הגדרת הלאום
אין לאום יהודי. לאום משותף דורש טריטוריה משותפת דבר ראשון, וזאת לפני שהתקדמנו למה שכינית "תכנים מיוחדים" (מערכת מטבע, שוק מקומי וכו'). גם ראשי הציונות בזמנו הכירו באי-קיומו של הלאום היהודי ודרשו את הפיכתו של העם היהודי ל"ככל העמים", משמע ללאום. משמעותה של הפיכת היהודים ללאום היא קודם כל לתת להם טריטוריה משותפת, משמע לרכז את כל היהודים בארץ ישראל ע"י הגירה המונית (שתתאפשר רק כשהתנאים בגולה יהיו ממש בלתי נסבלים, כשהקפיטליזם יהיה במשבר אמיתי). בכדי שהלאום יהיה יהודי, שהמדינה תהיה יהודית, לא ניתן לשלב את הערבים הפלשתינאים בחברה. בכדי ליצור לאום יהודי ולא לאום כלאיים יש לטרנספר את התושבים המקומיים מאדמתם, מה שנעשה בנאכבה של 48' שמכונה בפי הציונים "מלחמת העצמאות". מהערבים אשר נותרו בשטח ישראל נמנעת השתלבות בחברה אשר תפגע בצורך להקים לאום יהודי, תפגע ב"אופייה היהודי של מדינת ישראל", ע"י אפלייה, הרס בתים, אי חיבור לתשתיות, דיכוי כוחני של הפגנות ובימיה הראשונים של המדינה אף משטר צבאי. אך למרות נסיונותיה של הציונות, אין לאום יהודי. לא כל היהודים בא"י קודם כל, ויש שוני רב בין יהודים פה ליהודים בארה"ב ליהודים באירופה ליהודים ברוסיה. היהודים בישראל הם חלק מהלאום הישראלי. אנו קבוצת מהגרים אשר מדכאת במשטר אפרטהייד את הערבים שהם חלק מן הלאום הישראלי ומונעים שיבה לפליטים של מלחמת 48' (זכות הומאנית בסיסית לכל פליט, והלא השלטונות הציוניים כל כך מתגאים בהומאניות שלהם) בטענות הגזעניות של "שמירה על רוב יהודי". הדרך היחידה בה יהפכו היהודים ללאום היא הדרך עקובת הדם של הטרנספר. לא פלא שהרעיון נהיה יותר ויותר מקובל בקרב הציונים. ושלאף אחד לא יהיו את האשליות של רחבעם זאבי, לא יהיה שום טרנספר מרצון אלא רק בכח, כמו בנאכבת 48'. האלטרנטיבה היחידה לשיתוף, לאחווה ולאחדות פועלים היא הפרדה גזענית של מעמד הפועלים ע"י מערכת ההסתה של המעמד השליט וטרנספר עקוב מדם של האוכלוסייה הערבית. אין ציונות הומאנית, הבחירה היא בין גזענות וניצול לבין שיוויון ושיתוף.