ידעתם שבתפוז יש ארבעה פורומי "אמהות" -

[דפנלולה]

ידעתם שבתפוז יש ארבעה פורומי "אמהות" -

ורק פורום אבות אחד - כאן. אני חיפשתי אבות, אבות ובנות, ומצאתי "אמהות ובנות". כאן זה הפורום הכי קרוב... ולצערי - לא נראה כאילו גולשים כאן אבות לילדים גדולים. תקנו אותי אם אני טועה.

 

[schlomitsmile]

יש כאן אבות לילדים גדולים גם אם מעטים, אבל לא לילדים שכבר אינם ילדים. לעומת זאת- יש כאן גם נשים שהן מן הסתם בנות של אבות ../images/Emo13.gif שלא לדבר על כך, שגם אבות לילדים קטנים ובינוניים, יגדלו ויהיו יום אחד אבות לילדים גדולים ובוגרים, כך שאולי יהיה להם מעניין מה שיש לך לומר, ואולי יהיה לך מעניין מה שיהיה להם לענות... ../images/Emo140.gifשלומית (בת של אבא אהוב ולא פשוט)

 

[hag70]

מסתבר שכמעט ואין פורומים של אבות ברשת

ולכן הפורום נפתח ע"י זוג הורים נפלא (אני לא אחד מהם

) שראה שחסרה קצת זוית אבהית לבורות. ואם תשימי לב גם בפורומים שהם של הורים באופן כללי, כמעט ואין אבות. אבל כמו שאמרה שלומית (בחוכמה, כמו תמיד, אם יותר לי להגיד) יש כאן כל מיני סוגים ומינים של אבות ובנות עם קשרים לאבות. את מוזמנת לשאול את השאלה שלך (אם היתה) ובכלל להשאר. אנחנו לא מועדון סגור לאבות בלבד. כולם מוזמנים

 

[schlomitsmile]

../images/Emo9.gif

 

[shno]

אכן, ידענו...

וזו הסיבה שפנינו לתפוז בהצעה לפתוח פורום אבות

גילאי הילדים שלנו כאן משתנים - החל מתינוקות בני חודש וחצי ועד ילדים בגיל העשרה. למרב ידיעתי לאף אחד אין כאן ילדים "בגירים", אבל מצד שני - כולנו בנים (ובנות) של אבות. קיצר - אם יש לך שאלה - תרגישי חופשי לשאול. מקסימום - לא נדע לענות

 

[דפנלולה]

חשבתי המון אם לכתוב, אז אני אנסה

קראתי קצת כאן בפורום - ומה שברור פה, אצל האבות שכותבים - זה שמאוד אכפת להם מהילדים. אכפת להם מהגידול והטיפול והחינוך - וכל התהליך. נראה לי שכל אב כזה - ירצה לתת לילדים שלו את הטוב ביותר. לי יש אבא כזה - שאוהב אותי, ודואג לי, ורוצה שיהיה לי הכי טוב. כ"כ טוב - שהוא לא מוכן לראות שלפעמים מה שנראה לו כהכי טוב - הוא ממש לא טוב בשבילי. הכל כמעט והתפוצץ עכשיו לאחרונה - כשהתחלתי לחפש בית. לקנות בית. רציתי עזרה ממנו - בכל זאת יש לו יותר נסיון ממני (לא הרבה אגב, כי הוא לא קנה אף פעם בית קיים - כמו שאני עשיתי בסוף). הדעה שלו גם הייתה חשובה לי בכל התהליך. הרגשתי כאילו אני צריכה את ברכתו - באיזו החלטה שאני לא אעשה בסוף. אבל, על כל צעד שעשיתי - הוא אמר: לא, זה לא יכול להיות. לא יכול להיות שבית כזה וכזה עולה כ"כ הרבה. אל תשלמי כ"כ הרבה. אסור לקחת משכנתא כזאת, את חייבת לקחת הלואה כזאת וכזאת. היה לו מאוד חשוב (גם לאמא שלי) לראות את הבתים שהתענינתי בהם. אוקי, אחלה. אחרי הפעם הראשונה - הבנתי שזה לא עסק. בכל דבר - הוא מצא פגם. ואז - "למה אתם לא קונים במקום אחר? יותר טוב?" כשעניתי - זה הרבה יותר יקר, זה ממש לא בתקציב שוב: לא יכול להיות. זה חייב לעלות פחות. מי ברר על מחירים פה: אני או אתה? כל פעם, נכנסים לסחרור מחדש. בבית האחרון התעניניתי בו - לא רציתי שיבוא לראות. בסוף הוא התעקש, וגם בעלי שכנע אותי שזה חשוב להורים שלי יותר מדי מכדי שנתנגד לזה. אז ההורים שלי הלכו לראות. הם חזרו מזועזעים - שניהם. אגב - את חוות הדעת הזאת זכיתי לשמוע מבעלי - אבא שלי התקשר אליו, ולא אלי. הוא כבר פחד לשמוע ממני, והאמת שלא כ"כ רציתי לשמוע ממנו. אחרי סבב טלפונים שלו, בסוף היום דיברתי איתו. הוא עדיין לא התלהב, אבל הבין שכדאי לו לעדן את דעתו. וכל זה - בגלל שהבית היה קצת מוזנח, והיה זקוק לשיפוץ. הוא רק ניסה להפחיד אותי: בטוח שיש שם דברים שאי אפשר לתקן, ואיך אשפר לדעת, ובעל הבית רק ירמה אותכם. שלא נדבר על זה שהמתווך ירמה אותנו, ושהכל צריך לבדוק (אחרי שבדקתי כבר), ולא לסמוך על אף אחד מהמוכר/מתווך/עו"ד/מהנס שהבאתי לבדיקת הבית (!). אגב, באמצע כל התהליך הזה - הייתה לנו שיחה קשה, שבה ביקשתי ממנו שיסמוך עלי, שיתן לי להחליט. הוא ניסה להקשיב, אבל חזר בעדינות על זה שהוא רק רוצה למנוע ממני טעויות - שיגרמו לי לסבול. שכדאי לי להקשיב לו - כי הוא יודע, מבין. הוא ניסה להבין מה שביקשתי, אבל אני לא חושבת שהוא ממש הצליח. היום קניתי את הבית(!), אחרי שגם בשלב החוזה הוא אמר: זה חוזה דרקוני! (מיותר לציין שאין לו שום השכלה משפטית, ואחרי שיחות הרגעה של בעלי איתו הוא הבין שאין שום בעיה עם החוזה) אז עכשיו אנחנו בסדר - בערך. אני יודעת שאני צריכה לשתף אותו פחות בהחלטות, ובמחשבות שלי. בכל ענין השיפוץ, וכל הענין הכספי, אני משתדלת פחות לשתף אותו, ובכל זאת נופלת בזה מדי פעם. כי עדיין יש בי חלק שרוצה לשתף אותו. הפיתרון לזה הוא לדבר איתו פחות. פחות שיחות טלפון, פחות לבקר. זה, לצערי, המחיר. לא יודעת למה בדיוק אני כותבת את זה פה. חשבתי אולי - שתחשבו על זה בתור אבות - שצריך לתת לילדים לבחור, ולהחליט לבד. ובדרך גם לטעות. ולדעת לשחרר. אני בסוף שנות העשרים שלי, אני נשואה כבר יותר משנתיים, ועדיין אבא שלי בטוח שאני ילדה קטנה, שצריך להמשיך לדאוג לי. אלוהים יודע מה אני אעשה עם הילדים שלי (כשיהיו). אחד הפחדים הגדולים שלי זה שאני אעשה את אותם טעויות. מתוך אותם כוונות טובות. לילה טוב.

 

[DCS]

מס' דברים

א. תמיד אבל תמיד נשאר הילדים הקטנים של ההורים.יש הורים שמראים יותר ויש כאלה שפחות. ב. אני הייתי לוקח את זה למקום שבו הוא בעצם רוצה מאוד - מאוד בטובתך - ולכן מפחד מכל מקום שהיא לא החממה שהוא גידל אותך (בסטנדרטים שלו). יש אנשים שהתפקיד להם לראות את הדברים הלא טובים ולהעיר עליהם - קחי את דבריהם ואת ההגיון שלך וכעת תעבדי את המידע. אני גם בעד שיש דברים שלא כדאי תמיד לספר להורים (ע"מ לא לגרום להם צער מיותר). עצתי - אל תנפחי את האירוע לממדים שיהיה אחר-כך קשה לתקן. תמשיכי כרגיל ובדברים שאת סגורה לגביהם אל תשתפי. ולגבי הילדים.......... הם יהיו כמו שאנחנו נחליט, וזו כבר הדרך שתחליטי לגדלם.

 

[ferdinand]

המממ.....

קודם כל בעניין ה-"ידעתם?" - אז, לא - לא ידעתי (לא ספרתי) אבל זה לא מפתיע אותי. הפורום הזה גם ככה לא מתפוצץ מרוב הודעות (וזה דווקא אחד היתרונות שבו!) ככה שלא נראה שחסר או שיש צורך בעוד פורומי אבות מהיבטים נוספים של הסוגיה!

אגב גם פורומי "הורות" ללא אוריאנטציה מיגדרית הם בעצם פורומי אימהות, וזו עוד סיבה (ככה נראה לי) שהפורום הזה קם. ולעצם העניין; כמו ששלומית אמרה (איך היא ידעה לפני שכתבת על העצם של הכלב?!) מרגיש שיכול לענות ולהזדהות איתך, דווקא כ-"ילד" ופחות כ-"אבא". אולי אני טועה - אולי "הנה זה מתחיל כבר מעכשיו" - אבל הילדים שלי עדיין בגילאים שלרוב אני באמת יודע יותר טוב מהם מה טוב להם

. מקווה שאדע להיגמל מהדעה הזו בבוא הזמן!

(עכשיו מדובר על דברים פשוטים יחסית, כמו - ללבוש מעיל (כשבחוץ סביבות ה-0 מעלות ויורד שלג) לאכול עוד כמה דברים חוץ מחטיפים, להכין שיעורים, לצחצח שיניים....) עם אבא שלי, יש לי סיפור מורכב. ככה על קצה המזלג, הוא לא היה ממש נוכח בילדותי. בשנים האחרונות אנחנו מתקרבים לאט, לאט. יש דברים בהם אני מעריך את הידע והניסיון שלו, ושמח להיעזר בו. לפעמים אני משתדל לבקש את עזרתו - בשביל ליצור הזדמנויות לקשר ולקירבה. למדתי להקשיב ו-"לסנן", לקחת את מה שנראה לי נכון, ולדחות את מה שנראה לי לא נכון. ועדיין יותר חשובה לי האינטראקציה עצמה שנוצרת, ופחות ה-עזרה ה-"טכנית", ה-"מעשית", שבה אני רואה מעין "בונוס". סיפור אחר יש לי, לנו דווקא עם חמותי וחמי!

הם מעורבים מאוד ברמת היומיום שלנו. העזרה שהם מגישים לנו (בתחומים רבים) היא עצומה. וקורה גם מדי פעם שיש כלמני "התנגשויות" חילוקי דעות, ביקורת. יש לי המון כבוד הערכה והכרת תודה אליהם. אני משתדל לעמוד על שלי בעניינים שנראים לי עקרוניים. משתדל (ולרוב גם מצליח) לעשות את זה בלי לעורר דרמות, בלי "למרוד". הם פשוט לא חייבים לדעת הכל. אחד הדברים היפים והמרתקים בעיניי במע' היחסים הזו (בכלל שלהם עם כל הילדים שלהם) הוא איך שמע' היחסים ה-"טכנית", המעשית, הפרוזאית, מייצרת מע' יחסים רגשית! והכי מרגש בתוך העסק הזה, היא מע' היחסים החמה שיש להם עם הנכדים - עם הילדים שלנו. איך שהנתינה (הכנה והחמה והלא דורשת תמורה!) שלהם, כל כך מתגמלת אותם.

 

[schlomitsmile]

../images/Emo57.gif../images/Emo57.gif../images/Emo57.gif שרק ימשיך ככה ../images/Emo13.gif גם ההורים שלי תומכים ועוזרים בכל תחום שהוא, מתוך מסירות ואהבה. אבל... זה יוצר אצלם תחושה של "אנחנו שותפים" מה שגורם לעיתים ל- איך לומר? - דיונים פילוסופיים על ההבדל בין המונח 'מעורבות' למונח 'התערבות' ... הבעיה היא, שדוקא בגלל שברור שהכל באהבה ומסירות, ושעזרתם לא תסולא בפז, קשה להתנגד, קשה לכעוס עליהם, לפחות בקול רם, וז זה יוצא רק כשכבר נחנקים...וזה כמובן גרוע... אז לפותחת השירשור- מערכת היחסים הורה-ילד, היא להרגשתי, המערכת המורכבת והטעונה ביותר שיש לבני-אדם, משני הכיוונים... נראה לי, שטוב את עושה שאת תופסת קצת מרחק, ובלבד שזה נעשה לא בכעס, אלא מתוך רצון להגן על הקשר ביניכם. כן, אבא רוצה לגונן על הילדה שלו (וגם בגיל 40 אני עדיין הילדה שלהם) מפני העולם שהוא חווה כמלא בורות מסוכנים, כנראה. אבא אוהב את הילדה שלו, היה רוצה (ופה אני מזדהה איתו...) להקיף אותה 360 מעלות, ולשמור עליה מכל האנשים הרעים, ובכלל מכל רע. הוא יודע מן הסתם, שזה לא אפשרי, אבל לא יכול להגמל מלנסות... כי הוא אוהב אותה, וחרד לה. ואולי כשתהיי אמא, יקל עלייך להכיל את החרדה שלו, כי תכירי אותה מבפנים, מהצד החרד... אני יכולה להעיד, שעד כמה שהחרדה של אבא שלי (מעניין- האם עלינו על תופעה? אבות חרדים לבנותיהם יותר מאימהות? תיאוריות כבר מתרוצצות במוחי...) מעיקה עליי, יש בי גם הבנה, ואפילו חמלה.

 

[SpringSeason]

זו בעיה עם הורים באופן כללי

גם אני מנסה לפעמים לבקש עצה מהורי, ומקבל תשובות מעצבנות קצת(לפעמים הרבה). לא קשרתי את זה לאבא, אולי כי גם הורי וגם הורי אשתי כולם מעניינים (קשים) בדרכם שלהם, ולכן זו נראית לי בעית פער דורות. אני כל פעם נופל בבעית השיתוף - אני מנסה לשתף וזה לא הולך כל כך טוב. ניסיתי לספר לאמא שלי משהו ולא עברתי את המשפט השלישי - היא פשוט עברה הלאה. אני רוצה להציע לך הצעה שאני כושל בה בעצמי לפעמים, ובכל זאת: נסי להעריך מראש את מגבלותיו של אביך, ולשתף אותו בהתאם להן. סבא שלי נפטר לפני שנה בגיל 84. אחד הזכרונות הטובים שלי הוא ביום אחד שהגעתי לבקר אותו עם אשתי (לפני 3 שנים בערך), והתחלתי לספר לו בלהט על המנחה שלי בתיזה שעשה לי בעיות. אשתי היתה המומה כשהוא הבין הכל, שאל שאלות עניניות והשתתף (בדרכו). היא היתה רגילה שסבא זה מישהו קצת תשוש שלא ניתן לדבר איתו. הזכרון הטוב הוא ההבנה שהקשר מיוחד וצריך ללמוד (וקשה) להעריך את מה שיש. לגבי הענין האחרון - אני חושב שאנחנו כל כך ממוקדים בטעויות של הורינו, שאנחנו עושים טעויות אחרות. נשמע לי שבן זוגך מבין קצת לליבך וכן את המצב - השביעי אותו שלא יתן לך לעשות את הטעויות האלה.

 

[דפנלולה]

בתור פורום עם מעט הודעות, יש כאן הרבה תגובות

תודה! אני רואה שאני ממש לא לבד פה...כנראה שאין מה לעשות, וזה פשוט משהו שצריך לחיות איתו. השאלה רק איך מוצאים את האיזון בין מעורבות - רצויה ונעימה - לבין התערבות - לא נעימה. תודה לכל המגיבים, דפנלולה.