ידיים על העיניים

[fino]

ידיים על העיניים

שלום, יש לי בן בן שנתיים וחצי מאוד ביישן. כשהוא רואה אנשים חדשים או לא מרגיש בנוח הוא שם שתי ידיים על העיניים (את גב כף היד על העין) היום בבוקר באה לי הגננת שלו ביציאה- שנגיד לו שלא ישים ידיים על העינייים, כי זה סימן לילד מוכה, ואם נשאל פסיכולגית היא תגיד לנו שזה סימן לילד מוכה. נורא נעלבתי ואמרתי לה שאנחנו לא הורים מכים והיא אמרה- חס וחלילה. אבל רציתי לדעת למה הוא באמת עושה את זה? מן הסתם, .אנחנו לא מרביצים לו...

 

[נטע....]

מה שיכול להיות יותר גרוע ממכות

זה לא לאפשר לילד להיות מי שהוא. כמו למשל להגיד לו שלא יעשה כך וכך כי מה יגידו כל מיני פסיכולוגים שלמדו בספרים שכל מי ששם ידיים על העיניים מרביצים לו... אני לא אומרת שאתם לא בסדר או אלימים או משהו כזה, אני רק אומרת, לעניות דעתי שצריך לתת לילד להיות מי שהוא, גם אם הוא קצת ביישן. דווקא לתת לו את החופש הזה, זה מה שעשוי לעזור לו להפתח יותר ולהיות פחות ביישן, בקצב שלו כמובן ובלי להפעיל עליו לחץ. ואני אומרת את זה מתוך היכרות עם ילדים אחרים שהכרתי.

 

[מלדה שלהב]

יד לפה

שלום לך, ראשית, חשוב לי לציין בפניך שאני לא מומחית בתחום. מה שאני כותבת זה מתוך הידע והניסיון המקצועי כעו"ס. אני מאד מסכימה עם הדברים של נטע - יש ילדים ביישנים, יש ילדים שנרתעים מזרים. כאלה הם.בהעדר יכולת להביע את התחושות שלהם באופן מילולי, הם מבטאים אותם בדרכים אחרות. התגובה של הבן שלך נראית הולמת למה שהוא, כנראה, מרגיש. לאומת זאת, התגובה של הגננת נראית לי לחלוטין לא הולמת אדם שעוסק בתחום החינוך.אני מניחה שאם היא הייתה אומרת שהיא קצת מוטרדת מהתגובה של הבן שלכם, יכולתם לקבל את את זה אחרת. אני חושבת שלא נכון שאתם או הגננת תעירו לו על התנהגותו. הוא עושה את מה שנכון בשבילו לעשות. ובכל זאת, אני שומעת שיש לך שאלה:"למה הוא עושה את זה" ואולי אתה גם שואל את עצמך אם אם/איך אפשר קצת לעזור לו במפגש עם זרים. אני לא יודעת אם במסגרת הגן בו הוא נמצא יש יועצת/פסיכולוגית שאפשר להתייעץ איתה. אם לא, נראה לי נכון להעזר ברופא המשפחה/ילדים,שיכולים להפנות אתכם לכתובת מתאימה להתיעעצות.

 

[ליאת 888]

דנידין

שלום לכם, הגעתי לכאן בטעות (ברח לי הסמן) ונתקלתי בשאלה הנ"ל ללא יכולת להתעלם. לא אשת מקצוע, אבל אימא!! מסכימה עם ההערה שלגננת אסור היה לומר את הדברים כפי שאמרה, אבל גם אסור לה להתעלם, כפי הנראה היא רצתה לבדוק תגובות של ההורים. אסור בשום אופן להגביל את הילד מבחינה זו, זה נשמע לי כמנגנון הגנה... ילדים בגיל הזה רואים את העולם דרך העיניים שלהם, מה שאני לא רואה, לא רואה אותי!!! אני כמו דנידין, הרואה ואינו נראה.... נראה לי שכאשר הילד מתרגש, מתבייש, רוצה להעלם.. הוא פשוט מעלים את הבעיה/ את העולם, לא הייתי מתרגשת מהעניין ולא עושה מזה עניין גדול, כי זה עלול ליצור בעיות. הוא רק בן שנתיים, ונשמע לי שהוא בידים טובות, הורים אוהבים. תנו לו להתגבר לבד. אולי ניתן כל פעם שהוא מכסה את העיניים, פשוט לחבק אותו חזק!!! להעלים אותו בתוך הבטחון של אבא/ אימא ולהסביר לו/ להכיר לו, במילים שהוא מבין, את מה שעומד מולו וגרם לו להסתתר ולהראות לו שהשד אינו נורא כל כך.... ככה הוא ילמד, גם שאתם שומרים עליו, מבינים אותו, וגם להתמודד עם דברים שמפחידים אותו. בהצלחה!!!!

 

[fino]

עדכון

קודם כל תודה על תשובותיכן המעודדות! דיברתי עם הגננת והיא אמרה לי שבכלל לא התכוונה אלינו ההורים, אלא אמרה באופן כללי שיש ילדים ששמים ידיים על העיניים כי הם מוכים, אבל בשום פנים ואופן לא התכוונה לבן שלי. וברור לה שאצלו זה מתוך ביישנות. היא כן המליצה לקחתו לפסיכולוג כי הוא לא כל כך מתחבר עם הילדים. ועם זה אני מסכימה. היא התנצלה ואמרה שהיתה אי הבנה. אז העניינים הסתדרו.

האם באמת פסיכולוג יכול לעזור בנושא של ביישנות (במיוחד שזה משהו תורשתי...)?

 

[ליאת 888]

../images/Emo13.gif ביישנות אינה מחלה

היא אולי מטרד - מסכימה איתך כאן אבל ממש לא מחלה, ולא נראה לי גם שזה משהו שיש להלחם נגדו... צריך להתמודד וללמוד לחיות עם (אם את טוענת שזה תורשתי....). לפני הקפיצה הגדולה לפסיכולוג (עם כל הכבוד והערכה שיש לי כלפי המקצוע), הילד להזכיר רק בן שנתיים, נראה לי מוקדם מידי. אולי לפני הפסיכולג שווה לנסות משהו לגיל שלו, עבודה עם ריתמוזיקה, ציור, וכד' בהם ירכש כלים להתמודד ולהביע את עצמו. בלי קשר, הניחו לנושא, גם אתם וגם הגננת, כמה שתעסקו בו יותר הוא יברח יותר פנימה והעניין רק יחמיר, הרי אם הוא ביישן אז עוד יותר מציק לו שמדברים עליו, מעירים לו.... תנו לו להיות בן שנתיים בריא ועליז!! שווה להתייעץ גם בפורומים העוסקים בילדים - הורים לפעוטות, חינוך לגיל הרך ועוד.... ודאי נתקלו שם במקרים דומים ויוכלו לשתף אותך מתוך ניסיון.