ESU Boscorelli
New member
ידייך עזבו את שלי
זה היה ביום חמישי, זוכרת? ממש אתמול היינו בברית של חבר, נסענו באוטו אני את חבר ועוד 3 חברות, נסענו שכולנו לבושים יפה, את באת ואספת אותי מהתחנה, היינו באיחור, רצינו להגיע לאירוע, לחגוג עם כולם, לרקוד כמו שאהבת. אז באת ואספת אותנו, ישבתי ליידך מקדימה, כל הנסיעה הסתכלתי רק עלייך, על החיוך שלך. הגענו לאירוע, היינו שמחים, חגגנו, היינו בברית, ראינו את התינוק החדש, הבאת מתנה ואמרת שיהיה במזל, ישבנו באותו השולחן, אחד ליד השני. אכלנו את מה שהמלצרים הביאו, דאגנו שלא תשתי, ואם כן אז לא הרבה, את צריכה לנסוע חזרה הביתה ולהקפיץ אותי להמשך משמרת, אז שתית מיץ תפוזים, ספרייט ולגימה מהבירה שלי. היה כבר 18:00 בערב, החגיגה נגמרת צריך לחזור... מצאנו חבר אחר שיקפיץ אותנו לתחנה או בדיוק נסע לשם... עזרת לנו לאסוף אוכל לשאר המשמרת, היית שמחה, כמו תמיד, חייכת חיוך מדהים שיכול להאיר עיר חשוכה... נתת לי חיבוק חם שאני לא ישכח, ונשיקה שאני יהיה בטוח בדרך חזרה לתחנה. נפרדנו לדרכנו, את לקחת את החברות ואמא של האחת להקפיץ אותן הביתה ואני עם החבר תפסנו טרמפ לתחנה. הגעתי לתחנה, יצאתי לאירוע, איך שהגעתי אפילו לא הספקתי להתקשר ישר הייתה לנו שריפה לצאת אליה, בדרך לאירוע ניסתי להתקשר אלייך, רק לדאוג שהגעתן הביתה, אבל לא ענית, הלב התחיל להילחץ. סגרנו את האירוע השעה הייתה 21:30 ופנינו בדרכנו לחזרה ושוב ניסתי להתקשר אבל שוב, לא ענית, ביקשת ממני למצוא לך את קופסת האיפור שהשארת בתחנה, שאני ישים בצד שלא יזרקו בטעות... הגעתי לתחנה, ירדתי מהכבאית וקיבלתי את הבשורה הרעה שבעולם, בדרך הביתה מהברית עשית תאונה, עמדת ברמזור ומישהו שלא שמר מרחק נכנס בכן מאחורה, לפי הדיווח 1 קל 2 בינוני והרביעית קשה... לצערי הרב את היית הקשה, לא הגבת, היית בתרדמת... ואני עוד יושב שם על כיסא, לא מבין איך, הריי לפני כמה שעות חייכת אלי חיוך רחב ונתת לי חיבוק חם, אני מנסה להתקשר אבל רק המשיבון עונה, צליל טלפון שלא יגמר... סגרתי עיניים וראיתי אותך הולכת, נעלמת לעומק, אותה בחורה שדיברתי איתה על הכל ופתחתי בפנייה את ליבי הלכה ולא בטוח שתהיה עוד, עם מי עוד אני יוכל לדבר? בפני מי אפתח את הלב? אני מחזיק את קופסת האיפור ביד בתקווה שתבואי לקחת אותה, מסתכל על השם שלך בלוח המשמרות, הכרטיס עובד, איך כזה דבר יכול להעלם? ככה, בשנייה??? בגלל שטות של נהג מופרע? אני מסתכל לשער הכניסה, אולי תבואי, תחזרי כאילו כלום לא קרה. כמו חלום רע, שרק רוצים להתעורר ממנו... אבל זה לא קרה, חיכיתי שעה, שעתיים, שלוש ולא היו שום בשורות טובות, רציתי ללכת קצת לישון, לנוח, אבל לא יכלתי העיניים נסגרו אבל הלב דופק בעוצמה, לא נותן ללכת לישון, מסרב להאמין איך האל שמה שלמעלה יכול לקחת לי כזה פרח יפה שכל בוקר שבאתי למשמרת ידעתי שתהיי שם, שתחייכי אלי ותגידי בוקר טוב כמו שרק את יודעת להגיד... הגיע בוקר, השעה 6 בבוקר וכל הלילה לא ישנתי, הייתי מודאג וציפיתי אולי לראות שיחה ממך לפלאפון, אבל זה לא קרה, אני כבר הבנתי, דבר נורא קרה, אותה הבחורה שתמיד הייתה שם, שדיברה אלי והקשיבה לי תמיד לא תהיה שם יותר. זאת שדאגה לי כי הייתי מבואס הלכה ממני, וכל זה לפני יום, שחגגנו ואכלנו בברית של חבר, שנהננו שחייכת חיוך רחב ושמחת עם כולנו, מעכשיו הימים יהיו שונים בלעדייך כאן... תנהגו בזהירות, זה לא הכל תלוי בכם אתם לא לבד על הכביש
זה היה ביום חמישי, זוכרת? ממש אתמול היינו בברית של חבר, נסענו באוטו אני את חבר ועוד 3 חברות, נסענו שכולנו לבושים יפה, את באת ואספת אותי מהתחנה, היינו באיחור, רצינו להגיע לאירוע, לחגוג עם כולם, לרקוד כמו שאהבת. אז באת ואספת אותנו, ישבתי ליידך מקדימה, כל הנסיעה הסתכלתי רק עלייך, על החיוך שלך. הגענו לאירוע, היינו שמחים, חגגנו, היינו בברית, ראינו את התינוק החדש, הבאת מתנה ואמרת שיהיה במזל, ישבנו באותו השולחן, אחד ליד השני. אכלנו את מה שהמלצרים הביאו, דאגנו שלא תשתי, ואם כן אז לא הרבה, את צריכה לנסוע חזרה הביתה ולהקפיץ אותי להמשך משמרת, אז שתית מיץ תפוזים, ספרייט ולגימה מהבירה שלי. היה כבר 18:00 בערב, החגיגה נגמרת צריך לחזור... מצאנו חבר אחר שיקפיץ אותנו לתחנה או בדיוק נסע לשם... עזרת לנו לאסוף אוכל לשאר המשמרת, היית שמחה, כמו תמיד, חייכת חיוך מדהים שיכול להאיר עיר חשוכה... נתת לי חיבוק חם שאני לא ישכח, ונשיקה שאני יהיה בטוח בדרך חזרה לתחנה. נפרדנו לדרכנו, את לקחת את החברות ואמא של האחת להקפיץ אותן הביתה ואני עם החבר תפסנו טרמפ לתחנה. הגעתי לתחנה, יצאתי לאירוע, איך שהגעתי אפילו לא הספקתי להתקשר ישר הייתה לנו שריפה לצאת אליה, בדרך לאירוע ניסתי להתקשר אלייך, רק לדאוג שהגעתן הביתה, אבל לא ענית, הלב התחיל להילחץ. סגרנו את האירוע השעה הייתה 21:30 ופנינו בדרכנו לחזרה ושוב ניסתי להתקשר אבל שוב, לא ענית, ביקשת ממני למצוא לך את קופסת האיפור שהשארת בתחנה, שאני ישים בצד שלא יזרקו בטעות... הגעתי לתחנה, ירדתי מהכבאית וקיבלתי את הבשורה הרעה שבעולם, בדרך הביתה מהברית עשית תאונה, עמדת ברמזור ומישהו שלא שמר מרחק נכנס בכן מאחורה, לפי הדיווח 1 קל 2 בינוני והרביעית קשה... לצערי הרב את היית הקשה, לא הגבת, היית בתרדמת... ואני עוד יושב שם על כיסא, לא מבין איך, הריי לפני כמה שעות חייכת אלי חיוך רחב ונתת לי חיבוק חם, אני מנסה להתקשר אבל רק המשיבון עונה, צליל טלפון שלא יגמר... סגרתי עיניים וראיתי אותך הולכת, נעלמת לעומק, אותה בחורה שדיברתי איתה על הכל ופתחתי בפנייה את ליבי הלכה ולא בטוח שתהיה עוד, עם מי עוד אני יוכל לדבר? בפני מי אפתח את הלב? אני מחזיק את קופסת האיפור ביד בתקווה שתבואי לקחת אותה, מסתכל על השם שלך בלוח המשמרות, הכרטיס עובד, איך כזה דבר יכול להעלם? ככה, בשנייה??? בגלל שטות של נהג מופרע? אני מסתכל לשער הכניסה, אולי תבואי, תחזרי כאילו כלום לא קרה. כמו חלום רע, שרק רוצים להתעורר ממנו... אבל זה לא קרה, חיכיתי שעה, שעתיים, שלוש ולא היו שום בשורות טובות, רציתי ללכת קצת לישון, לנוח, אבל לא יכלתי העיניים נסגרו אבל הלב דופק בעוצמה, לא נותן ללכת לישון, מסרב להאמין איך האל שמה שלמעלה יכול לקחת לי כזה פרח יפה שכל בוקר שבאתי למשמרת ידעתי שתהיי שם, שתחייכי אלי ותגידי בוקר טוב כמו שרק את יודעת להגיד... הגיע בוקר, השעה 6 בבוקר וכל הלילה לא ישנתי, הייתי מודאג וציפיתי אולי לראות שיחה ממך לפלאפון, אבל זה לא קרה, אני כבר הבנתי, דבר נורא קרה, אותה הבחורה שתמיד הייתה שם, שדיברה אלי והקשיבה לי תמיד לא תהיה שם יותר. זאת שדאגה לי כי הייתי מבואס הלכה ממני, וכל זה לפני יום, שחגגנו ואכלנו בברית של חבר, שנהננו שחייכת חיוך רחב ושמחת עם כולנו, מעכשיו הימים יהיו שונים בלעדייך כאן... תנהגו בזהירות, זה לא הכל תלוי בכם אתם לא לבד על הכביש