יאיר, אנא אמור לי.

[THE-SORCERER]

יאיר, אנא אמור לי.

שמתי לב שאני משגר תגובות, אך הן לא נענות. חשבתי שזה משהו אישי כבר... ואז ראיתי שכך גם לגביך, ואני חייב להודות, זה מפריע לי. אני לא אריה. אני לא מחפש היתלהבות ותודות וכו`. אבל...אני נותן לאנשים תגובות, כי זהכ מעניין אותי, וכי אני מרגיש שאני יכול לתרום להם בנושא, ו...כלום. אפילו לא סימן שמיכתבי ניקרא. אני שב ומסמן את ``ברצוני לקבל הודעה בדואל על תגובות``...והדואל מקבל תגובות רק ממקומות אחרים... עכשיו אני אבקש ספציפית- אנא ענה... S-> שלום ולהישתמע, T.S.

 

[יאיר-טריבלסקי]

אלה החיים, חמוד שלי..

ראשית, זה לא נכון שאין תגובות. אחת לכמה זמן, מישהו כותב לי תודה, או חוזר עם שאלה אחרת ונותן תגובה. שנית, זה הענין בפורום שהוא לא רגיל, אלא אחד שדורש מומחיות : אנשים מעדיפים לבוא עם שאלות, מאשר להשתתף פרופר, כי רובם פשוט לא מכירים מבחינה מקצועית את הנושא, אלא רק מהזוית של השואל. מצד שני, היו גם תקופות אחרות, כשאתה לא היית פה. אבל בגדול, ככה זה בפורומים, וגם לשם כך אני פה, אם כי לא רק. אם אתה לא יכול להתמודד עם זה, אל תענה. מצידי, כל משתתף יבורך, וכמובן שאשמח על תשובותיך. זה נכון שיש משהו כאילו כפוי טובה באנשים ששואלים ואפילו לא מגיבים, אבל בעצם פעמים רבות גם בחיים זה ככה, אתה יודע : אתה משקיע, כל אחד לוקח את מה שהוא יכול, והולך הלאה. צריך גם לדעת להתמודד עם זה, בשביל לגדול, ולא לחכות תמיד לתגובה. ההשתתפות מבחינתי היא עצם הענין, לא הציפיה לקבל. לא תמיד זה קל, אבל זה בית הספר שלנו.. בפורומים בחו`ל פעמים רבות זה אחרת. נוצרים פעמים רבות מעין קהילות קטנות סביב נושא מסויים, והם מגיבים, מכירים, והופכים למשפחה קטנה. בארץ זה לא כל כך קורה, לצערי, או קורה בתקופות מסויימות ואז אנשים נעלמים כל אחד לחייו ולעצמו.. בקצור, כמו בחיים, צריך לדעת לקבל הכל, גם את העוקץ ולפעמים גם את הדבש. העיקר ההשתתפות.

 

[THE-SORCERER]

לא, לא החיים.

אולי האינטרנט, אולי ``לפעמים``, אבל לא כך החיים. בכלל אני לא מת על הצירוף ``אלה החיים`` כשהוא מלווה בחיוך מנחם ועיניים מבינות. כשותף למזלי-מאזניים, אני חושב שאתה מבין את זה. חבל לי שלא יצא לי להיצטרף כאן לקהילה, אני נמצא בפורומים בנושאים אחרים בהם זה שונה. אך אל תחשוב שאמהר לעזוב. אני כאן. שלום ולהישתמע, T.S.