ושוב לתרזה
תרזה שלום, אני מאוד מבין את המצוקה שלך ושל בני הבית האחרים בנושא (למרות שלא חוויתי זאת בעצמי). זאת באמת בעיה. אבל באשר לזכותו של כל אדם באשר הוא, עם פיגור או ללא פיגור, לאונן - על כך כבר אין מחלוקת, למעט אוליי בקרב חוגים דתיים קיצוניים. הבעייה אינה האוננות, אלא הצנעתה. אני חושב שאת נוהגת בתבונה רבה כשאת נותנת ליהונתן לסבן את אבריו האינטימיים כשהוא במקלחת, כי זהו אחד המקומות הלגיטימיים לאוננות. אני גם חושב שבהחלט מתקבל על הדעת שיהונתן למד שזה מקפיץ את בני הבית, ולכן הוא מאונן לא רק מתוך הצורך, אלא גם כדי להשתמש בזה למשיכת תשומת לב ותגובות נסערות. את זה לגיטימי למנוע ממנו, אבל צריך להתיעץ איך עושים זאת. יתכן שיש מקום להסביר לבני הבית שתגובותיהם הנסערות, למרות שהן נזעמות, מעודדות אותו להמשיך בכך, ולכן עדיף אוליי להתאפק ולמתן התגובות, למרות הקושי, כדי שיפנים שיש דברים אחרים שאוליי מלהיבים את בני הבית יותר מאשר לאונן בנוכחותם. לעומת זאת התלהבות רבה מדברים חיוביים שיהונתן עושה אוליי עשוייה להסיט אותו לאמצעים אחרים, חיוביים יותר, כדי למשוך תשומת לב. אני יודע שקל להציע וליעץ, והרבה יותר קשה ליישם, ולכן אני מבקש את סליחתך אם הגזמתי... ב ב ר כ ה , עמיקם