אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
יאללה שעת סיפור: בובי שעריים א'
- פותח הנושא אביב וסתיו
- פורסם בתאריך
אביב וסתיו
New member
יאללה שעת סיפור: בובי שעריים א'
"או או או או חולה על שעריים, או או או ! חבל לי על הזמן" והוא הוסיף "אהווה" קטן, וקהל המעודדים בעקבותיו. ואז שר שיר על הקבוצה המתחרה, במנגינה של "לנר ולבשמים": "עדיף להיות עבריין ולא להיות אוהד רמת גן, עדיף חזיר בטבע ולא לרדת עד באר שבע, אם תתנו לי גביע יין להבקעה... אם תתנו לי להיות שופט, ארשום כאן הצלחה" הקהל זעק אחרי בּוּבּי המתלהב וסמוק הפנים היושב בין עמו ביציע המעודדים וקולו מהלך קסם על השחקנים במגרש: והנה קרה הקסם שבעקבותיו חזרו האוהדים הכופרים ביותר להאמין באל ובמשה עבדו: הכדור פגע במקרה ברגלו של שחקן קבוצת שעריים וזינק כפנתר מפוחלץ אל בין סובכי הרשת של השער בדקה התשעים ותשע למשחק. בּוּבּי הסמוק מאדי בירה קם על רגליו לאחר שרקית הסיום וזעק במלוא כוחו הצרוד: "גווול- ניצחנו!!!" הוא וכל השורה שישבה עמו,קמו כאחד עשו שורת ריקודים ארוכה ורקדו כל הדרך למטה, אחד מהם הביא טייפ ענקי עם קלטת של ציון גולן שם אותו על הכתף ולקולו החנון, רקדו לאורך כל רוחבו של המגרש שורה ארוכה של דעסה תימנית, אולי שורת הדעסה הכי אורכה בעולם שהייתה ללא ספק נרשמת בספרי גינס: כמאתיים מטר של ריקוד נלהב עם שחקני מכבי שעריים ההמומים שצעדיהם היו צעדי ריצות אחרי הכדור ולאו דווקא צעד תימני. ------ --------------- הוא הופיע לפני שמונה עשרה שנים בקצה הרחוב המרכזי של שכונת שעריים המחבר בינה לבין שכונת מרמורק הידועה אשר נמצאת בקצה הגבעה.הוא הופיע בסל נצרים עטוף בשמיכת פיקה. אשה יתומה ואלמנה מבעל ומבן בשם מסעודה קירחיש אספתהו לביתה ובמהרה נודע שמו בשכונת שעריים: בּוּבּי שעריים. עד מהרה נודעה סיבת נטישתו בפאתי שעריים: קולו הצרוד והניחר כקולו של אוהד כדורגל בן שבעים ושתיים וחצי הדהד בחלל הבית עוד בהיותו בן חמש, כמו כן השכיל הוא לשלב ע' וח' אותנטיים בתוך בליל הצרידות של גרונו הניחר. היה ניתן לשומעו היטב ממרחק גבעת שעריים ועד לבית הכנסת הגדול שבצדה השני של "מנוחה ונחלה. כשהתעורר ובכה לכוס חלב, היה החלבן יודע שעליו לשים את הבקבוק בדיוק בצד. כשבכה לפני השינה ידעו התושבים כי עליהם להגיף את החלונות... לעת בגר, שלחה אותו אמו לנווה שלמה, ישיבה תיכונית לבני עניים ששם למד בּוּבּי את מקצוע החרטות מאת המורה גדליה שומכר.. משם היה מזדנב וקופץ תדיר ותרתי משמע למשחקי קבוצת שעריים אשר היו נערכים מתחת לחלון הישיבה, במגרש הקבוצתי. יותר מאוחר כשתבע את זכות ההגדרה העצמית הגדיר עצמו בּוּבּי כדתי בכל מה שקשור להלכה וכחילוני בכל מה שקשור לעולם הכדורגל והספורט, ומצא איזה רב רפורמי שיתיר לו לנסוע למשחקי כדורגל ביפו ובוויסגלס... את חיבתו וכשרונו הטבעי למזמורים וחריזות ביטא כשסיים את נווה שלמה: "אני, אני מנווה שלמה השתחררתי" שר בּוּבּי בעת טקס סיום הישיבה לעיני קהל הורים נרגשים והמומים, המומים בשל קול הטרקטור או העוגי פלצת שלו, יותר מאוחר יישם בּוּבּי מזמור זה בסיום הטירונות, אך בוורסיה אחרת. והנה הגיע היום שכל צעיר בשכונת שעריים ובארץ היה צריך לעבור אותו (אם לא קיבל פטור קב"נ) ובּוּבּי התייצב וחוייל כהלכה ונקבע לו פרופיל בהתאם לכשרונו וקולו. הוא נשלח לטירונות בבה"ד ארבע, אך לפני כן חתם ברבנות הצבאית שבבק"ם, לפני הרב מייזליק שזקנו כזקן היימיש מפנסילבניה, על כתב הצטרפות לרבנות על מנת להיעשות מכ"ש (משגיח כשרות) בלילה הראשון בטירונות, לא יכל בּוּבּי להתאפק ולנגד עיניו עמדה קבוצתו האהובה: "נה נה נה שעריים" פילח קול צרוד ורועם את דממת הצריף... "בּוּבּי השתגעת? תן לישון יא מאנאייק" לחש קול אינעל דינם של שעריים" צעק אחד החיילים במיטה שמעליו "תיזהר,אתה עושה לי עין הרע, דירבלק אם שעריים מפסידים!" התרה בו בובי. "יש לו קול של עוגי פלצת מרחוב סומסום" שיסע אחד הטירונים ששמו היה קובי "כן"השיב מוטי, "אבל בהבדל אחד: עוגי רוצה עוגיה, אבל בּוּבּי רוצה בחורה!!!" כל החיילים שהתעוררו, התפוצצו מצחוק רועם, לשמע שנינותו של בּוּבּי. ולשמע הצחוק חדר אל הצריף הסמל האימתני והבריון שמעון בסטינגר והוא מהלך אימים וזועק: "תוך דקה, הייתם בחוץ עם אפוד והקשב באוויר!!"
"או או או או חולה על שעריים, או או או ! חבל לי על הזמן" והוא הוסיף "אהווה" קטן, וקהל המעודדים בעקבותיו. ואז שר שיר על הקבוצה המתחרה, במנגינה של "לנר ולבשמים": "עדיף להיות עבריין ולא להיות אוהד רמת גן, עדיף חזיר בטבע ולא לרדת עד באר שבע, אם תתנו לי גביע יין להבקעה... אם תתנו לי להיות שופט, ארשום כאן הצלחה" הקהל זעק אחרי בּוּבּי המתלהב וסמוק הפנים היושב בין עמו ביציע המעודדים וקולו מהלך קסם על השחקנים במגרש: והנה קרה הקסם שבעקבותיו חזרו האוהדים הכופרים ביותר להאמין באל ובמשה עבדו: הכדור פגע במקרה ברגלו של שחקן קבוצת שעריים וזינק כפנתר מפוחלץ אל בין סובכי הרשת של השער בדקה התשעים ותשע למשחק. בּוּבּי הסמוק מאדי בירה קם על רגליו לאחר שרקית הסיום וזעק במלוא כוחו הצרוד: "גווול- ניצחנו!!!" הוא וכל השורה שישבה עמו,קמו כאחד עשו שורת ריקודים ארוכה ורקדו כל הדרך למטה, אחד מהם הביא טייפ ענקי עם קלטת של ציון גולן שם אותו על הכתף ולקולו החנון, רקדו לאורך כל רוחבו של המגרש שורה ארוכה של דעסה תימנית, אולי שורת הדעסה הכי אורכה בעולם שהייתה ללא ספק נרשמת בספרי גינס: כמאתיים מטר של ריקוד נלהב עם שחקני מכבי שעריים ההמומים שצעדיהם היו צעדי ריצות אחרי הכדור ולאו דווקא צעד תימני. ------ --------------- הוא הופיע לפני שמונה עשרה שנים בקצה הרחוב המרכזי של שכונת שעריים המחבר בינה לבין שכונת מרמורק הידועה אשר נמצאת בקצה הגבעה.הוא הופיע בסל נצרים עטוף בשמיכת פיקה. אשה יתומה ואלמנה מבעל ומבן בשם מסעודה קירחיש אספתהו לביתה ובמהרה נודע שמו בשכונת שעריים: בּוּבּי שעריים. עד מהרה נודעה סיבת נטישתו בפאתי שעריים: קולו הצרוד והניחר כקולו של אוהד כדורגל בן שבעים ושתיים וחצי הדהד בחלל הבית עוד בהיותו בן חמש, כמו כן השכיל הוא לשלב ע' וח' אותנטיים בתוך בליל הצרידות של גרונו הניחר. היה ניתן לשומעו היטב ממרחק גבעת שעריים ועד לבית הכנסת הגדול שבצדה השני של "מנוחה ונחלה. כשהתעורר ובכה לכוס חלב, היה החלבן יודע שעליו לשים את הבקבוק בדיוק בצד. כשבכה לפני השינה ידעו התושבים כי עליהם להגיף את החלונות... לעת בגר, שלחה אותו אמו לנווה שלמה, ישיבה תיכונית לבני עניים ששם למד בּוּבּי את מקצוע החרטות מאת המורה גדליה שומכר.. משם היה מזדנב וקופץ תדיר ותרתי משמע למשחקי קבוצת שעריים אשר היו נערכים מתחת לחלון הישיבה, במגרש הקבוצתי. יותר מאוחר כשתבע את זכות ההגדרה העצמית הגדיר עצמו בּוּבּי כדתי בכל מה שקשור להלכה וכחילוני בכל מה שקשור לעולם הכדורגל והספורט, ומצא איזה רב רפורמי שיתיר לו לנסוע למשחקי כדורגל ביפו ובוויסגלס... את חיבתו וכשרונו הטבעי למזמורים וחריזות ביטא כשסיים את נווה שלמה: "אני, אני מנווה שלמה השתחררתי" שר בּוּבּי בעת טקס סיום הישיבה לעיני קהל הורים נרגשים והמומים, המומים בשל קול הטרקטור או העוגי פלצת שלו, יותר מאוחר יישם בּוּבּי מזמור זה בסיום הטירונות, אך בוורסיה אחרת. והנה הגיע היום שכל צעיר בשכונת שעריים ובארץ היה צריך לעבור אותו (אם לא קיבל פטור קב"נ) ובּוּבּי התייצב וחוייל כהלכה ונקבע לו פרופיל בהתאם לכשרונו וקולו. הוא נשלח לטירונות בבה"ד ארבע, אך לפני כן חתם ברבנות הצבאית שבבק"ם, לפני הרב מייזליק שזקנו כזקן היימיש מפנסילבניה, על כתב הצטרפות לרבנות על מנת להיעשות מכ"ש (משגיח כשרות) בלילה הראשון בטירונות, לא יכל בּוּבּי להתאפק ולנגד עיניו עמדה קבוצתו האהובה: "נה נה נה שעריים" פילח קול צרוד ורועם את דממת הצריף... "בּוּבּי השתגעת? תן לישון יא מאנאייק" לחש קול אינעל דינם של שעריים" צעק אחד החיילים במיטה שמעליו "תיזהר,אתה עושה לי עין הרע, דירבלק אם שעריים מפסידים!" התרה בו בובי. "יש לו קול של עוגי פלצת מרחוב סומסום" שיסע אחד הטירונים ששמו היה קובי "כן"השיב מוטי, "אבל בהבדל אחד: עוגי רוצה עוגיה, אבל בּוּבּי רוצה בחורה!!!" כל החיילים שהתעוררו, התפוצצו מצחוק רועם, לשמע שנינותו של בּוּבּי. ולשמע הצחוק חדר אל הצריף הסמל האימתני והבריון שמעון בסטינגר והוא מהלך אימים וזועק: "תוך דקה, הייתם בחוץ עם אפוד והקשב באוויר!!"
לובן הדרקון
New member
AFTER U ...
../images/Emo221.gif חמאר אל מורי באד'נו....
סיפור : בכפר קטן בתימן, בשבת... בדרך לבית הכנסת, שמעו ההולכים קול נעירת חמור, הסתכלו כה וכה....ולא ראו כלום, פתאום הם מגלים חמור , שנפר לתוך בור ואינו יכול לצאת, אצו רצו למורי, כדי לשאול האם מותר למשוך ולהעלות את החמור מהבור בשבת.. מספרים למורי....והמורי בנחרצות אופיינית . אסור ! פיקוח נפש דוחה שבת, אבל פיקוח נפש של בן אדם לא של חמור ! מנסים לשכנע אותו...."תורה חסה על ממונם של ישראל...." והוא בשלו.... אסור ! קם אחד מן הזקנים ואומר למורי.... יא מורי....החמור הזה זה החמור שלך... חושב רגע המורי ואומר.... אם כך אז.... מותר ..אבל... " חמאר אל מורי באד'נו " ז"א...את החמור של המורי מותר....אבל למשוך אותו באוזניים... מקווה שזה ענה לך על התמיהה שלך
סיפור : בכפר קטן בתימן, בשבת... בדרך לבית הכנסת, שמעו ההולכים קול נעירת חמור, הסתכלו כה וכה....ולא ראו כלום, פתאום הם מגלים חמור , שנפר לתוך בור ואינו יכול לצאת, אצו רצו למורי, כדי לשאול האם מותר למשוך ולהעלות את החמור מהבור בשבת.. מספרים למורי....והמורי בנחרצות אופיינית . אסור ! פיקוח נפש דוחה שבת, אבל פיקוח נפש של בן אדם לא של חמור ! מנסים לשכנע אותו...."תורה חסה על ממונם של ישראל...." והוא בשלו.... אסור ! קם אחד מן הזקנים ואומר למורי.... יא מורי....החמור הזה זה החמור שלך... חושב רגע המורי ואומר.... אם כך אז.... מותר ..אבל... " חמאר אל מורי באד'נו " ז"א...את החמור של המורי מותר....אבל למשוך אותו באוזניים... מקווה שזה ענה לך על התמיהה שלך
אביב וסתיו
New member
בובי שעריים ב'
במשך שלשה שבועות וחצי של טירונות כלל צהלי"ת, התאפק מר שעריים –קירחיש מלפקוד את מגרש הכדורגל של קבוצתו האהובה ותמיד היה מתעדכן בתוצאות המשחק אצל ידידו דהרי: "הלו דהרי?" היה עולה מידי שבת ומתקשר בטלפון הציבורי שהיה על ההר בבה"ד "מה? שעריים ניצחה?!, יא אהאווה!" "איפה אתה בּוּבִּי, לא רואים אותך, אתה חסר !" כך דהרי מהעבר השני "אני בטירונות, אני נמצא על הר גבוווההה" הדגיש וזעק בּוּבִּי בשמחה רבה. כך במשך שלשה שבתות שבהם התנזר בּוּבִּי מלבוא או לעלות לרגל למגרש בלומפילד ולהיות הקמיע המגן של קבוצת שעריים. בּוּבִּי וחבריו הלכו במורד השביל המוליך אל רחבת האוטובוסים, עתה סיימו הם טירונות כלל צהלי"ת שארכה שלשה שבועות וחצי. פתע נשא בּוּבִּי את קולו הרם והניחר והחל לשיר, היה זה שיר בעל לחן מרוקני שהוא שילב ושיבץ בו מילים בעברית, ולמרבה ההפתעה ארבעים טירונים ממחלקה שלוש נסחפו בקסמו ושרו עמו: "אני אני מבה"ד ארבע השתחררתי" מוטי שר והביט אל הסמל שמעון בסטינגר המטרטר: "והסמל בסטינגר כל היום מטרטר אני אני מבה"ד ארבע השתחררתי" אחר הביט לעבר טירון בשם רפי רן שטורטר פעמים רבות על ידי בן קיבוצו –שמעון בסטינגר: "והחייל רפי רן, ארבעים שניות תמיד הוא כאן אני אני מבה"ד ארבע השתחררתי" אחר עברו הטירונים בסך מול הקנטינה, וממנה לשמע הקולות המוזרים הציץ השקמיס"ט החיוור לוריא: "והשקמיס"ט לוריא, ואללה איזה טוסטים טעימים היה מכין לנו: אני אני מבה"ד ארבע השתחררתי" ולשמע השירה הרמה, עצר נהג ג'יפ טירון את רכבו בכדי להבין מהיכן ומאיזה גרון בוקע הקול נורא ההוד, והנה נתקע בו ג'יפ אחר מאחור וכמעט אירעה תאונת שרשרת… הדבר הראשון שעשה מר שעריים לאחר השתחררותו מן הטירונות היה לגשת למשרד הפנים ולהוסיף לשם משפחתו קירחיש את השם שעריים, בכדי להתקשר לקבוצה האהובה מבחינה אישית. לפני שהגיע שעריים לבה"ד 11 על מנת לעבור קורס משגיחי כשרות, סבר הוא כי בקורס ישתתפו ילדים טובים, צדיקים ובחורי ישיבות. אך מיד כשחתם על מזרון והציב אותו באוהל ואחר חזר, ראה והנה על המזרון יושב חייל אחר בנון שלנטיות כאילו זה שלו. בּוּבִּי הזועם הסמיק וצרח: "זה שלי, תעזוב אותו יחרים אבוק" והחייל לא נותר חייב: "למה מה, אני חתמתי עליו ואתה תעמוד למת"ש(משפט תשלום)" "תסתום את הפה" צרח עליו מוטי בקול הכי רם שיכל להוציא ולשמע הקול נרעדו דפנות האוהל הרעוע והחייל נשא את רגליו וברח מן המקום כשהוא מנסה דרך קלה יותר להשיג לו מזרון. בּוּבִּי נוכח לדעת כי דווקא בקורס שאמור לכבד את ערכי הדת התייחסו אליה ביתר זלזול: קובי, החייל שאותו הכיר מן הטירונות, עמד בתפילת שמונה עשרה שהתקיימה בבית הכנסת בבה"ד 11. פתע ניגש קצין הבה"ד –חובש כיפה בעצמו, הזיז את קובי ממוזת התפילה ואמר לו: "תשלים את התפילה אחר כך, אתה מוצב עכשיו לתורנות מטבח" ברגע זה התחוור לבּוּבִּי הנדהם כי הקצין בעל יראת מטבח בהרבה יותר מיראת שמיים והוא רשם לו את זה בזכרונו. והנה הגיע משחק הגמר של קבוצת שעריים ובּוּבִּי היה על הקוצים ולא יכל להיות רגוע, ובעיתוי ממש מושלם הוצב הוא לתורנות מטבח ארוכת טווח כמטחווי קשת מן הבה"ד. "אתה מוכרח לבוא" פנה אליו דהרי בטלפון "בלעדיך זה יהיה שום כלום ועידוד בצמצום" "נראה מה נוכל לעשות" המהם בּוּבִּי. חיפש מה לעשות, פנה אל הקצין, אך זה הזעיף לו פנים, חיפש מי שיוכל למלא מקומו ולבסוף שילם מאה שקלים מזומנים לקובי ידידו בכדי שימלא את מקומו. האיצטדיון בוויסגלס געש מרוב אש רוח קרב, הקולות, תיפופי פחי הזיתים הריקים והעשן נראו עד נס ציונה, המשחק המכריע שמעד להעלות את שעריים לליגה הלאומית אם תנצח את רמת עמידר לאחר שנים של חוסר מזל וודאות החל: "שה שה שולמית, שעריים ללאומית" צעק בּוּבִּי והקהל אחריו והקהל לא נותר חייב והשיב כבוד לקמיע שלו: "אה אהו בּוּבִּי, אלוף פיקוד שעריים!!" בּוּבִּי הלבוש בגדי צהוב כחול ועטוף בדגל שבדיה, זעק בקולו ואחריו הקהל, אמו של השופט הותקפה מכל העברים ומוטי המציא ואילתר מספר שירי הלל לכבודו של השחקן בנודיס הבולגרי אשר הואיל לנטוש את מכבי יפו, את תפארת בלומפילד ולעבור אחר כבוד לקבוצת שעריים. לפתע, תוך כדי ריצה,במחצית השנייה, נתקלה רגלו של בנודיס ברגלו של כריסטופר ג'חלו מרמת עמידר! השופט שרק לעבירה והניף כרטיס אדום! ומכיוון שלחובתו של בנודיס נצברו עבירות נוספות, הרי שהוא יצא מיד מן המגרש. וכך איבדה שעריים את שחקנה הטוב ביותר, במקומו נכנס ברוך תנעמי החצי מקצועי,שצלע במקצת. בּוּבִּי החל לגעוש ולקלל את השופט, הוא ירד לשורה הראשונה וסימן סימן כסח הישר מול השופט אנין הטעם הנדהם. והנה שעריים הפסידה במשחק מכריע בשל אותה החלפה שנבעה משיקול מוטעה של השופט ופיספסה כמו תמיד בדקה התשעים, את המעבר לליגה הלאומית. "חוסמים את רחוב הרצל במוצאי שבת" לחש בּוּבִּי והמזימה השעריימית הועברה בין שאר אלף האוהדים. לאחר נר ההבדלה, קבוצה של קרוב לאלף איש צעדה מגבעת שעריים הישר לעבר הרחוב הראשי: "נה נה נה שעריים" המארש של קבוצת שעריים נישא בגאון באוויר ותומכי הקבוצה החלו לחסום את הכביש למכוניות. חלקם רקדו באמצע הכביש, חלקם הניפו שלטים בגנות השופט וגנות אמא שלו ורק חסר היה זמר נודד ותזמורת בכדי שישעשע את האווירה העממית. הם נשאו בפיהם משרוקיות והחלו לצפצף בקול רעש נורא, כמה בעלי רכבים מאוהדי הקבוצה החלו לצפצר יחד איתם, אך לרוב הנהגים היה זה סיוט. המשטרה הובאה ובסיוע פרשים פיזרו בכוח את המפגינים לכל עבר, בּוּבִּי מארגן ההפגנה נלקח למעצר שם שהה כל הלילה.סבתא קירחיש הביאה לו אוכל בסל קש וישבה בכדי לבלבל לשוטרים את המוח בכדי שיתנו לו ללכת. קורס המכשי"ם עמד להסתיים, חסרונו של בּוּבִּי לא הורגש משום שפרשת החיילים נוטלי הקוק והאופיום שנתפסו בשירותי הבנות האפילה עליה בהרבה מאוד. קצין המיון של הרבנות הצבאית –הלא הוא דמוי היימיש –הרב מייזליק, הגיע לבה"ד על מנת לשאול את החיילים על אודות מקום השיבוץ שירצו בו. בובי נכנס אל הקצין, חבוש כומתא והצדעה: "היכן אתה רוצה לשרת" פתח מייזליק "פיקוד צפון,פיקוד מרכז או פיקוד דרום?" "לא זה, לא זה ולא זה!" ענה "אז איפה, איפה אתה רוצה" תמה מייזליק "בפיקוד שעריים!" החזיר בובי כל הזכויות על היצירה מעללי בּוּבִּי שעריים -ב שייכות למחבר/ת היצירה . היצירה פורסמה בתאריך 14/7/2003
במשך שלשה שבועות וחצי של טירונות כלל צהלי"ת, התאפק מר שעריים –קירחיש מלפקוד את מגרש הכדורגל של קבוצתו האהובה ותמיד היה מתעדכן בתוצאות המשחק אצל ידידו דהרי: "הלו דהרי?" היה עולה מידי שבת ומתקשר בטלפון הציבורי שהיה על ההר בבה"ד "מה? שעריים ניצחה?!, יא אהאווה!" "איפה אתה בּוּבִּי, לא רואים אותך, אתה חסר !" כך דהרי מהעבר השני "אני בטירונות, אני נמצא על הר גבוווההה" הדגיש וזעק בּוּבִּי בשמחה רבה. כך במשך שלשה שבתות שבהם התנזר בּוּבִּי מלבוא או לעלות לרגל למגרש בלומפילד ולהיות הקמיע המגן של קבוצת שעריים. בּוּבִּי וחבריו הלכו במורד השביל המוליך אל רחבת האוטובוסים, עתה סיימו הם טירונות כלל צהלי"ת שארכה שלשה שבועות וחצי. פתע נשא בּוּבִּי את קולו הרם והניחר והחל לשיר, היה זה שיר בעל לחן מרוקני שהוא שילב ושיבץ בו מילים בעברית, ולמרבה ההפתעה ארבעים טירונים ממחלקה שלוש נסחפו בקסמו ושרו עמו: "אני אני מבה"ד ארבע השתחררתי" מוטי שר והביט אל הסמל שמעון בסטינגר המטרטר: "והסמל בסטינגר כל היום מטרטר אני אני מבה"ד ארבע השתחררתי" אחר הביט לעבר טירון בשם רפי רן שטורטר פעמים רבות על ידי בן קיבוצו –שמעון בסטינגר: "והחייל רפי רן, ארבעים שניות תמיד הוא כאן אני אני מבה"ד ארבע השתחררתי" אחר עברו הטירונים בסך מול הקנטינה, וממנה לשמע הקולות המוזרים הציץ השקמיס"ט החיוור לוריא: "והשקמיס"ט לוריא, ואללה איזה טוסטים טעימים היה מכין לנו: אני אני מבה"ד ארבע השתחררתי" ולשמע השירה הרמה, עצר נהג ג'יפ טירון את רכבו בכדי להבין מהיכן ומאיזה גרון בוקע הקול נורא ההוד, והנה נתקע בו ג'יפ אחר מאחור וכמעט אירעה תאונת שרשרת… הדבר הראשון שעשה מר שעריים לאחר השתחררותו מן הטירונות היה לגשת למשרד הפנים ולהוסיף לשם משפחתו קירחיש את השם שעריים, בכדי להתקשר לקבוצה האהובה מבחינה אישית. לפני שהגיע שעריים לבה"ד 11 על מנת לעבור קורס משגיחי כשרות, סבר הוא כי בקורס ישתתפו ילדים טובים, צדיקים ובחורי ישיבות. אך מיד כשחתם על מזרון והציב אותו באוהל ואחר חזר, ראה והנה על המזרון יושב חייל אחר בנון שלנטיות כאילו זה שלו. בּוּבִּי הזועם הסמיק וצרח: "זה שלי, תעזוב אותו יחרים אבוק" והחייל לא נותר חייב: "למה מה, אני חתמתי עליו ואתה תעמוד למת"ש(משפט תשלום)" "תסתום את הפה" צרח עליו מוטי בקול הכי רם שיכל להוציא ולשמע הקול נרעדו דפנות האוהל הרעוע והחייל נשא את רגליו וברח מן המקום כשהוא מנסה דרך קלה יותר להשיג לו מזרון. בּוּבִּי נוכח לדעת כי דווקא בקורס שאמור לכבד את ערכי הדת התייחסו אליה ביתר זלזול: קובי, החייל שאותו הכיר מן הטירונות, עמד בתפילת שמונה עשרה שהתקיימה בבית הכנסת בבה"ד 11. פתע ניגש קצין הבה"ד –חובש כיפה בעצמו, הזיז את קובי ממוזת התפילה ואמר לו: "תשלים את התפילה אחר כך, אתה מוצב עכשיו לתורנות מטבח" ברגע זה התחוור לבּוּבִּי הנדהם כי הקצין בעל יראת מטבח בהרבה יותר מיראת שמיים והוא רשם לו את זה בזכרונו. והנה הגיע משחק הגמר של קבוצת שעריים ובּוּבִּי היה על הקוצים ולא יכל להיות רגוע, ובעיתוי ממש מושלם הוצב הוא לתורנות מטבח ארוכת טווח כמטחווי קשת מן הבה"ד. "אתה מוכרח לבוא" פנה אליו דהרי בטלפון "בלעדיך זה יהיה שום כלום ועידוד בצמצום" "נראה מה נוכל לעשות" המהם בּוּבִּי. חיפש מה לעשות, פנה אל הקצין, אך זה הזעיף לו פנים, חיפש מי שיוכל למלא מקומו ולבסוף שילם מאה שקלים מזומנים לקובי ידידו בכדי שימלא את מקומו. האיצטדיון בוויסגלס געש מרוב אש רוח קרב, הקולות, תיפופי פחי הזיתים הריקים והעשן נראו עד נס ציונה, המשחק המכריע שמעד להעלות את שעריים לליגה הלאומית אם תנצח את רמת עמידר לאחר שנים של חוסר מזל וודאות החל: "שה שה שולמית, שעריים ללאומית" צעק בּוּבִּי והקהל אחריו והקהל לא נותר חייב והשיב כבוד לקמיע שלו: "אה אהו בּוּבִּי, אלוף פיקוד שעריים!!" בּוּבִּי הלבוש בגדי צהוב כחול ועטוף בדגל שבדיה, זעק בקולו ואחריו הקהל, אמו של השופט הותקפה מכל העברים ומוטי המציא ואילתר מספר שירי הלל לכבודו של השחקן בנודיס הבולגרי אשר הואיל לנטוש את מכבי יפו, את תפארת בלומפילד ולעבור אחר כבוד לקבוצת שעריים. לפתע, תוך כדי ריצה,במחצית השנייה, נתקלה רגלו של בנודיס ברגלו של כריסטופר ג'חלו מרמת עמידר! השופט שרק לעבירה והניף כרטיס אדום! ומכיוון שלחובתו של בנודיס נצברו עבירות נוספות, הרי שהוא יצא מיד מן המגרש. וכך איבדה שעריים את שחקנה הטוב ביותר, במקומו נכנס ברוך תנעמי החצי מקצועי,שצלע במקצת. בּוּבִּי החל לגעוש ולקלל את השופט, הוא ירד לשורה הראשונה וסימן סימן כסח הישר מול השופט אנין הטעם הנדהם. והנה שעריים הפסידה במשחק מכריע בשל אותה החלפה שנבעה משיקול מוטעה של השופט ופיספסה כמו תמיד בדקה התשעים, את המעבר לליגה הלאומית. "חוסמים את רחוב הרצל במוצאי שבת" לחש בּוּבִּי והמזימה השעריימית הועברה בין שאר אלף האוהדים. לאחר נר ההבדלה, קבוצה של קרוב לאלף איש צעדה מגבעת שעריים הישר לעבר הרחוב הראשי: "נה נה נה שעריים" המארש של קבוצת שעריים נישא בגאון באוויר ותומכי הקבוצה החלו לחסום את הכביש למכוניות. חלקם רקדו באמצע הכביש, חלקם הניפו שלטים בגנות השופט וגנות אמא שלו ורק חסר היה זמר נודד ותזמורת בכדי שישעשע את האווירה העממית. הם נשאו בפיהם משרוקיות והחלו לצפצף בקול רעש נורא, כמה בעלי רכבים מאוהדי הקבוצה החלו לצפצר יחד איתם, אך לרוב הנהגים היה זה סיוט. המשטרה הובאה ובסיוע פרשים פיזרו בכוח את המפגינים לכל עבר, בּוּבִּי מארגן ההפגנה נלקח למעצר שם שהה כל הלילה.סבתא קירחיש הביאה לו אוכל בסל קש וישבה בכדי לבלבל לשוטרים את המוח בכדי שיתנו לו ללכת. קורס המכשי"ם עמד להסתיים, חסרונו של בּוּבִּי לא הורגש משום שפרשת החיילים נוטלי הקוק והאופיום שנתפסו בשירותי הבנות האפילה עליה בהרבה מאוד. קצין המיון של הרבנות הצבאית –הלא הוא דמוי היימיש –הרב מייזליק, הגיע לבה"ד על מנת לשאול את החיילים על אודות מקום השיבוץ שירצו בו. בובי נכנס אל הקצין, חבוש כומתא והצדעה: "היכן אתה רוצה לשרת" פתח מייזליק "פיקוד צפון,פיקוד מרכז או פיקוד דרום?" "לא זה, לא זה ולא זה!" ענה "אז איפה, איפה אתה רוצה" תמה מייזליק "בפיקוד שעריים!" החזיר בובי כל הזכויות על היצירה מעללי בּוּבִּי שעריים -ב שייכות למחבר/ת היצירה . היצירה פורסמה בתאריך 14/7/2003
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.