על השיטה הנקראת `לגיטימציה רגשית`
ובכן, אני טוען שהכל באמת נמצא בתוכנו, אבל בגילאים מסויימים אנו צריכים לגיטימציה - מעין `רשות` או `אישור` רגשי להפעלה של מנגנון מסויים - כדי שהוא יפעל. זה כמו לעבור את הכביש בפעם הראשונה, כשיד של מבוגר מחזיקה בידך. לפני שנים רבות כשחיינו בשבט, החכמים והחוקים נתנו לנו לגיטימציות להתבגר דרך טכסי חניכה או טכסים אחרים. כיום, כשהורה מסויים `מפשל` ולא נותן לגיטימציות או לא מכיר ביכולות שלך, היכולת נשארת תקועה כביכול, בלי קשר לאינטליגנציה שלך. זה יכול להיות קשור ביכולת לקבל, להפנים, לנצל פוטנציאל מבחינות שונות, ועוד. בשיטה שנקראת `לגיטימציה רגשית` המטפל הופך לפרק זמן להיות זה שנותן את הלגיטימציה במקום ההורה, כשהוא עובד עם המטופל עם דמיון מודרך, ומאפשר לו לקבל את היד הזו בפעם הראשונה, ולעבור את המכשולים. השיטה מדהימה ביעילות שלה, ואתה רואה איך המטופל פשוט משנה את התסריט הפנימי, וברגע שהלגיטימציה ניתנת והמטופל מכיר בפחדים ולא נלחם בהם, מתחיל דיאלוג איתם ועם המקום ההוא, והיכולות נכנסות לחיינו והופכות להיות חלק אקטיבי והרמוני בהם. זו שיטה מרגשת ומדהימה לדעתי, אם כי למיטב ידיעתי עוסקים בה מעט מאוד כרגע. אישית, לקחתי חלקים ממנה והוספתי הרבה אחרים שחוויתי בעצמי, ואני מתרגש כשאני עובד איתה בכל פעם מחדש.
