יאוש קל יעל ארנינה מישהו...

[ענבר B]

יאוש קל יעל ארנינה מישהו...

קודם כל ביום שלישי שיצאנו מהמפגש היתי מאוד מבולבלת ניראה לי שאיבדתי את ארנינה איפה שהו בזמן שהיא דיברה על הצרכים במיקרה שעלה שם ועכשיו למה שעבר ועובר עלי זה התחיל ביום חמישי היה לנו ארוע בדרום ובעלי הודיע לי שהוא צריך לחזור לעבודה שנימצאת במרכז ב23:00 וזה מאוד ירגיז אותי והגבתי בכעס ולא ידעתי איך לצאת מיזה זה הסתבך לעוד ויכח ידעתי והרגשתי שלא היתי בסדר בתגובה שלי אבל זה גם ניגרר ליום אחרי כשדיברתי איתו בטלפום הוא אמר לי את המשפט של אני עושה עכשיו משהו שאת לא עשתי (להוריד כביסה) זה ממך הרתיח אותי וניגררנו לעוד ויכוח ... ובערב אצל ההורים שלו הוא זרק הערה לגבי הבת שלנו ואז פשוט לקחתי את עצמי והלכתי מישם לאיזו שעה קלה להרגע אני עדיין מרגיש כעוסה מאוד ולא יודעת ולא מצליחה לצאת מהלוף הזה זה מעיק עלי ואני פשוט מקווה שאני לא אצה מתוך הסדנא הזו ללא השג............ תודה לכל מי שענה לי ענבר

 

[11122233311]

שלום ענבר

האם לאחר הקונפליקט בזמן אמת ניסית ביטוי עצמי מולו? אם לא, לדעתי זה יוסיף פה הרבה. לא הבנתי בדיוק מה קרה במקרים שאמרת אבל לפי התגובה שלך יש צורך שם שלא מתמלא? לדעתי הביטוי עצמי יעזור פה כי : א. לפי מה שאמרת אני מבין שהוא עוד לא שמע ממך מה את מרגישה, על הצרכים שלך. ואם הוא ידע עליהם אולי הוא יפנה אליהם ולא יפנה לכעס וויכוח. ב. האם את מרגישה שהוא לא מבין אותך? אם כן, הביטוי עצמי יתן לו צ'אנס להבין את הרגשות והצרכים שלך במקרים שדיברת עליהם. ג. ביטוי עצמי פותח אפשרות לדעתי לשיחה טובה ובריאה בין 2 אנשים והסיכויים להתדרדר לויכוחים וכעסים נמוך יותר. תעדכני על מצבך.

 

[ענבר B]

תודה רבה אני עעדכן בשמחה אבל....

ניראה לי לפחות כך אני מרגישה והרגתי די מבולבלת ביגלל זה היה לי קשה להתחבר לעצמי מה עושים במיקה כזה

 

[11122233311]

כמו שארנינה אמרה

לא עושים את השיחות האלה בזמן קונפליקט... אלא אחרי זה כשנרגעים. (אם בזמן הקונפליקט שיש כעסים וכו') מה שקורה אצלי במקרים כאלה זה ככה: למשל אני ובת זוגי בטלפון, והיא אומרת משהו או שעשתה משהו לא משנה, וזה מכעיס אותי, אז אני לא כ"כ יודע איך להתבטא ואיך להסביר את עצמי ואני מגיב בכעס ואולי בהאשמה, והשיחה מסתיימת בנימה מאוד שלילית. ואחרי 5-10 דקות של התנתקות קצת ממנה וחיבור אל עצמי אני מתקשר שוב ומבטא את עצמי את הרגשות והצרכים וכו'. וגם אם אנחנו פנים מול פנים ויש משהו כזה.. גם יש הפסקה כזאת שלאחר המתקפה ואז שיחה רגועה ומועילה. את חושבת ששיטה כזאת של התנתקות מהמצב וחיבור לעצמך תוכל לעזור לך בתכנון של ביטוי עצמי מולו? { והכוונה היא יציאה מהקונפליקט (לסיים את השיחה, לצאת מהחדר וכדומה), מחשבה על המקרה וחיבור לעצמך, תיכנון מה את הולכת להגיד ולבטא את הרגשות, ואז הביטוי של מה שתוכנן, בפניו}

 

[מ ת ק ר ב ת]

אפשר להתערב?

ניסיתי את השיטה הזאת עם הבת שלי - כלומר בשעת ויכוח להגיד שאני לא מסוגלת לדבר כרגע ומבקשת זמן להרגע. התגובה היתה שלילית ביותר. גם כעס גדול מצידה וגם חוסר רצון לדבר אחר כך כשאני נרגעתי והמצב למעשה נתקע. חושבת שזה שלא יכולתי לדבר איתה באותו רגע התפרש אצלה כדחיה. ואני שומעת משפטים כמו "לא אכפת לך ממני" ועכשיו היא לא מוכנה להקשיב לי כשאני מנסה ליזום שיחה והעסק תקוע ביותר...

 

[11122233311]

אני מסכים איתך שהתגובה

עלולה להיות שלילית. במקרים עליהם אני דיברתי בחיים שלי. אני לא אמרתי שאני לא מסוגל לדבר. הויכוח פשוט המשיך כמה דקות עד שפשוט סיימנו לדבר, כל ויכוח נפסק מתישהו. עוד לא יצא לי לנסות להגיד שאני לא מסוגל לדבר ואני רוצה זמן להרגע. לי האמירה הזאת (מה שכתבת, אני לא יודע מה את אומרת בזמן אמת) מתפרשת כבריחה מהשיחה. והתגובה השלילית של הילדה לדעתי יכולה להיות כי היא רוצה פתרון לויכוח ובהפסקה שלא מתווכחים שומדבר לא מתקדם. האם ניסית להגיד משהו בסגנון :"את מסכימה שנירגע קצת ונדבר עוד 5 דקות?" ? ואם זה אפשרי אפשר לנסות גם ביטוי עצמי ותקשורת מקרבת לעצם הפסקה השיחה ולהמשיך אותה ברוגע בזמן אחר. האם ניסית משהו בסגנון?

 

[מ ת ק ר ב ת]

זהו שאצלנו הויכוחים לא נגמרים...

אלא רק הולכים ומסלימים עם תוספות של איומים למיניהם והעלבות נוראיות. כבר בכלל שוכחים מה היה הנושא המקורי. הפעם למשל זה הלך בערך ככה: היא: "יש לי בשבוע הבא יום פתוח להורים אבל את לא צריכה לבוא". עכשיו התחיל מהלך שאני ניסיתי לברר אם בכל זאת אני יכולה לבוא למרות ש"אני לא צריכה" והיא התחמקה מתשובה.... בדיעבד ברור לי שהיא לא רצתה שאני יגיע אבל היא לא אמרה את זה במפורש. בסוף היא התעצבנה שאני כל הזמן שואלת שוב אותו דבר ואני אמרתי שאני מאוד רוצה להגיע ואני רוצה לדעת אם אני יכולה ולא קיבלתי תשובה. אז היא אמרה משו כמו: "נחשוב עליך" עם תנועה מזלזלת. בשלב הזה שתינו היינו כבר כועסות מאוד. אני צעקתי שאני לא מוכנה שהיא תדבר אלי ככה. ומכאן העניינים רק הדרדרו. בגלל זה ניסיתי לקחת פסק זמן בשביל ששתינו נרגע. אבל היא לא הסכימה. אז איך עושים את זה אחרת????

 

[11122233311]

קשה

באמת מצב מסובך. יכול להיות שיעל וארנינה פה יוכלו לעזור יותר ממני. בכל זאת. לדעתי אולי יעזור לעשות שיחה על התקשורת ביניכן. שתתחילי בהצגת הנושא שאתן רבות הרבה על דברים כאלה ואחרים, ותשאלי אותה מה היא מרגישה בקשר לעובדה שאתן רבות. ותסבירי את עצמך מה את מרגישה ולמה חשוב לך שלא תריבו. ותשאלי אותה שאלות ותראי נכונות להשתנות, תשאלי אותה אם את מדברת בצורה כלשהיא שלא מוצאת חן בעיניה מסיבה כלשהיא, ותנסי למצוא אם יש צורך כלשהוא שלא מתמלא אצלה כשאתן מדברות (ומתחילות לריב). ותראי לה את הנכונות שלך להשתנות ופחות רצון שהיא תשתנה. אבל עדיין תגידי מה את מרגישה ומה את צריכה. אבל לדעתי השיחה תתחיל טוב יותר אולי אם תתעסקי קודם כל בה, מה מפריע לה בך. השיחה לדעתי צריכה להיות בזמן שאתן לא(!!!!) רבות. או בכל זמן שנראה לך שתהיה היענות. למשל אולי באוטו כשאתן נוסעות לאנשהו, בהסעה לבית ספר. זה כל מה שאני יכול לחשוב עליו, אני מקווה שתרמתי בצורה כלשהי.

 

[ארנינה]

אמונה + תרגול + סבלנות...

= השילוב האפשרי - והלא פשוט - (וחוזר חלילה). לגבי האלמנט הראשון - אמונה - אני משערת שאין לך בעיה (...), כי אחרת היית מפסיקה ללמוד. תרגול - הוא פונקציה של זמן + השקעה, ולמרבה השמחה הוא גם תוצר של המשך הלמידה. כי - כפי שאני קוראת כאן (וכמובן שומעת מאנשים, שוב, ושוב ושוב) - אין תחליף למפגשי הלמידה, והם תורמים להעמקת ההבנה והתרגול המעשי של כולנו. ועוד נקודת אור (ואני מתייחסת כאן לעוד פניות ששמעתי בהן דאגה, מוטרדות, צער וכיו"ב רגשות - כש"לא מצליח לנו") - שלאחר שטועמים, אפילו קצת, את טעם החיבור המתוק שהשימוש בשפה הזאת מעניק - יש לפתע פרצי-כוח מתחדשים - להמשיך באימון. כי - זה קורה! האנשים סביבנו, במוקדם או במאוחר, קולטים שמשהו אצלנו השתנה, והם נענים לזה - לפעמים לאט מאד, ולפעמים בצעד מפתיע מצידם, ולפעמים בכל מיני שינויים בהתנהגות שלא חלמנו שייקרו. כאן זה זורם כמובן לאלמנט השלישי - סבלנות... כי - לשנות דפוסים (אצלנו ואצלם, אותו דבר...) זה לא הדבר הכי קל בעולם. כי כשאנחנו נקלעים לאי-הבנה ו/או משבר ביחסים (כמו המקרים שמתוארים כאן, בפורום, ועוד כמה מיליארדים שמתקיימים בעולם יום-יום) - אנחנו נופלים ממש בקלות להרגלי-תגובה והתנהגות ישנים. וכמו שאני תמיד אומרת (ואמיר הזכיר) - תוך כדי הריב - אל תנסו לעשות שינוי! בטח לא בתחילת הדרך, כשהאמונה עדיין נבנית והתרגול עדיין לא רב.... תגיבו איך שתגיבו, כי זה ממילא הכי טוב שיכול לצאת לכם באותו רגע - ואם אפשר - אכן , בקשו מן הצד השני איזשהו פסק-זמן. ורצוי - שאֶת ההחלטה על עצם קיומו של רעיון פסק-הזמן תקבלו בשיחה מוקדמת, לא בזמן הריב... וחוזר חלילה. אז מזל שישנו אלמנט האמונה... כי בלעדיו - איך היינו ממשיכים לתרגל? ואיך היתה לנו סבלנות? לסיכום: 1. ככל האפשר נסי לקיים שיחות קירבה והבהרה - מחוץ לסיטואציה, לא בעידנא דריתחא. 2. זכרי שאת בתהליך. וגם הבת שלך. וגם בן-הזוג שלך. או כל אדם אחר שאנחנו איתו/ה בקשר קרוב. הם נמצאים כבר בדפוס היחסים שהם מכירים איתנו, וגם הם, כמונו, לא פעם טעונים, פגועים - ורוצים קירבה והבנה ולא יודעים איך. התפקיד החדש שלנו - אנחנו, שלקחנו על עצמנו את השינוי הזה - הוא להתמיד. ולהישאר עם לב פתוח ככל שנוכל. ולתרגל את תהליך החזרה ללב פתוח במהירות שנוכל. להתאמן, כל פעם מחדש, לא להאשים את עצמנו ולא אותם - כשהדברים לא מסתדרים מייד. לנשום עמוק - ולהמשיך עם הסבלנות. אך אפשר לצפות שתוך שבועות ספורים כל החיים בבית ישתנו? אני ממש מחזיקה בלבי, שכל שינוי קטנטם - ואת יודעת מהו שינוי כזה מבחינתך - הוא בעצם שינוי עצום. אולי את הצלחת להתעצבן רגע אחד מאוחר יותר? או לחשוב עחיו מאוחר יותר עם פחות כעס? או לחזור לשיחה מהר יותר - גם אם נתקלת במחסום? או - להאשים את עצמך פחות אם התעצנת? או - להיבהל פחות אם יצאת מבולבלת מהמפגש (או מהשיחהעם בן-זוגך...

? 3. סבלנות... כל דבר קורה בזמנו הוא, ובדרכו הוא. נו, יצאו לי בעיקר דיבורי חינוך. לא יודעת אם את מצליחה לחוש כאן אמפתיה כפי שהיית רוצה. ספרי לי איך לך עכשיו. לילה טוב!