ידעתם שפסיכולוגים קלינים לא מחויבים להתראה מראש לסיום טיפול?

[בילי79]

ידעתם שפסיכולוגים קלינים לא מחויבים להתראה מראש לסיום טיפול?

בין אם מדובר בטיפול של חודשיים ובין אם של שנתיים או חמש.

 

[SicTransit]

כן, ידעתי

אני יודע על מישהי שהעבירה את הקליניקה שלה מת"א לירושליים והודיעה ללקוחותיה על כך בערך שבוע לפני המעבר.

 

[בילי79]

לא מדובר על העברת קליניקה אלא על החלטה לסיום טיפול

החלטה שיכולה להתקבל כיום גם חד צדדית על ידי המטפל (ונתונה לשיקול דעתו הבלעדי) ומעכשיו לעכשיו.

 

[SicTransit]

המעבר לירושליים היה בעצם הפסקת טיפול

לכל מי שלא היה יכול (או הסכים) להפוך שעת טיפול לשלוש שעות "טיפול" + הוצאות דלק וחניה.
&nbsp
דווקא החלטה מקצועית (או "מקצועית") להפסיק את הטיפול יכולה להיות הגיונית אם המטפל מגיע למסקנה שאין בו טעם או שהוא אפילו מזיק.

 

[בילי79]

אמנם העברת קליניקה מסרבלת את ההגעה אך היא עדיין אפשרית

גם אם לא באותה תדירות אז אחת לשבועיים או שלושה למי שרוצה. (כיום יש גם מטפלים שמאפשרים שיחה טלפונית או בסקייפ או דרך האינטרנט - למשל הפסיכולוג דרור גרין שמטפל מחו"ל גם בישראלים כך שאפשר להמשיך את הטיפול לפעמים גם כאשר יש מרחק גאוגרפי רב).

לגבי הגעה למסקנה של טיפול ללא טעם, הדיעות בין המטפל למטופל יכולות להיות חלוקות. והבעיה כמובן נוצרת במקרים בהם ההחלטה על סיום הקשר הטיפולי אינה מתקבלת על ידי שני הצדדים.
מכיוון שהמטופל הוא זה שמשלם, המטפל לא יכול להכריח את המטופל להמשיך להגיע גם אם הוא חושב שיש עוד מטרות טיפוליות שיוכלו להתקדם במידה והטיפול ימשיך. אך מה קורה כשהמטפל הוא זה שמעוניין בסיום הטיפול?

כיום מטפל שיוצא לחופשה של שבועיים או חודש משתדל לומר על כך למטופל ככל שניתן מראש. ויחד עם זאת, במידה והמטפל מחליט על סיום הטיפול הוא יכול להכריז שהפגישה הבאה שלו עם המטופל תהיה גם הפגישה האחרונה, גם כאשר מדובר בטיפול של מספר חודשים או שנים וגם אם המטופל מגיע יותר מפעם בשבוע.

 

[עוגיפלצת113]

זה בהחלט

משהו שצריך להעלות מול המטפל\ת. בהחלט צריך להסב את תשומת הלב של המטפל\ת לאיך ההחלטה שלו או שלה לסיים את הטיפול- מתקבלת. זה יהיה במקום .לא קשור לענייני חוק וסדרי דין, אלא לקשר הטיפולי המורכב בין המטפל והמטופל.

 

[מנסה ומתנסה]

מה שצריך להיות קשור...

זה לאו דוקא ההחלטה על סיום הטיפול,
אלא זמן ההודעה מראש.

 

[בילי79]

העניין הוא שלפסיכולוגים הקליניים אין חובה חוקית להודעה מראש

ממה שהבנתי "הפסיכולוג הוא הסמכות" - כלומר, יש לו בחסות החוק שיקול דעת כמעט בלתי מוגבל מול המטופל. ובהתאם לקוד האתי של הפסיכולוגים אף פסיכולוג קליני לא מסכים להתערב ולסייע גם במקרה של חילוקי דיעות בין מטפל למטופל, גם אם המטופל מבקש את עזרתם, במידה והמטפל איננו מעוניין בכך.
המטופל כך נעשה תלוי באדם אחד בלבד, במטפל האישי שלו. זה שיכול להחליט ש'הפגישה הבאה שלנו תהיה האחרונה', גם אם הם נפגשים שלושה ימים בשבוע כבר חמש שנים, והמטופל מבקש להמשיך את הקשר או לפחות שיאפשר לו התנתקות הדרגתית.

הודעה מראש איננה חובה חוקית של המטפל, אפילו לא של שבוע.
ירצה- יתן, לא ירצה- לא יתן.
לא רק זאת אלא שהם יכולים לשנות הסכמות שהושגו בתחילת הטיפול חד צדדית בטענה ש"הטיפול דינמי" "דברים משתנים" ו"גם את שינית את דעתך".
כיום אין כל חוק משותף לכל הפסיכולוגים הקליניים. (כך אמרה פסיכולוגית בכירה בפורום הפסיכולוגית).
ומכיוון שאין חוקים ידועים שמחייבים את כלל הפסיכולוגים- על מה יתלונן המטופל?

אני חושבת שגם אם הזכות של המטפל לסמכות במהלך הטיפול נשארת כמו שהיא, מן הראוי הוא שלפחות המטופלים ידעו על כך, ומראש.
וכך יוכלו לבחור האם להתחיל את הטיפול עם הפסיכולוג הקליני, ואולי יעדיפו מטפל אחר, מישהו שאיתו יגיעו להסכמות.
כשהמטופלים אינם יודעים על כך - נמנעת מהם הזכות להחליט עם שיקול דעת בהתאם לחוק.

 

[עוגיפלצת113]

מטפלים דנים הרבה בינם לבין עצמם

ובינם לבין מטפלים אחרים, במה היא הדרך הנכונה או הראויה לסיים טיפול.
באופן טבעי אם המטפל בוחר להפסיק את הטיפול, המטופל יחוש תחושות קשות של נטישה, חרדה, אובדן ואפילו בגידה. זה ידוע. .
בדרך כלל השאיפה היא לסיים טיפול מתוך הבנה הדדית, כלומר שהמטופל יבין למה הטיפול צריך להסתיים (ובתקווה גם יסכים ויקבל את זה). מטפל שנוטש את הטיפול בלי שהמטופל מבין את הסיבות (להבין ולקבל זה שני דברים שונים), מעיד או על מטפל לא מקצועי, או על מטופל בלתי אפשרי. מה מבין השניים אי אפשר לדעת.

 

[בילי79]

לדעתי הגיע הזמן שהדיונים יתבצעו בין המטפל למטופל

כעת אני מתייחסת כאן לחובות ולזכויות הנוכחיות בחוק. לא לרגשות ולא לפרשנויות של החוק. אינני שופטת אותו או את המטפלים.
את אולי יודעת (ואיך את יודעת?) שהשאיפה היא לסיים טיפול הדדית אך שלא תמיד זה מתאפשר.
כלומר- אני מבינה (ותקני אותי אם אני טועה) שידוע לך שפסיכולוג קליני יכול לסיים את הקשר חד צדדית.
אני לא ידעתי זאת. ואילו הייתי יודעת, יתכן ולא הייתי מתחילה בטיפול כלל.

 

[בילי79]

מה לדעתך קורה כשיש חילוקי דיעות בין המטפל למטופל?

ההתמרמרות שלי היא פחות על החוק עצמו שמעניק לפסיכולוגים את האפשרות לסיים את הטיפול ומעכשיו לעכשיו אלא יותר מכך שהאפשרות הזו שמעוגנת בחוק איננה מובאת לידיעת המטופלים מראש.
חוסר הידיעה של המטופלים את זכויותיהם הנרחבות של הפסיכולוגים מונעת מהם את האפשרות לדיון עם המטפל על הדבר מראש, מונעת מהם אפשרות לניסיון להגיע למשא ומתן או לבחור להגיע לאיש מקצוע אחר שאיתו יגיעו להסכמות.

מכיוון שהטיפול הפרטי כרוך בתשלום ובמידה והמטופל לא ירצה להמשיך להגיע ולשלם הטיפול לא ימשך, גם אם המטפל סבור שיש צורך בהמשך הפגישות, אני מניחה שמרבית המטופלים מניחים שכל עוד ירצו להגיע ולשלם המטפל יסכים או יהיה חייב לראותם כחלק ממחויבותו המקצועית, כשהחוק למעשה מאפשר להם שיקול דעת וסמכות כמעט בלתי מוגבלת - כך שיתכן שוני רב בין הפסיכולוגים הקליניים השונים.

 

[עוגיפלצת113]

אני מסכימה איתך

זה שיש אפשרות למטפל לסיים טיפול מעכשיו לעכשיו, לא אומר שזה מה שבהכרח נכון לעשות. ומן הסתם זו לא הדרך שכל המטפלים בוחרים לסיים את הקשר הטיפולי.
הבחירה של המטפלת שלך לסיים כך את הקשר לא הייתה נכונה ולא טובה לך. ושוב, רצוי להבהיר לה את זה משום שאולי אין לה מחויבות להמשיך ולהיפגש איתך, אבל כן יש לה אחריות לבחירה שלה לסיים את כך הטיפול.

 

[בילי79]

אם כך דעתך מנוגדת לחוק במדינת ישראל.

ההתייחסות של הפסיכולוגים למטופליהם היא קצת כמו האנלוגיה שקיבלתי מאחת הפסיכולוגית- של הורה כלפי הילד שלו.
הם הקובעים. הם יכולים לשנות את החלטותיהם וסיכומיהם עם המטופל גם חד צדדית כי הם "יודעים" יותר ממך ויותר ממני.
ואפילו זה לא ידוע למרבית המטופלים כיום..

 

[mykal]

בכל מקרה,

משפט המפתח של כל הענין הוא מה שכתבת, ואני מצטטת:
"הם הקובעים. הם יכולים לשנות את החלטותיהם וסיכומיהם עם המטופל גם חד צדדית כי הם "יודעים" יותר ממך ויותר ממני. "
ובכך הם מקבעים את המציאות--כאילו הידע שלהם, ואפילו אולי הרצון שלהם,
כי הם לעולם בעלי הכח (ידע זה כח) מול הנזקק שהוא לעולם החלש.
עצוב--אבל ככה זה מתפקד.

 

[בילי79]

בגלל חוסר הידיעה של מטופלים ומחפשי טיפולים אני כותבת ומפרסמת

אילו ידעתי- אולי הייתי נוהגת אחרת.
בעקבות הכתיבה כאן שלי (ושל אחרים) מטופלים או אנשים ששוקלים טיפול יחשפו לעובדות הללו, כך יתאפשר להם לבחור בצורה מושכלת האם להתחיל טיפול נפשי עם פסיכולוג, או לא.
גם אם אדם אחד יוודע לתנאים הללו ותחסך ממנו עגמת הנפש שנגרמה לי- זה כבר טוב.

 

[mykal]

מצטערת לשמע על

עגמת הנפש שלך, וידע זה חשוב,
אבל אני מניחה שלא ניתן לדעת מראש איך ינהג המטפל.
כמו בהרבה דברים שאנחנו רוכשים או נעזרים בנותני שירות,
בשיווק של הענין או של עצמם--הם מעולים, לעמוד במחויבויות שלהם,
הם פחות טובים. אם לא ממש גרועים.

 

[בילי79]

שלום mykal

לפני שמצפים מהמטפלים לעמוד במחויבות- נדרש שתהיה להם כזו
נכון להיום- אין חוק גורף לכלל הפסיכולוגים הקליניים אפילו בדבר אחד.
אפשר כפי שהצעתי ליצור הסכם\חוזה ייחודי בין המטפל למטופל עם התייחסות למספר עניינים נפוצים (ביטול פגישה, האם ליצור קשר בין הפגישות ואיך, דרכי הודעה על ביטול והאם משלמים על פגישה שהתבטלה, ועוד).

 

[עומר TT]

דווקא יש יותר מחוק אחד

יש חוקים שעוסקים בלימודים, בהכשרות, ברשיון לטיפול כזה או אחר ובאוכלוסיה כזו או אחרת, בחובות סודיות ומנגד חובות דיווח מסויימות לרשויות ועוד ועוד.

זה נכון שאין חוק בחקיקה ראשית שקובע את האלמנטים הצרכניים שהזכרת, ולטעמי גם לא צריך. כל אחד יכול וצריך לסכם עניינים טריוויאליים שכאלה מול המטפל/ת שלו/ה עם או אפילו בטרם תחילת הקשר, ואני מניח שמטופל שירצה להעלותם על הכתב גם לא יתקל בסירוב.

 

[בילי79]

כוונתי לחוקים המחייבים את הפסיכולוגים הקליניים כלפי מטופליהם

אגב, גם חובת הסודיות וחובת הדיווח אינה נמסרת למטופלים בצורה מסודרת.
לפי החוק הנוכחי מטפל יכול לשנות את דעתו גם כשהושגו סיכומים עם המטופל. באופן חד צדדי. "המטפל הוא הסמכות".
שמעתי פסיכולוגית שהתייחסה באנלוגיה למטופל כ"ילד" ולמטפל כהורה שצריך במשך הזמן להגדיל את הדרישות כלפיו..

 

[עומר TT]

אף בעל מקצוע שאת ניגשת אליו

לא פורס בפנייך את כל החוקים שמחייבים אותו. למשל, כשאת מזמינה חשמלאי הוא לא עושה לך הרצאה על חוק החשמל עוד לפני שפתח את ארגז הכלים.
לכן לא נשמע לי הגיוני לבקש שהפסיכולוג יפרט בפנייך את כל הפרטים החוקיים שעוסקים בתחום עבודתו עם כניסתך לקליניקה. מאידך, אם תבקשי לשמוע אני מאמין שכל מטפל ישמח להציג לך את הנושא בקצרה.
הרי מה המחוקק יכול לעשות? לחייב את הפסיכולוג להגיש לך איזה מסמך של 17 עמודים שמפרט חובות וזכויות בלשון משפטית ולבקש שתחתמי עליו לפני שמתחילים. זה שווה ערך לניירות שחותמים עליהם בבנק, שאף אדם לא קרא ולא יקרא אותם לעולם, וגם את לא היית קוראת לו היה מוגש לך מסמך כזה ביום תחילת הטיפול.

ואכן, הפסיכולוג הוא הסמכות. כמו שבית חולים משחרר פצוע הביתה בעודו כואב וצולע לסיים את ההחלמה בבית ואין חוק שאומר לו בדיוק מתי לבצע את השחרור אלא הסמכות ניתנת לרופא, כך למטפל בתחום הנפש ניתנת הסמכות לקבל החלטה מתי נכון לסיים טיפול אפילו כשהמטופל מרגיש אחרת (ולפעמים דווקא בגלל זה). היה נכון ועדיף אם היה מסביר את החלטתו (בהנחה שהמטופל רוצה ומוכן לשמוע) אבל המחוקק לא יכול לקחת את הסמכות הזו ממנו.