יהדות מעבר להרי הקרח
בס"ד במקום הקדמה: פרק זה מבוסס על הספר "יהדות מעבר להרי הקרח" שכתב הרב ישראל הבר, אמריקאי, שהקדיש את חייו להפצת יהדות ולעזרה ליהודים בדרכו. הוא נשא את מרים, אמריקאית אף היא, שהולכת יחד איתו בדרכו בכל אשר הלך והולך. כעידוד לבית הספר היהודי "עזרא" בדאלאס שבטקסס, הקים ואימן קבוצת כדורסל, שתוך עונה אחת זכתה באליפות ליגת הכדורסל של בתי הספר התיכוניים בדאלאס. לאחר מכן התנדב לשמש כרב בצבא ארה"ב ונשלח לאלסקה, "תחנה אחת אחרי סוף העולם" כדבריו, שם, שימש גם כרבה הראשי של אלסקה האזרחית. הוא נתבקש ע"י עורכי "ספר השנה היהודי-אמריקני" לחקור את ההיסטוריה היהודית של אלסקה והרי התוצאות. אלסקה היהודית שנתיים בלבד לאחר שרכשה ארה"ב את אלסקה, סיפר יהודי מסיטקה לחבריו בסן פראנסיסקו על יהודים שחיים ליד הקוטב הדרומי, סוחר לא יהודי אחר, אמיל טייכמן שהזדמן לסיטקה לצורך עסקיו, סיפר כי בשנת 1868 ראה במקום קהילה של כעשרים איש שהקפידו על אורח חיים יהודי דתי, הוא פרסם את זכרונותיו בשנת 1926. ב-1898 הגיע לדוסון שבאלסקה רוברט בלום, כאשר החלה בהלת הזהב בפירבנקס, הצטרף בלום לרבים שנסעו לפירבנקס כדי לתפוס את הזדמנות חייהם, בלום פתח שם חנות שפעלה עד שנת 1941, בשנת 1912 נסה רוברט לאירלנד, נשא לאשה את ג´סי וחזר עוד באותה שנה לאלסקה. בני הזוג בלום, כך לפי הכתובים, הקפידו מאד על אורח חיים דתי. במשך הזמן הפכה חנותם למקום מפגש לכל בעלי הבתים והנחלות שבאיזור, כעבור שנים, התמנה רוברט לחבר במועצת המנהלים של אוניברסיטת אלסקה וב-1961 קיבל תואר כבוד מטעם ארגון הבוגרים של האוניברסיטה. זמן קצר לאחר המתקפה על פרל הארבור, התבקש בלום לקבל על עצמו את תפקיד יושב-ראש ועדת הרוחה של יהודי אלסקה, הוא נענה בחיוב, במסגרת זו סייעו רוברט ורעייתו לחיילים יהודים לא מעטים שהזדמנו לאלסקה עקב המלחמה. רעייתו, ג´סי, היתה פעילה מאד בחיים הציבוריים באלסקה, כך למשל הקימה את גן הילדים הראשון באלסקה שהיה הצלחה רבתי ונסגר רק ב-1922 עם פתיחתו של גן הילדים הציבורי, היא גם הקימה את גדודי הבנות של תנועת הצופים במקום. בערוב ימיהם עזבו בני הזוג בלום את אלסקה לטובת סיאטל שם נפטרו בשיבה טובה. בספר העסקים של אלסקה ובחוברת הנושאת את השם "סיפורו של לוסאק", מצא הבר חומר רב על יהודי בשם זכריה לוסאק, הוא נולד ברוסיה ב-1882, בהיותו בן 18 הגיע לוסאק לניו יורק כשהוא נושא בליבו את חלום החופש. חסר פרוטה וללא ידע כלשהו באנגלית. בשנת 1907 התישב לוסאק באלסקה, נסיונותיו לעסוק במסחר כשלו ובשנת 1916 הוא נכנס לעסקי הרוקחות, כאן האירה לו ההצלחה את פניה עד כדי כך שבין השנים 1947 – 1950 הוא כיהן כראש עיריית אנקורג´. לימים כיהן לוסאק בתפקיד נשיא לשכת המסחר באנקורג´, בשנת 1917 קיבל את התואר "האזרח המצטיין של אלסקה", הוא היה חבר פעיל בארוגנים שונים, כמו "חלוצי אלסקה", "חלוצי יוקון באלסקה", "בני ברית" והתנועה הציונית של אמריקה, הוא היה המייסד והנשיא הראשון של "ברית ערי אלסקה". לוסאק העניק כשי לעיריית אנקורג´ את הבנין המשמש כספריה ציבורית, הקרוי על שמו, בטקס חנוכת הבנין, הביע לוסאק את רצונות שהבנין יתופעל לתועלת התושבים ושכל ההכנסות יהיו קודש לעיר ולמדינה. הוא נפטר במארס 1965. איזאדור בייליס, נולד בשנת 1876, בקורלנד שבליטא, בשנת 1899 הגיע בייליס לאלסקה שם התגורר עד צאתו לגמלאות בשנת 1950. בייליס עסק רבות בפיתוח אלסקה, בשנת 1915 הגיע לאנקורג´, שם הכיר את משפחת בלום. באותה שנה פתח בייליס חנות בגדים שהצליחה מאד, במשך הזמן שימש בייליס כנשיאה הראשון של החברה שמוציאה לאור את העיתון הנפוץ ביותר באלסקה "אנקורג´ טיימס", כיהן כחבר מועצת העיר וכחבר הנהלת בית הספר בעיר. והיו עוד. ליאופולד דיוויד, שימש כראש העיר הנבחר הראשון של אנקורג´, כהונה בה שימש שני קדנציות רצופות, הוא נולד בברוקלין והגיע לאלסקה ב-1911, ב-1915 עבר דיוויד לגור בעיר האהלים שיפ קריק בה הכיר את אשתו, עבד כעורך דין שהתמחה בעניני מכרות ולבסוף התמנה כשופט. והיה גם דוד גרין, שהקים רשת חנויות לפרוות בכל אלסקה והצליח מאד, הוא שימש כיועצם של ראשי הממשלה גרונינג ואגאן בעת שכיהנו בתפקיד והיה מראשי המפלגה הדמוקרטית באלסקה ונבחר למועצת העיר אנקורג´ בראשית שנות השישים. גרין היה חבר פעיל בארגונים אמריקניים ידועים, כמו כן היה פעיל בתנועה הציונית, הוא ורעייתו אירחו בביתם אח"מים רבים, ביניהם גולדה מאיר (בעת ששימשה שרת חוץ); השחקן בוב הופ; הגנרל הנודע ווסטמורלנד; הסנטור יוברט האמפרי, לימים סגן נשיא ארה"ב; המשפחה המלכותית היפאנית וזוהי רק רשימה חלקית בלבד, הוא נפטר ב-1971 לאחר שביסס את מעמדו כפרוון מס´ 1 באלסקה. לא נביא את כולם, אבל על עוד כמה לא נוכל לדלג... איזאדור גולדשטיין, שימש משך שש שנים ראש עיריית ג´ונו, הוא הקים את מגרש המשחקים לילדים הראשון באלסקה, גם לדבר כזה יש זכות ראשונים
והיה סולומון ריפינסקי, יליד פולין, שבשנת 1880 בנה את בית הספר הממשלתי הראשון באלסקה והיה בעליו של בית מסחר גדול, עד כדי כך לא נשכחה תרומתו, שהר המתנשא לרום 1100 מטר קרוי על שמו – הר ריפינסקי. אבל לא רק הר באלסקה קרוי על שם יהודי, יש גם נהר, "נהר הגרסטל", על שמו של לייביש גרסטל, שהפיץ אץ השימוש בפרוות כלב ים ופיתח את מערכת התעבורה בספינות קיטור באיזור, הוא השתתף גם במימון אחדים המפעלים הנועזים ביותר בתחום המכרות באלסקה. דיוויד שריפסר הגיע לסיטקה ב-1867, בשנה שלאחריה היה כבר בעליה של רשת חנויות ב-16 מקומות ברחבי אלסקה, קרוב משפחה שלו, הרמן שריפסר היה מנהל הדואר בקודיאק. והיה גם סם סטובר, ששימש כראש עיריית סיטקה בשנת 1869. והיה ד"ר יוסף סילברמן, שהקים את בית החולים בוואלדז, וילאם גרוס, שהקים את הקולנוע הראשון באלסקה בראשית המאה, בין השאר ניתן למנות גם את אדוארד זיידנברג ראש עיריית נום ב-1930; הרברט גרינברג שהקים את תחנת הרדיו של אלסקה ב-1922; נתן גרשון, איש עסקים בולט ששימש כראש עיריית נום לפני מלחמת העולם השנייה. והיו עוד הרבה, וגם בעת שחקר הבר את ההיסטוריה היהודית של אלסקה, היו יהודים ידועי שם רבים באלסקה. אז זהו, עד כאן, קצת קיצרתי, מקוה שתהנו פראזניק
בס"ד במקום הקדמה: פרק זה מבוסס על הספר "יהדות מעבר להרי הקרח" שכתב הרב ישראל הבר, אמריקאי, שהקדיש את חייו להפצת יהדות ולעזרה ליהודים בדרכו. הוא נשא את מרים, אמריקאית אף היא, שהולכת יחד איתו בדרכו בכל אשר הלך והולך. כעידוד לבית הספר היהודי "עזרא" בדאלאס שבטקסס, הקים ואימן קבוצת כדורסל, שתוך עונה אחת זכתה באליפות ליגת הכדורסל של בתי הספר התיכוניים בדאלאס. לאחר מכן התנדב לשמש כרב בצבא ארה"ב ונשלח לאלסקה, "תחנה אחת אחרי סוף העולם" כדבריו, שם, שימש גם כרבה הראשי של אלסקה האזרחית. הוא נתבקש ע"י עורכי "ספר השנה היהודי-אמריקני" לחקור את ההיסטוריה היהודית של אלסקה והרי התוצאות. אלסקה היהודית שנתיים בלבד לאחר שרכשה ארה"ב את אלסקה, סיפר יהודי מסיטקה לחבריו בסן פראנסיסקו על יהודים שחיים ליד הקוטב הדרומי, סוחר לא יהודי אחר, אמיל טייכמן שהזדמן לסיטקה לצורך עסקיו, סיפר כי בשנת 1868 ראה במקום קהילה של כעשרים איש שהקפידו על אורח חיים יהודי דתי, הוא פרסם את זכרונותיו בשנת 1926. ב-1898 הגיע לדוסון שבאלסקה רוברט בלום, כאשר החלה בהלת הזהב בפירבנקס, הצטרף בלום לרבים שנסעו לפירבנקס כדי לתפוס את הזדמנות חייהם, בלום פתח שם חנות שפעלה עד שנת 1941, בשנת 1912 נסה רוברט לאירלנד, נשא לאשה את ג´סי וחזר עוד באותה שנה לאלסקה. בני הזוג בלום, כך לפי הכתובים, הקפידו מאד על אורח חיים דתי. במשך הזמן הפכה חנותם למקום מפגש לכל בעלי הבתים והנחלות שבאיזור, כעבור שנים, התמנה רוברט לחבר במועצת המנהלים של אוניברסיטת אלסקה וב-1961 קיבל תואר כבוד מטעם ארגון הבוגרים של האוניברסיטה. זמן קצר לאחר המתקפה על פרל הארבור, התבקש בלום לקבל על עצמו את תפקיד יושב-ראש ועדת הרוחה של יהודי אלסקה, הוא נענה בחיוב, במסגרת זו סייעו רוברט ורעייתו לחיילים יהודים לא מעטים שהזדמנו לאלסקה עקב המלחמה. רעייתו, ג´סי, היתה פעילה מאד בחיים הציבוריים באלסקה, כך למשל הקימה את גן הילדים הראשון באלסקה שהיה הצלחה רבתי ונסגר רק ב-1922 עם פתיחתו של גן הילדים הציבורי, היא גם הקימה את גדודי הבנות של תנועת הצופים במקום. בערוב ימיהם עזבו בני הזוג בלום את אלסקה לטובת סיאטל שם נפטרו בשיבה טובה. בספר העסקים של אלסקה ובחוברת הנושאת את השם "סיפורו של לוסאק", מצא הבר חומר רב על יהודי בשם זכריה לוסאק, הוא נולד ברוסיה ב-1882, בהיותו בן 18 הגיע לוסאק לניו יורק כשהוא נושא בליבו את חלום החופש. חסר פרוטה וללא ידע כלשהו באנגלית. בשנת 1907 התישב לוסאק באלסקה, נסיונותיו לעסוק במסחר כשלו ובשנת 1916 הוא נכנס לעסקי הרוקחות, כאן האירה לו ההצלחה את פניה עד כדי כך שבין השנים 1947 – 1950 הוא כיהן כראש עיריית אנקורג´. לימים כיהן לוסאק בתפקיד נשיא לשכת המסחר באנקורג´, בשנת 1917 קיבל את התואר "האזרח המצטיין של אלסקה", הוא היה חבר פעיל בארוגנים שונים, כמו "חלוצי אלסקה", "חלוצי יוקון באלסקה", "בני ברית" והתנועה הציונית של אמריקה, הוא היה המייסד והנשיא הראשון של "ברית ערי אלסקה". לוסאק העניק כשי לעיריית אנקורג´ את הבנין המשמש כספריה ציבורית, הקרוי על שמו, בטקס חנוכת הבנין, הביע לוסאק את רצונות שהבנין יתופעל לתועלת התושבים ושכל ההכנסות יהיו קודש לעיר ולמדינה. הוא נפטר במארס 1965. איזאדור בייליס, נולד בשנת 1876, בקורלנד שבליטא, בשנת 1899 הגיע בייליס לאלסקה שם התגורר עד צאתו לגמלאות בשנת 1950. בייליס עסק רבות בפיתוח אלסקה, בשנת 1915 הגיע לאנקורג´, שם הכיר את משפחת בלום. באותה שנה פתח בייליס חנות בגדים שהצליחה מאד, במשך הזמן שימש בייליס כנשיאה הראשון של החברה שמוציאה לאור את העיתון הנפוץ ביותר באלסקה "אנקורג´ טיימס", כיהן כחבר מועצת העיר וכחבר הנהלת בית הספר בעיר. והיו עוד. ליאופולד דיוויד, שימש כראש העיר הנבחר הראשון של אנקורג´, כהונה בה שימש שני קדנציות רצופות, הוא נולד בברוקלין והגיע לאלסקה ב-1911, ב-1915 עבר דיוויד לגור בעיר האהלים שיפ קריק בה הכיר את אשתו, עבד כעורך דין שהתמחה בעניני מכרות ולבסוף התמנה כשופט. והיה גם דוד גרין, שהקים רשת חנויות לפרוות בכל אלסקה והצליח מאד, הוא שימש כיועצם של ראשי הממשלה גרונינג ואגאן בעת שכיהנו בתפקיד והיה מראשי המפלגה הדמוקרטית באלסקה ונבחר למועצת העיר אנקורג´ בראשית שנות השישים. גרין היה חבר פעיל בארגונים אמריקניים ידועים, כמו כן היה פעיל בתנועה הציונית, הוא ורעייתו אירחו בביתם אח"מים רבים, ביניהם גולדה מאיר (בעת ששימשה שרת חוץ); השחקן בוב הופ; הגנרל הנודע ווסטמורלנד; הסנטור יוברט האמפרי, לימים סגן נשיא ארה"ב; המשפחה המלכותית היפאנית וזוהי רק רשימה חלקית בלבד, הוא נפטר ב-1971 לאחר שביסס את מעמדו כפרוון מס´ 1 באלסקה. לא נביא את כולם, אבל על עוד כמה לא נוכל לדלג... איזאדור גולדשטיין, שימש משך שש שנים ראש עיריית ג´ונו, הוא הקים את מגרש המשחקים לילדים הראשון באלסקה, גם לדבר כזה יש זכות ראשונים
והיה סולומון ריפינסקי, יליד פולין, שבשנת 1880 בנה את בית הספר הממשלתי הראשון באלסקה והיה בעליו של בית מסחר גדול, עד כדי כך לא נשכחה תרומתו, שהר המתנשא לרום 1100 מטר קרוי על שמו – הר ריפינסקי. אבל לא רק הר באלסקה קרוי על שם יהודי, יש גם נהר, "נהר הגרסטל", על שמו של לייביש גרסטל, שהפיץ אץ השימוש בפרוות כלב ים ופיתח את מערכת התעבורה בספינות קיטור באיזור, הוא השתתף גם במימון אחדים המפעלים הנועזים ביותר בתחום המכרות באלסקה. דיוויד שריפסר הגיע לסיטקה ב-1867, בשנה שלאחריה היה כבר בעליה של רשת חנויות ב-16 מקומות ברחבי אלסקה, קרוב משפחה שלו, הרמן שריפסר היה מנהל הדואר בקודיאק. והיה גם סם סטובר, ששימש כראש עיריית סיטקה בשנת 1869. והיה ד"ר יוסף סילברמן, שהקים את בית החולים בוואלדז, וילאם גרוס, שהקים את הקולנוע הראשון באלסקה בראשית המאה, בין השאר ניתן למנות גם את אדוארד זיידנברג ראש עיריית נום ב-1930; הרברט גרינברג שהקים את תחנת הרדיו של אלסקה ב-1922; נתן גרשון, איש עסקים בולט ששימש כראש עיריית נום לפני מלחמת העולם השנייה. והיו עוד הרבה, וגם בעת שחקר הבר את ההיסטוריה היהודית של אלסקה, היו יהודים ידועי שם רבים באלסקה. אז זהו, עד כאן, קצת קיצרתי, מקוה שתהנו פראזניק