יאללה בלגן. מי מצטרף למסיבת פיג'מות בלילה

[עוד יבואו ימים]

יאללה בלגן. מי מצטרף למסיבת פיג'מות בלילה

האחרון של הקיץ?

אז. הלילה מזיזים את מחוגי השעון לאחור, וזה אומר, ש.. יש לנו עוד שעה של בלגן מאורגן.
מי מצטרף?

אני מנדבת - קדאיף תוצרת בית, עוגת דבש, ו.. תמרים (מג'הול) טריים מהגדיד.

מה ומי במצטרפים?

 

[חיה קרן]

קודם כל..

את השעון מזיזים אחרי 2 בלילה,
זה עניין של כבר כמה שנים טובות, קשור לנושא מיכשור אלקטרוני-דיגיטלי-שקר כלשהו וגם כמובן- לנושא התאריכים...

ואם בכל זאת להתייחס לשעת פתיחת ההודעה שלך, לפי השעון המכוון, יוצא שפתחת אותה אי שם אחר הצהרים, וזו, כידוע, רק שעה שבה מתעוררים, לא "שעת התארגנות למסיבות פיג'מה בכל מיני פרדסים".

אה, כן.
ברור שאני אהיה ערה, לא?
[למרות שלשם שינוי אני יכולה לומר שכן ישנתי.חצי שבת

]

 

[עוד יבואו ימים]

אז.. עכשיו את עדיין כאן?

גברתי המתחכמת?

כי אם כן, אפשר להתחיל במסיבה אמתית!

מה ת תורמת למסיבה?

)(חוץ מעצמך)

 

[עוד יבואו ימים]

הבנתי.. אז את כבר לא.

ולמרות השעון החדש, ולמרות זה שכבר 4:00 בעצם, אני עוד כאן.
אז.. לבד לא כיף.
ניפגש מחר.

 

[bimbo.]

היה לי לילה "שמח" מאוד. שיפשפתי קצת את

האף שדגדג לי, ו...אל תשאלו. פרץ שטף דם מהאף, שהכתים הכל:
בגדים, מצעים. רצתי לחדר הרחצה וכל הרצפה מלאה דם.
הוא לא טפטף, אלא זרם ללא מעצורים. נשכבתי על הגב עם מגבת צמודה
לאף וזה לא עזר.
הבן שלי רצה לקחת אותי לבי"ח, אבל לא יכולתי לזוז, ופחדתי מאוד. אחרי
הכל עוד אין שבועים מאז הניתוח.
לא אלאה אתכם. בסוף הצלחתי להגיע למכונית, עם רזרבה של 3 מגבות,
ואיך שהוא בדרך פסק הדימום. ואני עם בגדים ספוגי דם ופרצוף מרוח ושיער
כולו קשה מהדם, הגעתי לבי"ח. ושם תודה לאל אינם מתרגשים ממראות כאלה.
וכשהרופא בדק אותי, הודיע לי שכלום לא קרה ושלח אותי הביתה.
כשחזרתי הביתה קיבלתי שוק: הבית נראה כמו זירת רצח.
הבן שלי אמר לי שאני נראית כמו ערפד

אני מרגישה שאיבדתי הרבה דם. הרגלים שלי עדיין כושלות קצת, אבל מרגישה
הרבה יותר טוב.

שמח, מה?

 

[אופה קטנה 75]

וואו!
בערוצי הסרטים של יס יש כל לילה סרטי אימה לכבוד הימים הנוראים. נראה לי שהיית יכולה להיות כוכבת גדולה שם..
הבן שלך cool לגמרי! כל הכבוד לו על התגובה המהירה.

כשיורד דם מהאף מומלץ לא לשכב על הגב, אלא לשבת ולהצמיד קרחום עטוף במגבת לגשר האף. זה מכווץ כלי דם ומפחית את הדימום (אני לא יודעת אם מותר לך, בגלל הניתוח, אבל אולי כדאי לשאול רופא).

 

[bimbo.]

אופה קטנה, גם הקרחום כיכב פה, ולא עזר.

את צודקת במאה אחוז. זה היה ממש סרט אימה. ולראות אותי עם כל הדם-
פחד אלוהים.

הבן שלי באמת היה קול. היה מאוד לעניין ובשקט רב עשה מה שצריך.
כשחזרנו ונראיתי כבר כאדם מהישוב, שלח אותי לישון והתחיל את נקיון
הבית, כשקמתי אחרי שעתיים, לא היה זכר לדרמה של הלילה.

אני פשוט תוהה לגבי הגורם שהפסיק לי את הדימום. כנראה הרוח הקרה
שנשבה באוטו בזמן הנסיעה. כל החלונות היו פתוחים והיה די קר, אבל
הרגשתי מרגע לרגע יותר טוב. הדרכים בשעה 3.00 בלילה היו פתוחות
וזה היה נפלא.

 

[עוד יבואו ימים]

כן, ולעתים זה גם העניין

של שינוי תנוחה. לעתים דם מגיב לשינוי תנוחה. וגם.. משהו במצב הנפשי-מתח שיררים משתנה, כשאדם יודע שהוא בדרך לקבלת עזרה, משהו במתח השרירים שלו יותר רגוע, ולכן גם הדם פחות מגיב ב"יריות".

בכל מקרה, העיקר שאת אחרי.

 

[עוד יבואו ימים]

אוי אוי אוי. מה זה הדברים האלה שאת מספרת

תגידי , בימבו? משעמם לך?
כי אם כן, אינ יכולה להציע לך הרבה פעיליות להעברת הזמן

בבקשה אל תעשי יותר התקפי לב כאלה.

איך את מרגישה עכישו?
ואיך הסבירו את פרץ הדם הזה?
את לוקחת עכשיו מדללי דם אחרי הניתוח, במקרה?

 

[bimbo.]

תאמיני לי, ימים, שממש ממש לא משעמם לי. לצערי

הפעילויות להעברת הזמן מתבטאות לאחרונה בריצה בלתי פוסקת
למרפאות השונות, בדיקות, היום הוצאת תפרים וכמובן הופעות של
דרקולה באמצע הלילה.

אני מוכרחה להגיד לך, שאף רופא, כולל הנוירוכירורג, לא הסביר
מדוע זה קרה. כל הבדיקה ארכה כ- 30 שניות.
הוא ראה שאין יותר דם, שאני מרגישה טוב, ואיחל לי שנה טובה.
זהו. כנ"ל רופא א.א.ג..

10 ימים אחרי הניתוח לקחתי מדללי דם, ואולי זאת הסיבה,
כי החגיגה היתה 12 יום אחרי.

בנתיים כאבי ראש לא קלים, וחולשה רצינית.

וכל זה חוץ מהבעיות הנוספות, שנדחקו הצידה, אבל כואבות.

מאחלת לכולנו גמר חתימה טובה שתכלול הרבה בריאות.