מיין פייערל
New member
יארצייט ר דוד מלעלוב
יארצייט ר דוד מלעלוב היום ז שבט חל היארצייט של ר דוד בר שלמה מלעלוב.. ניוטרל רבי דוד בן רבי שלמה צבי בידרמן מלעלוב. נולד בשנת ה'תק"ו ונפטר, בז' שבט ה'תקע"ד ( 1746 - 1814 ). רבי דוד היה תלמידם של רבי אלימלך מליז'נסק ושל החוזה מלובלין , וחברו הקרוב ומחותנו של " היהודי הקדוש " מפשיסחא. רבי דוד היה מתבודד ומבלה הרבה בחיק הטבע בשדות ויערות, ונחשב לדמות מאוד עממית. וההדגשה בתורתו הייתה בריבוי 'אהבת ישראל', ונהג לקרב את המון העם, ואפילו את העבריינים שביניהם. אגדות וסיפורים רבים נקשרו בשמו בהקשר זה. לאחר נישואיו החזיק בבעלותו חנות קטנה, והיה מוכר בה רק לפי צורך פרנסתו באותו יום, מחשש שמא יקנו רק אצלו ויקפח בכך את פרנסתם של אחרים. כן נודע בחמלתו לבעלי חיים, ומסופר שבעת היריד היה הולך להשקות את הסוסים הצמאים שבעליהם היו עסוקים בשוק. רבי דוד נודע כענוותן, והסתיר את למדנותו. אף על פי שרוב ימיו היה יושב ועוסק בתורה לא היה פוסק הלכות, ורק במקרים נדירים נחשפה גאונותו. אחד מתלמידיו הידועים היה ה ד"ר רבי חיים דוד ברנד שרבי דוד החזירו בתשובה, ולימים הפך לאדמו"ר ומוכר כ רבי חיים דוד מפיעטרקוב בן רבי ישכר דוב. השאיר אחריו את בניו רבי משה, רבי נחמיה ורבי אביגדור. הנרמזים בראשי תיבות "אמן". דברי תורה מועטים משלו מפוזרים על פני כמה ספרים. הסיפורים והאגדות עליו כונסו בספר "מגדל דוד" (פיוטרקוב תר"צ). (מתוך ויקיפדיה) ניוטרל סיפור עליו מתוך אתר דעת מעשה נפלא מהרב הקדוש מהו' דוד מלעלוב ז"ל פעם אחת היה איש אחד אצל הרב הקדוש המפורסם ר' דוד מלעלוב שיברכהו. וברכו ואמר לו בשעה שברכו: "אמנם זה האיש צריך לברכה, והנני מברכו". והנה זה האיש נפטר מאתו לשלום ובא לביתו. ואחר איזה ימים נחלה ר"ל עד שהיה גוסס. ובני החבורה - (חברא קדישא) היו אצלו להיות בשעת יציאת נשמתו ולומר עליו הפסוקים כנהוג. והנה פתאום ראוהו שהקיץ ופניו צהובות ושב לאיתנו במעט רגעים. ואחת אחת נתרפא וקם ממיטתו. ונתפלאו כולם, כי כמוהו לא נהייתה. ושאלוהו, וסיפר להם גופא דעובדא היכי הוה שבשעה שהיה גוסס ר"ל נדמה לו שהוא ברקיע לפני הפמליא של מעלה במשפט לפניהם. ופתאום, בשעת הוויכוח ביניהם אודותיו הרגיש שבא לו מאחוריו איש אחד ולוקחו בזרועותיו סביבו, ואומר לפני הפמליא של מעלה בזה הלשון: "זה האיש הוא שלי, ולא תעשו לו מאומה ותנוהו לי!" והחזיר פניו לאחוריו וראה כי הוא הרב הקדוש רבי דוד מלעלוב ז"ל. ונדמה לו אז שנוטלו ומשכיבו חזרה למיטתו ובאותו הרגע שנדמה לו כך, שמשכיבו למיטתו, התחילו פניו לצהוב ולחזור לאיתנו. ניוטרל דבר תורה ממנו מתוך שיחת השבוע גיליון 861 סם חיים ולהפך אף בתורה עצמה מצאנו מעין אותו דבר מופלא שבפרה האדומה, שהיא "מטהרת טמאים ומטמאת טהורים": אם "זכה" - נעשית התורה סם חיים; לא זכה - נעשית לו סם של מוות. (רבי דוד מלעלוב)
יארצייט ר דוד מלעלוב היום ז שבט חל היארצייט של ר דוד בר שלמה מלעלוב.. ניוטרל רבי דוד בן רבי שלמה צבי בידרמן מלעלוב. נולד בשנת ה'תק"ו ונפטר, בז' שבט ה'תקע"ד ( 1746 - 1814 ). רבי דוד היה תלמידם של רבי אלימלך מליז'נסק ושל החוזה מלובלין , וחברו הקרוב ומחותנו של " היהודי הקדוש " מפשיסחא. רבי דוד היה מתבודד ומבלה הרבה בחיק הטבע בשדות ויערות, ונחשב לדמות מאוד עממית. וההדגשה בתורתו הייתה בריבוי 'אהבת ישראל', ונהג לקרב את המון העם, ואפילו את העבריינים שביניהם. אגדות וסיפורים רבים נקשרו בשמו בהקשר זה. לאחר נישואיו החזיק בבעלותו חנות קטנה, והיה מוכר בה רק לפי צורך פרנסתו באותו יום, מחשש שמא יקנו רק אצלו ויקפח בכך את פרנסתם של אחרים. כן נודע בחמלתו לבעלי חיים, ומסופר שבעת היריד היה הולך להשקות את הסוסים הצמאים שבעליהם היו עסוקים בשוק. רבי דוד נודע כענוותן, והסתיר את למדנותו. אף על פי שרוב ימיו היה יושב ועוסק בתורה לא היה פוסק הלכות, ורק במקרים נדירים נחשפה גאונותו. אחד מתלמידיו הידועים היה ה ד"ר רבי חיים דוד ברנד שרבי דוד החזירו בתשובה, ולימים הפך לאדמו"ר ומוכר כ רבי חיים דוד מפיעטרקוב בן רבי ישכר דוב. השאיר אחריו את בניו רבי משה, רבי נחמיה ורבי אביגדור. הנרמזים בראשי תיבות "אמן". דברי תורה מועטים משלו מפוזרים על פני כמה ספרים. הסיפורים והאגדות עליו כונסו בספר "מגדל דוד" (פיוטרקוב תר"צ). (מתוך ויקיפדיה) ניוטרל סיפור עליו מתוך אתר דעת מעשה נפלא מהרב הקדוש מהו' דוד מלעלוב ז"ל פעם אחת היה איש אחד אצל הרב הקדוש המפורסם ר' דוד מלעלוב שיברכהו. וברכו ואמר לו בשעה שברכו: "אמנם זה האיש צריך לברכה, והנני מברכו". והנה זה האיש נפטר מאתו לשלום ובא לביתו. ואחר איזה ימים נחלה ר"ל עד שהיה גוסס. ובני החבורה - (חברא קדישא) היו אצלו להיות בשעת יציאת נשמתו ולומר עליו הפסוקים כנהוג. והנה פתאום ראוהו שהקיץ ופניו צהובות ושב לאיתנו במעט רגעים. ואחת אחת נתרפא וקם ממיטתו. ונתפלאו כולם, כי כמוהו לא נהייתה. ושאלוהו, וסיפר להם גופא דעובדא היכי הוה שבשעה שהיה גוסס ר"ל נדמה לו שהוא ברקיע לפני הפמליא של מעלה במשפט לפניהם. ופתאום, בשעת הוויכוח ביניהם אודותיו הרגיש שבא לו מאחוריו איש אחד ולוקחו בזרועותיו סביבו, ואומר לפני הפמליא של מעלה בזה הלשון: "זה האיש הוא שלי, ולא תעשו לו מאומה ותנוהו לי!" והחזיר פניו לאחוריו וראה כי הוא הרב הקדוש רבי דוד מלעלוב ז"ל. ונדמה לו אז שנוטלו ומשכיבו חזרה למיטתו ובאותו הרגע שנדמה לו כך, שמשכיבו למיטתו, התחילו פניו לצהוב ולחזור לאיתנו. ניוטרל דבר תורה ממנו מתוך שיחת השבוע גיליון 861 סם חיים ולהפך אף בתורה עצמה מצאנו מעין אותו דבר מופלא שבפרה האדומה, שהיא "מטהרת טמאים ומטמאת טהורים": אם "זכה" - נעשית התורה סם חיים; לא זכה - נעשית לו סם של מוות. (רבי דוד מלעלוב)