ידידית יקירה

[אבי ג המקורית]

ידידית יקירה

שמחתי לקרוא שאמך מצאה את מקומה , ואת תוכלי לנשום לרוחה . אומנם הדרך עוד ארוכה יהיו עליות וירידות. מגיע לך קצת שקט נפשי , ולאגור כוח לבאות. ישר כוח. לפני שלושה חודשים רציתי לסדר את בעלי למוסד , מכיון שמצב הבריאות שלו הדרדר מאוד . עשיתי את כל הסידורים ביטוח לאומי ,עובדת סוציאלית , מכתבים מרופאים ומשרד הבריאות ,לאחר ועדות אשרו לי מוסד , אפילו הייתי במוסד סיעודי כדי לראות מה המצב שם. והתרשמתי מאוד מהמקום . ולפתע הילדים התנגדו להעביר אותו למוסד מכל מיני סיבות, ואז נאלצתי להפסיק את הטיפול . התיק נשאר במשרד הבריאות למשמורת . והבאתי עובד זר שיטפל בבעלי היום העובד כבר חודש וחצי נמצא אצלנו. זה שבועיים שהמצב של בעלי הדרדר היום הוא בקושי הולך , לא אוכל לבד כמעט ולא מדבר ולא מבין מה רוצים ממנו והעצוב ביותר שכמעט כל היום הוא ישן . בשבת התארחנו אצל הבן שלי ,ולמזלי בעלי לא תפקד לבד טפלנו בו כמו תינוק ולבן שלי זה היה קשה מאוד .כי אין טוב ממראה עיניים . כי קשה להם לקבל את המצב שלו . ביום ראשון הייתי במשרד הבריאות להמשך הטיפול להכניס אותו למוסד. אני מקוה שהפעם אצליח. נתתי לבן הגדול שלי לקרוא את הכתבה שלך שיראה שמוסד זה פתרון טוב. ידידית אני מאחלת לך את כל הטוב שבעולם שתשבעי הרבה נחת מאמא שלך .שהיא תמצא את מקומה שם ותרגיש טוב ואת שמרי על עצמך . כמו כן אני מאחלת לכל החולים בריאות ולכל המשפחות המטפלות ביקירהם הרבה כוח פיזי ונפשי. אביבה

 

[אפס שתיים]

זה לא פשוט לאף אחד במשפחה

במיוחד לא לילד. ובכלל, אנו תמיד נעדיף לא לראות את הרע ביותר. אל תתרעמי לא עליו ולא על עצמך, פשוט יש דברים שצריך לתת להם את הזמן שלהם. המון בהצלחה.