יאי לי! קניתי את פירמידות היום!

[limilu]

יאי לי! קניתי את פירמידות היום!

יש עוד משהו להוסיף?

 

[DviRincewind]

עכשיו רק נשאר להמר...

אם תיכנסי לקבוצת האנשים שמוצאים את הספר לא מובן ומשעמם, או אלה שמוצאים אותו פיסת גאונות ואלוהות על פני האדמה? אני שייך לקבוצה השניה, אגב.

 

[keynant]

אמנם לא האהוב עליי, אבל זה פראצ'ט..

אז זה בכל זאת פיסת גאונות...(אני אגב מצאתי אותו יותר ממובן, כי אפילו הבנתי כמעט את כל הבדיחות...)

 

[dino_din]

בהצלחה

You gonna need it

 

[פגסוס3]

לא הסתדרתי איתו....

אולי בגלל שאני לא אוהב את המדבר.... אולי בגלל שקראתי אותו כמה ימים אחורי שחזרתי מקהיר אולי בגלל ששבוע אחרי יצאתי למילואים ואולי בגלל שאני בכלל לא יודע לקרוא... ואולי עדיף שאני אשתוק פגסוס

 

[Witch Child]

מזלטוב

זה היה אחד הראשונים שקראתי לדעתי זה ספר גאוני ומצחיק בטירוף איך אפשר לחשוב שהוא לא-מובן ומשעמם???

 

[ויימס]

פירמידות...

ספר מדהים ומקסים, מלא ב... דברים מקסימים ומדהימים, אוקיי??? דמויות חביבות, עלילה מעניינת ורעיונות מעולים. ולחשוב שחברה שלי נרדמה באמצע הספר. הא!

 

[limilu]

ניהי! סיימתי אותו.

זה מדהים! וגם הקטע עם הספינקס? אז גם אני חשבתי ככה. כלומר, איך בנאדם יכול לגדול ביום אחד? אני אמצא את הציטוט ואביא לכם...

 

[הרמיוני מהספר]

במקרה יש לי אותו במחשב

כי שלחתי לחברה שלי ששונאת מד"ב בתקווה לשנות את דעתה... לא עבד נו טוב... הספינקס: הספינקס הוא יצור לא ממשי. הוא קיים אך ורק משום שדמיינו אותו. ידוע לכל, כי ביקום אין-סופי כל מה שניתן לדמיין קיים במקום כלשהו, והיות שהרוב אינו אמור להתקיים המסגרת מרחב-זמן מסודרת, דברים אלה נהדפים למימד צדדי. כך ניתן אולי להבין את מצב רוחו העכור הכרוני של הספינקס, אף כי כל יצור שנוצר בעל גופו של אריה, חזה של אישה וכנפיים של נשר סובל ממשבר זהות, וניצוץ קל בלבד עלול לעורר את זעמו. לכן המציא את החידה. בממדים רבים היא סיפקה לספינקס בידור רב וארוחות לרוב. כל זה לא היה ידוע לטפיק כאשר הוביל את חתיכת ממזר דרך הערפילים, אך העצמות שגרס מתחת לרגליו סיפקו לו די פרטים חיוניים. אנשים רבים מתו כאן. ובוודאי האחרונים ראו את שרידי קודמיהם, ולכן המשיכו בחשאי. אך החשאיות הזאת לא הגנה עליהם. אם כך, אין טעם לזחול. מלבד זאת, כמה מהסלעים שהתנשאו מעל הערפילים לבשו צורות מפחידות מאד. זה הקרוב, לדוגמה, נראה בדיוק כמו- "עצור," אמר הספינקס. לא נשמע כל קול מלבד טפטוף הערפל ומדי פעם רחש שאיבה , כאשר חתיכת ממזר ניסה לשאוב לחות מהאוויר. "אתה ספינקס" אמר טפיק. "הספינקס," תיקן אותו הספינקס. "בחיי. יש לנו המון פסלים שלך בבית."טפיק הרים את מבטו והמשיך והרים אותו. "חשבתי שתהיה קטן יותר," הוסיף. "התכווץ בפחד, בן אנוש,"אמר הספינקס "כי אתה בנוכחות החכם והאיום." הוא מצמץ. "הם טובים, הפסלים האלו?" "הם לא עושים איתך צדק," אמר טפיק בכנות. "אתה באמת חושב כך? פעמים רבות אנשים טועים בעיצוב האף," אמר הספינקס. "צדודיתי הימנית היא הטובה ביותר, כך נאמר לי, כך נאמר לי, ו-" לפתע הבין הספינקס כי הוא סוטה מן הנושא שלו. הוא השתעל ברצינות רבה. "לפני שאתה יכול להמשיך בדרכך, הו בן אנוש," אמר, "עליך להשיב על החידה שלי." "מדוע?" שאל טפיק. "מה?" הספינקס מצמץ אליו. הוא לא היה מוכן לדברים כאלה. "מדוע? מדוע? מפני ש... אה... מפני ש... חכה רגע, כן, מפני שאסיר את ראשך מעליך אם לא תענה. כן, אני חושב שזה העניין." "בסדר," אמר טפיק. "אם כך, בוא נשמע אותה." הספינקס חיכך בגרונו בקול כשל משאית ריקה הנוסעת לאחור במכרה. "מה הולך על ארבע בבוקר, שתיים בצהרים ושלוש בערב?" שאל הספינקס בשביעות רצון. טפיק שקל את נתוני החידה. "זה קשה," אמר לבסוף. "הכי קשה," אמר הספינקס "אממ." "לעולם לא תדע את התשובה." "אה." אמר טפיק. "אתה יכול להסיר את בגדיך בשעה שאתה חושב? החוטים עושים שמות שיניים שלי." "אין זה סוג של בל חיים ששב ומגדל רגליים – " "אתה בכלל לא בכיוון," הספינקס, בעודו מנקה את ציפורניו. "או." "אין לך מושג קלוש ביותר, נכון?" "אני עדיין חושב," אמר טפיק. "לעולם לא תגיע לתשובה." "אתה צודק." טפיק נעץ עיניו בציפורניים. אין זה בעל חיים לוחם, אמר לעצמו בעידוד, ללא ספק יש לו יותר מידי אברים. מלבד זאת, החזה שלו יפריע לו בדרכו אם לו מוחו. "התשובה היא 'אדם'" אמר הספינקס "עכשיו אל תפתח בוויכוח, בבקשה, זה משחרר כימיקלים לא נעימים אל זרם הדם." טפיק נסוג לרגע. "חכה רגע, חכה רגע," אמר. "למה כוונתך, אדם?" "זה קל," אמר הספינקס "תינוק זוחל בבוקר, עומד על שתי רגליו בצהריים, ובערב – איש זקן הולך עם מקל. טוב, נכון?" טפיק נשך את שפתו. "אנחנו מדברים פה על יום אחד?" אמר באי-אמון. השתררה דממה ארוכה ומביכה. "זאת צורת דיבור," אמר הספינקס בעצבנות,ושוב שילח את ציפורניו. "לא, לא, תראה, חכה רגע," אמר טפיק. "הייתי רוצה שנבהיר את הנושא, בסדר? כלומר למען הצדק, בסדר?" "הכל בסדר עם החידה," אמר הספינקס. "חידה טובה מאד. יש ליאת החידה הזאת כבר חמישים שנה, ספינקס וגור כאחר." הוא חשב על כך. "אפרוח," תיקן. "זו חידה טובה," אמר טפיק כדי להרגיעו. "עמוקה מאד. מרגשת מאד .כל המצב האנושי מתומצת לכמה מילים. אבל עליך להודות, כל זה לא קורה לפרט אחד ביום אחד, נכון?" "טוב. לא," הודה הספינקס אבל זה ברור מאליו מההקשר. אלמנט של אנלוגיה דרמטית נמצא בכל החידות," הוסיף, בארשת של אדם ששמע את המשפט לפני זמן רב והוא מצא חן בעיניו, אף כי לא מנע ממנו לאכול את מחברו. "כן, אבל," אמר טפיק כשהוא כורע ומטאטא מרחב נקי על החול הלח, "האם יש עקביות פנימית בתוך המטפורה? בוא נאמר, לדוגמה, שתוחלת החיים ממוצעת היא שבעים שנה, בסדר?" "בסדר," אמר הספינקס בנימה לא בטוחה של אדם שהכניס לביתו איש מכירות וכעת צופה בצער עתיד, שבו ללא ספק ירכוש ביטוח חיים. "נכון. יופי. אז צהריים יהיה גיל 35, אני צודק? עכשיו אם נביא בחשבון שילדים זוחלים על ארבע בערך עד גיל שנה, הייחוס של ארבע רגליים פשוט לא מתאים, אתה מסכים ? כלומר, רוב שעות הבוקר עוברות על שתי רגליים. על-פי האנלוגיה שלך-" הוא עצר וערך כמה חישובים עם עצם הירך שהייתה לידו- "רק כעשרים דקות אחרי השעה 00:00 חצי שעה לכל היותר, עוברות על ארבע רגליים. אני צודק? תהיה הוגן." "טוב – " אמר הספינקס. "באורח דומה, אתה לא תשתמש במקל ב- 18:00 בערב משום שאז תהיה רק בן, אה, 52," אמר טפיק, בעודו משרבט במרץ. "למעשה לא תזדקק לכל עזר הליכה עד תשע וחצי לפחות, אני חושב, זה על פי ההנחה שכל טווח החיים נמשך יום אחד, וכבר ציינתי, שלדעתי זה מגוחך. אני מצטער באופן בסיסי החידה עובדת אבל זה לא עובד." "טוב," אמר הספינקס אך בעצבנות הפעם. "אני לא יודע מה אני יכול לעשות בעניין. אין לי יותר חידות. זאת היחידה שנזקקתי לה עד אי-פעם." "אתה רק צריך לשנות אותה מעט, זה הכל." "למה כוונתך?"

 

[הרמיוני מהספר]

אבל זה לא נכנס עד הסוף אז הנה ההמשך

"עשה אותה יותר מציאותית." "הממם." הספינקס שרט את רעמתו בציפורן. "בסדר," אמר בספקנות. "אני מניח שאני יכול לשאול: מה הולך על ארבע רגליים – " "מבחינה מטפורית," אמר טפיק. " ארבע רגליים, מבחינה מטפורית," הסכים הספינקס "למשך בערך – " "עשרים דקות, אני חושב שהסכמנו." " – טוב, בסדר, עשרים דקות בבוקר, על שתי רגליים – " "אך אני חושב שלומר 'בבוקר' זה לא מדויק," אמר טפיק. "זה בדיוק אחרי חצות. כלומר טכנית זה בוקר, במובן הממשי זה עדיין אתמול בלילה, מה דעתך?" מבט של פאניקה מזוגגת חלף על פניו של הספינקס. "מה אתה חושב?" הצליח לומר. "בוא נראה לאן כבר הגענו, בסדר? מה, מבחינה מטפורית, הולך על ארבע רגליים בדיוק לאחר חצות, על שתי רגליים במשך רוב היום – " " – אם לא נביא בחשבון תאונות," אמר הספינקס, להוט באופן פתטי להראות י הוא תורם לנושא. "בסדר, על שתי רגליים, בלי להביא בחשבון תאונות, עד לפחות ארוחת הערב ואז הוא הולך על שלוש רגליים – " "אני מכיר אנשים שמשתמשים בשני מקלות הליכה," ניסה הספינקס לעזור לו. "בסדר. מה עם: כאשר הוא ממשיך ללכת על שתי רגלים או עם עזרים תותבים לפי בחירתו?" הספינקס של את ההצעה בכובד ראש. "כ-ן נראה שזה מכסה את כל האפשרויות." "ובכן?" אמר טפיק. "ובכן מה?" אמר הספינקס. "ובכן, מה התשובה?" הספינקס נעץ בו מבט קפוא, ואז חשף את ניביו. "או לא, " אמר. "אתה לא תתפוס אותי בקלקלתי בצורה כזאת. אתה חושב שאני טיפש? אתה צריך לתת לי את התשובה." "אח, לעזאזל," אמר טפיק. "חשבת שהתחכמת לי, לא?" "מצטער" "חשבת שתבלבל אותי לגמרי, לא?" הספינקס חייך "היה שווה לנסות," אמר טפיק "לאיכול להאשים אותך. אז מה התשובה?" טפיק גירד את אפו. "אין לי מושג," אמר. "אלא אם, וזה רק ניחוש, אתה מבין, זה: אדם." הספינקס בהה בו. "היית פה כבר פעם, נכון?" אמר בהאשמה. "אז מישהו דיבר, נכון?" "מי יכול היה לדבר? מישהו כבר ניחש את החידה?" שאל טפיק. "לא!" "טוב, אם כן. הם לא יכלו לדבר, נכון?" "ציפורניו של הספינקס גירדו בעצבנות את הסלע שלו. "אם כך, אני מניח שעדיף שתמשיך בדרכך," רטן. "תודה לך," אמר טפיק. "אהיה אסיר תודה אם לא תספר לאיש, בבקשה," הוסיף הספינקס בקור. "לא הייתי רוצה לקלקל זאת לשאר האנשים." טפיק טיפס על סלע ומשם לחתיכת ממזר. "אל תדאג." אמר והאיץ בגמל קדימה. הוא לא היה יכול שלא להבחין בדרך שבה הזיז הספינקס את שפתיו בדממה, כאילו ניסה להבין דבר מה. חתיכת ממזר עבר רק כעשרים מטרים, כאשר נשמעה מאחוריו שאגת זעם איומה...

 

[ויימס]

אני גם אהבתי את הקטע של 'כובע'.

איך שהם ניסו לדחוף אותו לכולם...

 

[הרמיוני מהספר]

יש גם את הקטע ש

"הוא הכיר לפחות 70 דרכים להרוג אדם ישן אבל אפילו לא דרך אחת להעיר אותו" מאיפה?

 

[limilu]

כן, זה שם

כשטפיק ניסה להעיר את זאתי, איך קראו לה?

 

[הרמיוני מהספר]

אם כבר מדברים על קטעים מספרים

בא לך לעזור? אני כבר שבוע מחפשת את הקטע הזה בספרים ולא מוצאת: "זה נכון, הדבר הזה," קראה _______ בהתלהבות. "כמה פעמים קרה לך שזרקת טבעת קסמים למעמקי הים ואז, כאשר חזרת הבייתה והכנת לעצמך כוס תה עשבים, מצאת אותה שם?" הן שקלו זאת בדממה. "מעולם לא."