יד ביד (זה מתפייט לי מהבוקר,הייתי חייבת)
בוקר, כבר שמונה ורבע. אנחנו ממהרות כי עוד רגע נועלים את שער הגן. כף ידי חופנת את כף ידה של ניצן, ספק מובילה ספק מושכת. בכתפיים ובגרון עוד מרגישה את מתיחות הבוקר. כי כל בוקר בשעה הזאת אני מצליחה להתרגז מחדש על שאנחנו מאחרות. אבל כף היד הקטנה שאחוזה בידי פועמת שם במתיקות אינסופית. אני מחזיקה בה, ביד הקטנה הזאת וכל העולם מסביב נעלם לעומת המגע הרך הזה. יד קטנה, אצבעות מופלאות, דרך כמה סנטימטרים רבועים של עור זורם לו כל היקום כולו. חיים שלמים עוברים שם בינינו במגע הידיים הזה. שום דבר כמעט לא קיים חוץ מהחום הזה של האצבעות הקטנות שחובקות את כף ידי. שם, בין שתי הידיים הלב שלי דוהר באושר אינסופי, ואחר כך קופא בפחד מעוצמת האחריות. היד הזאת אוחזת בי כאילו אני הכל בשבילה, וזה כל מפחיד להיות ה"הכל" הזה. זאת הבת שלי, הילדה שחיכתי לה כל כך הרבה שנים. שהיה ברור לי שיום אחד תווצר בי ותוולד לי. לפני רגע עוד כעסנו וצעקנו ונזפנו אבל מגע היד הוא בטוח ואמיתי כמו תמיד. לפעמים עוד יש דמעה בזוית העין, או חיוך מאושר או סתם צחקוקי מילים-שלא-אומרים-ליד-אמא. עוד שניות אני אוחזת ביד הקטנה הזאת, אחר כך מלטפת את השיער, גונבת נשיקה ונפרדת. כמה אהבה יש בחמש אצבעות קטנות של יד אחת.
אמא בתיה
בוקר, כבר שמונה ורבע. אנחנו ממהרות כי עוד רגע נועלים את שער הגן. כף ידי חופנת את כף ידה של ניצן, ספק מובילה ספק מושכת. בכתפיים ובגרון עוד מרגישה את מתיחות הבוקר. כי כל בוקר בשעה הזאת אני מצליחה להתרגז מחדש על שאנחנו מאחרות. אבל כף היד הקטנה שאחוזה בידי פועמת שם במתיקות אינסופית. אני מחזיקה בה, ביד הקטנה הזאת וכל העולם מסביב נעלם לעומת המגע הרך הזה. יד קטנה, אצבעות מופלאות, דרך כמה סנטימטרים רבועים של עור זורם לו כל היקום כולו. חיים שלמים עוברים שם בינינו במגע הידיים הזה. שום דבר כמעט לא קיים חוץ מהחום הזה של האצבעות הקטנות שחובקות את כף ידי. שם, בין שתי הידיים הלב שלי דוהר באושר אינסופי, ואחר כך קופא בפחד מעוצמת האחריות. היד הזאת אוחזת בי כאילו אני הכל בשבילה, וזה כל מפחיד להיות ה"הכל" הזה. זאת הבת שלי, הילדה שחיכתי לה כל כך הרבה שנים. שהיה ברור לי שיום אחד תווצר בי ותוולד לי. לפני רגע עוד כעסנו וצעקנו ונזפנו אבל מגע היד הוא בטוח ואמיתי כמו תמיד. לפעמים עוד יש דמעה בזוית העין, או חיוך מאושר או סתם צחקוקי מילים-שלא-אומרים-ליד-אמא. עוד שניות אני אוחזת ביד הקטנה הזאת, אחר כך מלטפת את השיער, גונבת נשיקה ונפרדת. כמה אהבה יש בחמש אצבעות קטנות של יד אחת.
