה, וגם היא לא זכתה לראות אותי גדלה. לא זכור לי שדיברנו כאן בפורום, על הקושי של אלה שחיו בארץ, ששמעו על אובדן משפחתם בשואה.

לזכרה של סבתי ע"ה.

 

[בני הרשקוביץ]

../images/Emo16.gifלזכרה של סבתך ע"ה

 

[SARAH B]

ענת

ענת לזכרה של סבתך

 

[חיים נוי]

תגובה לענת

גם הורי מקורם מוילנה חיו שם כ-30 שנה המקור של אבי מלודז' שבפולין ורבים הם היסורים אותם עברו עד אשר הצליחו להגיע ארצה בבריחתם מהנאצים ימח שמם. שניהם נפטרו בארץ אימי בשנת82 אבי לפני שלושה חודשים. באחד הימים אעלה את זכרם לאתר. אני לא זכיתי להכיר את הסבים וסבתות מצד שני הורי. את היארצייט שלהם אין איש יודע. בידידות: חיים

 

[ענת אדרת]

תודה לך חיים, תודה רבה לכולכם

 

[shilansk]

../images/Emo16.gif לזכרה של סבתך ולכבוד החלוצים

מדליקה נר לזכרה של סבתך שהספיקה להכיר אותך ולטפל בך ואולי בזה יש מן הנחמה. באמת לא מרבים לדבר על החלוצים שהיו כאן, בתנאיה הקשים של הארץ דאז וגילו שבבת אחת איבדו את כל משפחתם בארצות המוצא. סבי וסבתי שיחיו (בני 94 ו-95) עונים להגדרה זו, כמי שהגיעו מאוחר מסבתך בשנת 1930 ו-1935. כל השנים חשבתי על זה שאין הכרה בקבוצה הזו - הם הרי לא ניצולי שואה והאובדן הענק שלהם (ורגשי האשם) נותר כבלתי לגיטימי. אצל סבתי משוך עד היום חוט של עצב על אובדן המשפחה העניפה ממזרח גליציה ואין מפגש שלנו שהיא לא מדברת בהם, במתיה. ואגב, הם ניסו להביא את הוריו של סבי שגילו רצון עז להיגע לארץ והתשובה שקיבלו כאן מנציגי הסוכנות היתה: מי אתם, זוג צעיר וחסר הכנסה שתוכלו לפרנס את זוג ההורים? התשובה השלילית חרצה את גורלם. שוב נר לזכרה של סבתך ולכבוד כל מה שנשאה עימה.

 

[ענת אדרת]

מעגלי השכול

תודה רבה על תגובתך המרגשת. ובאמת, לולא סיפורה של סבתי ע"ה, לא הייתי חושבת על היבט זה. כמו אבן שנרקת למים, ויש לה אדוות מסביב, מעגלים של שכול וכאב, ואשמה ויאוש. תודה לך על ההזדהות, כל כך הרבה השלכות היו ועדיין יש לשואה. הסבים והסבתות שלי, גם אלו שנמלטו לסיביר מפני הנאצים, וגם אלו שהיו חלוצים כאן בארץ, לא היה להם רגע מנוחה. ואני זכיתי להוולד כאן, במדינת ישראל. תודה לדור שהיה, דור של נפילים.

 

[schlomitsmile]

../images/Emo16.gif

 

[deebeebee]

../images/Emo16.gifלכבוד סבתך, ענת

 

[p a l o m a]

ענת ../images/Emo24.gif לזכר סבתך. גם סבתי שלא

זכיתי להכירה נפטרה בגולה בשבועות לפני 85 שנה.... סבא וסבתא מצד אמי שלא זכיתי להכירם, נספו בסוביבור ובמיאדנער, אין אנו יודעים כמובן את התאריך המדויק.. על כן אנו מציינים את עשרה בטבת ומדילקים נר זכרון... וכן ענת, חלק מההוויה היומית היתה לפתוח את הרדיו (כאן בארץ בשנים הראשונות לפריצת המדינה...) לפני השעה 13.00 כמדומני, ואז היתה הפינה הקבועה של "חיפוש קרובים", היה מושלך הס בבית, ואימי היתה עוןמדת ליד הרדיו לשמוע אולי מישהו... משהו..... איש מהמשפחה הגדולה לא נמצא חי עד היום הזה...

 

[p a l o m a]

= מ א י י ד ע נ ק , כמובן ...../images/Emo7.gif

 

[p a l o m a]

== מאיידאנעק כמובן. מצטערת.

 

[ענת אדרת]

תודה רבה לך פלומה, ריגשת אותי

 

[אנימו]

אדרת- ../images/Emo16.gif לסבתך. ובענין זה , חשבתי

לא פעם על העובדה שאמי עליה השלום כמעט לא הזכירה את אחיותיה ובני משפחתה ועל שאלותי ענתה בד"כ : "אין מה לספר". והנה לפני זמן מה תורגמו מפולנית ( התרגום מאידיש עדיין מחכה לגואל) מכתבים שמצאתי שאמי קבלה מן הבית בשנת 1939. ושם מצאתי שאחיותיה, הנשואות ושאינן נשואות, כותבות על המצב הכלכלי הקשה בעיירה ( בוכניה - ליד קרקוב) ואחות אחת במיוחד מבקשת לשלוח לה כסף, כנראה כדי לממן עליתה לארץ. אחות אחרת נוזפת בעדינות באמי על שאינה מתייחסת לבקשה. למותר לציין שאמי עלתה ארצה בחוסר כל עם חניכי תנועת "עקיבא" ולמזלה הטוב יכלה להתקיים בארץ בגלל שלמדה את מלאכת התפירה ונדדה בין הבתים כתופרת. עלה על דעתי שיתכן שאמי נשאה עמה כל חייה את הצער ומוסר הכליות שלא הצליחה למלט את אחותה מן התופת.... איזו תחושה איומה!

 

[ענת אדרת]

רגשות האשם........

איזו התמודדות נוראה. תודה לך אנימו. לגבי תרגום מיידיש, נוכל לשוחח במסרים, ונראה איך אפשר לעזור בעניין.

 

[אנימו]

אדרת - ../images/Emo140.gif../images/Emo51.gif