יהודי בז'זיני

[SABA ARIE 01]

יהודי בז'זיני

יהודי בז'זיני
בין מלחמות העולם חיו בעיר כ-7,000 יהודים, ששיעור גבוה מקרבם עסק בחייטות. באביב 1940 הקימו הגרמנים בעיר גטו ובו התגוררו כ-6,000 יהודים, מהם כ-1,500 פליטים שבאו מחוץ לעיר. חלקם נשלחו למחנות עבודה מחוץ לגטו. מראשית 1942 הידרדר במצב בגטו. מחלות ורעב החלו לשרור בגטו. בפברואר 1942 נתלו עשרה מתושבי הגטו בתלייה פומבית מול כל תושבי הגטו. ב-14 במאי 1942 גורשו בכוח כ-300 ילדים ועוד כ-1,700 יהודים מהגטו למחנה ההשמדה חלמנו. לאחר כשבוע גורשו יתר היהודים לכיכר השוק, ושם בוצעה סלקציה בה גורשו כ-4,000 יהודים לגטו לודז'. כ-300 היהודים שנותרו בבז'ז'יני נורו באוגוסט 1942.

 

[SABA ARIE 01]

עיירה קטנה במרכז פולין, Ciechanow ממוקם צפונית מערבית ורשה.

עיירה קטנה במרכז פולין, Ciechanow ממוקם צפונית מערבית ורשה. היהודים התגוררו בצ'חנוב משנת 1569. כמעט כל הקהילה, כ -50 משפחות, הושמדה בשנת 1656 בזמן המלחמה בין פולין לשוודיה על ידי חיילי סטפן צ'רניצקי. אבל הקהילה מחדש את עצמה, ובשנת 1765 יש לה 1,670 יהודים. הם 2,226 ב -1856 (1,111 לא-יהודים), 4,223 ב -1897 (מתוך 10,000 תושבים), 4,403 ב -1921 (מתוך 11,977) וכ -5,500 ב -1925. נתון זה מגיע ל -2,000 ב -1939.

צ'חנוב: בגטו
צ'חנוב: בגטו
במלחמת העולם השנייה שולב צ'חנוב (Zichhenau) בפרוסיה ב -26 באוקטובר 1939. הצבא הגרמני נכנס לעיר ב -3 בספטמבר 1939. באוקטובר החלו הגרמנים להרוס בתים יהודיים, כולל בית הכנסת . בסוף 1939 הוקם יודנראט וגטו בסוף 1940. הוקם גם כוח משטרה יהודי. בגירוש הראשון ב -11 בדצמבר 1941 פונו כ -1,200 יהודים לנובה מיאסטו (נוישטט), באותו אזור. כמה יהודים הוצאו להורג בשל המעשה. במיאסטו חיים יהודי צ'חנוב כמעט ללא מחסה, וסובלים ממחלות מגיפה. בסוף קיץ 1942 גורשו שתי שיירות. הראשון, כולל זקנים וחולים, מופנה לגטו מלאווה באותו אזור; השני, המורכב מן הצעירים והחזקים ביותר, נשלח לאושוויץ. לאחר מכן חוסל הגטו.

לאחר המלחמה שורדים כ- 200 יהודים מצ'חנוב, ביניהם 120 חוזרים מבריה"מ. רובם יגרדו והקהילה לא תוחזר מחדש

 

[SABA ARIE 01]

גטו סוסנוביץ היה גטו יהודי שהוקם בעיר סוסנוביץ שבמחוז שלזיה

גטו סוסנוביץ היה גטו יהודי שהוקם בעיר סוסנוביץ שבמחוז שלזיה עילית בפולין הכבושה בתקופת השואה.
גירוש יהודי גטו סוסונוביץ על ידי חיילים גרמנים
היסטוריה
לפני מלחמת העולם השנייה חיו בסוסנוביץ כ-30,000 יהודים, שהיוו כ-20% מאוכלוסיית העיר. לאחר הכיבוש הגרמני גרשו הנאצים לסוסנוביץ את היהודים מהקהילות הקטנות שבסביבתה, בשיאו היו בגטו כ-45,000 איש. סוסנוביץ ובנדין הסמוכה הפכו לעיירות מרכזיות באזור זגלמביה שעדיין היו מיושבות על ידי יהודים.
העיר, הממוקמת על הגבול בין פולין לגרמניה לפני המלחמה, נכבשה על ידי גרמניה הנאצית בימים הראשונים של הפלישה לפולין בספטמבר 1939. יהודים מקומיים רוכזו באופן מיידי והחל מסע הוצאות להורג ראשונות. זמן קצר לאחר מכן, הוקם הגטו. ב-9 בספטמבר, נשרף בית הכנסת הגדול בסוסנוביץ.
בגטו הוקמו יודנראט בראשותו של משה מרין וכן משטרה יהודית. בחודשים הראשונים של שנת 1940 נוצר בסוסנוביץ "המשרד המרכזי של המועצות היהודיות בשלזיה עילית" בראשותו של מרין, שייצג כ-45 יישובים. בהמשך הפך מרין לידוע לשמצה כ"דיקטטור של היהודים" באזור זגלמביה, כשבכוחו לקבוע חיים או מוות של היהודים המקומיים. בסוסנוביץ הוקם מחנה עבודה מקומי ובו סדנאות שונות, תחת פיקוחם של הגרמנים.
מאז הוקם הגטו, החלו יהודים להישלח למחנות עבודה והשמדה במעין 'טפטוף' קבוע. שילוחים התרחשו בחודשים מאי (1,500 יהודים) ויוני (2,000) של שנת 1942. מאוקטובר 1942 עד ינואר 1943 הגטו הועבר למחוז סרודאלה הגובל בגטו בנדין. בשלב זה, כ-13,000 יהודים עדיין חיו בסוסנוביץ. אלפי יהודים גורשו מהגטו לאושוויץ ביוני 1943. הגטו חוסל חודשיים לאחר מכן, בחודש אוגוסט, וכמעט כל היהודים שנותרו בו גורשו גם כן לאושוויץ. כמה מאות יהודים נותרו בגטו שרודאלה, שחוסל בינואר 1944.
פעילות מחתרתית בגטו סוסנוביץ אורגנה על ידי תנועות הנוער הציוניות גורדוניה והשומר הצעיר. במהלך הגירוש הסופי באוגוסט 1943, הארגון היהודי הלוחם (אי"ל) בבנדין וסוסנוביץ קיים מרד נגד הגרמנים, כאקט אחרון של התרסה, אך הוא לא צלח, ומרבית הלוחמים היהודים נהרגו מול הכוחות הגרמניים העדיפים.
התנגדותם של תושבי הגטו מונצחת באחד מרחובותיה של סוסנוביץ, הנושא את השם "רחוב גיבורי הגטאות".

 

[SABA ARIE 01]

גטו סוסנוביץ היה גטו יהודי שהוקם בעיר סוסנוביץ שבמחוז שלזיה

גטו סוסנוביץ היה גטו יהודי שהוקם בעיר סוסנוביץ שבמחוז שלזיה עילית בפולין הכבושה בתקופת השואה.
גירוש יהודי גטו סוסונוביץ על ידי חיילים גרמנים
היסטוריה
לפני מלחמת העולם השנייה חיו בסוסנוביץ כ-30,000 יהודים, שהיוו כ-20% מאוכלוסיית העיר. לאחר הכיבוש הגרמני גרשו הנאצים לסוסנוביץ את היהודים מהקהילות הקטנות שבסביבתה, בשיאו היו בגטו כ-45,000 איש. סוסנוביץ ובנדין הסמוכה הפכו לעיירות מרכזיות באזור זגלמביה שעדיין היו מיושבות על ידי יהודים.
העיר, הממוקמת על הגבול בין פולין לגרמניה לפני המלחמה, נכבשה על ידי גרמניה הנאצית בימים הראשונים של הפלישה לפולין בספטמבר 1939. יהודים מקומיים רוכזו באופן מיידי והחל מסע הוצאות להורג ראשונות. זמן קצר לאחר מכן, הוקם הגטו. ב-9 בספטמבר, נשרף בית הכנסת הגדול בסוסנוביץ.
בגטו הוקמו יודנראט בראשותו של משה מרין וכן משטרה יהודית. בחודשים הראשונים של שנת 1940 נוצר בסוסנוביץ "המשרד המרכזי של המועצות היהודיות בשלזיה עילית" בראשותו של מרין, שייצג כ-45 יישובים. בהמשך הפך מרין לידוע לשמצה כ"דיקטטור של היהודים" באזור זגלמביה, כשבכוחו לקבוע חיים או מוות של היהודים המקומיים. בסוסנוביץ הוקם מחנה עבודה מקומי ובו סדנאות שונות, תחת פיקוחם של הגרמנים.
מאז הוקם הגטו, החלו יהודים להישלח למחנות עבודה והשמדה במעין 'טפטוף' קבוע. שילוחים התרחשו בחודשים מאי (1,500 יהודים) ויוני (2,000) של שנת 1942. מאוקטובר 1942 עד ינואר 1943 הגטו הועבר למחוז סרודאלה הגובל בגטו בנדין. בשלב זה, כ-13,000 יהודים עדיין חיו בסוסנוביץ. אלפי יהודים גורשו מהגטו לאושוויץ ביוני 1943. הגטו חוסל חודשיים לאחר מכן, בחודש אוגוסט, וכמעט כל היהודים שנותרו בו גורשו גם כן לאושוויץ. כמה מאות יהודים נותרו בגטו שרודאלה, שחוסל בינואר 1944.
פעילות מחתרתית בגטו סוסנוביץ אורגנה על ידי תנועות הנוער הציוניות גורדוניה והשומר הצעיר. במהלך הגירוש הסופי באוגוסט 1943, הארגון היהודי הלוחם (אי"ל) בבנדין וסוסנוביץ קיים מרד נגד הגרמנים, כאקט אחרון של התרסה, אך הוא לא צלח, ומרבית הלוחמים היהודים נהרגו מול הכוחות הגרמניים העדיפים.
התנגדותם של תושבי הגטו מונצחת באחד מרחובותיה של סוסנוביץ, הנושא את השם "רחוב גיבורי הגטאות".