יהי זכרם ברוך ../images/Emo16.gif
ואז שיגיע היום הם ייקחו אותך איתם. במכונית שחורה, עם חלונות גדולים שחורים. אתה תשכב שם מאחורה עטוף. ארבעה גברים ועשרה ילדים קטנים ילוו אותך לשם. ואז ברגע המתאים, הם יתחילו להתפלל מעליך. הם יספידו אותך בשקט. ואתה תתרגש והדמעות ירטיבו את האדמה. עשרה זקנים כפופים, יכסו אותך בחול. ואתה תשכב שם מתחת, והחול האדום ייפול לך על הבטן. ואז, הם יבואו ארבעה מלאכים קטנים הם יקחו אותך איתם. כל הדרך למעלה, הם יחזיקו את הנשמה שלך, הם יחזיקו בתוך קופסא מזהב, בעדינות שלא תיפול. (תלמי אליהו – גבריאל בלחסן ) השבוע יחלפו שנתיים ואייך בעצם מתחילים לכתוב בפעם הראשונה על ציקי, אולי מדברים כמו כולם על המלחמה האחרונה על כך שגם אני גוייסתי אליה ועל כמה פחדתי באותו לילה שהגיע הקריאה להתייצב למחרת בבוקר, המחשבות לא ללכת , המחשבות להתעלם, המחשבות של לתת את עצמך ואת חייך לטובת הכלל ואפילו לא לטובת ילדיך ומשפחתך שכן אתה צעיר מדי ועוד לא התחלת את החיים ,למה נתתי 3 שנים מחיי, זה לא מספיק ?!?! זה לא ייגמר לעולם... המחשבה שצריך להגן על המשפחה ועל המולדת ואם אתה לא תעשה את זה אף אחד לא יעשה את זה בשבילך! וכל הקיום שלנו הריי תמידית בסכנה ונרמס ע"י אוייבנו. איפה הלויאליות ? מי הפך אותי לנעלה יותר משאר האנשים שדווקא אני לא יילך, חשבתי עליך באותו הלילה. הרבה. חשבתי מה ציקי היה עושה. הלכתי. אולי מדברים על האור שהקרנת סביבך על טוב לבך על הרצון לתמוך ולעזור לכל אחד, על זה שהיית מודל לחיקוי בפלוגה גם כמפקד ובעיקר כחבר ובן אדם מופתי, כך שהאמרה נכונה יותר מדי ואלוהים באמת לוקח אליו את הטובים ביותר. לעולם לא אשכח את היום הראשון שלי בפלוגה שהלכתי שם ברחבי הבסיס עם 3 תיקים ענקיים מחפש את עצמי וניגשת אלי עם החיוך הענקי שלך ושאלת אותי אם אפשר לעזור ואחרי שזרקתי את כל התיקים על הרצפה, שחררתי את השרירים הכאובים ובקול מיואש הסברתי מה אני מחפש ישר תפסת את שני התיקים הגדולים יותר אחד על כתף ימין ואחד על כתף שמאל וכרזת אחרי! הובלת אותי במעלי ההר לעבר הפלוגה, לעבר המשפחה החדשה שלי. אולי מדברים על הלוחם שהיית, על האומץ שהפגנת, על המקצועיות, על החתירה למגע ורצון לנצח, על ההבנה שלך בדיוק מה שאנחנו עושים ועד כמה שזה חשוב ועל הדרך הנפלאה שהשרשת את זה בנו – חבריך לפלוגה, שלא פעם רצו לכסת"ח. אלו הם אותם דברים שבזכותם כשנכנסתי איתך לטנק ידעתי שאני בידיים הכי טובות שצה"ל יכול לתת לי, הרגשתי בלתי ניתן לפגיעה. כנראה שטעיתי. אולי מדברים על מה שהשארת מאחוריך. משפחה, אהבה, חברים טובים הרבה לבבות שבורים וים של דמעות – אני לא מכיר את קרובך שכן בהלוויה היו המוני אדם ולא היה לי את האומץ להתקרב אבל ליבי איתם. ואולי לא מדברים , רק שותקים, שותקים וזוכרים , זוכרים יום יום, ציקי אנחנו אוהבים אותך ומתגעגים אליך, תשמור עלינו שם למעלה כי גם היום אנחנו צריכים אותך... ועכשיו אני מתעטף מגעגוע מכאב בלתי נסבל בחזה שלי מסערת רגשות יוקדת שכחתי הכל, שכחתי לאן צועדים מכאן ולמה בכלל אני עומד פה עכשיו מסומם ודומע נער לב חרסינה גוף פחם נמחקו לי סלילים שלמים של זיכרון היגיון ברחא, מחשבה מאוזנת, בינה מרוכזת כלבי המשמר חלו ונפלו למשכב קודש הקודשים בליבי השמור מכל משמר נצרב נותץ ועכשיו הסכר המסוחרר נרץ והלב שלי גואה ומטפס ומטפס ומתמוסס בחלומותיי הכועסים אני מזיע ורץ וזועק להוא שם שנעלם באופק נעלם בלי רמז, בלי סימן, צוואה מבולבלת הוריש לנו אדון, הרחבון העליון הקדמון שכחה גדולה ומסוכסכת אות זעירה של קלון לאחוז בה ולחכות (עריסת יהלום – גבריאל בלחסן ) יהי זכרם של כל חללי צבא הגנה לישראל ונפגעי פעולות האיבה ברוך ושמשפחותיהם לא ידעו עוד צער.
ואז שיגיע היום הם ייקחו אותך איתם. במכונית שחורה, עם חלונות גדולים שחורים. אתה תשכב שם מאחורה עטוף. ארבעה גברים ועשרה ילדים קטנים ילוו אותך לשם. ואז ברגע המתאים, הם יתחילו להתפלל מעליך. הם יספידו אותך בשקט. ואתה תתרגש והדמעות ירטיבו את האדמה. עשרה זקנים כפופים, יכסו אותך בחול. ואתה תשכב שם מתחת, והחול האדום ייפול לך על הבטן. ואז, הם יבואו ארבעה מלאכים קטנים הם יקחו אותך איתם. כל הדרך למעלה, הם יחזיקו את הנשמה שלך, הם יחזיקו בתוך קופסא מזהב, בעדינות שלא תיפול. (תלמי אליהו – גבריאל בלחסן ) השבוע יחלפו שנתיים ואייך בעצם מתחילים לכתוב בפעם הראשונה על ציקי, אולי מדברים כמו כולם על המלחמה האחרונה על כך שגם אני גוייסתי אליה ועל כמה פחדתי באותו לילה שהגיע הקריאה להתייצב למחרת בבוקר, המחשבות לא ללכת , המחשבות להתעלם, המחשבות של לתת את עצמך ואת חייך לטובת הכלל ואפילו לא לטובת ילדיך ומשפחתך שכן אתה צעיר מדי ועוד לא התחלת את החיים ,למה נתתי 3 שנים מחיי, זה לא מספיק ?!?! זה לא ייגמר לעולם... המחשבה שצריך להגן על המשפחה ועל המולדת ואם אתה לא תעשה את זה אף אחד לא יעשה את זה בשבילך! וכל הקיום שלנו הריי תמידית בסכנה ונרמס ע"י אוייבנו. איפה הלויאליות ? מי הפך אותי לנעלה יותר משאר האנשים שדווקא אני לא יילך, חשבתי עליך באותו הלילה. הרבה. חשבתי מה ציקי היה עושה. הלכתי. אולי מדברים על האור שהקרנת סביבך על טוב לבך על הרצון לתמוך ולעזור לכל אחד, על זה שהיית מודל לחיקוי בפלוגה גם כמפקד ובעיקר כחבר ובן אדם מופתי, כך שהאמרה נכונה יותר מדי ואלוהים באמת לוקח אליו את הטובים ביותר. לעולם לא אשכח את היום הראשון שלי בפלוגה שהלכתי שם ברחבי הבסיס עם 3 תיקים ענקיים מחפש את עצמי וניגשת אלי עם החיוך הענקי שלך ושאלת אותי אם אפשר לעזור ואחרי שזרקתי את כל התיקים על הרצפה, שחררתי את השרירים הכאובים ובקול מיואש הסברתי מה אני מחפש ישר תפסת את שני התיקים הגדולים יותר אחד על כתף ימין ואחד על כתף שמאל וכרזת אחרי! הובלת אותי במעלי ההר לעבר הפלוגה, לעבר המשפחה החדשה שלי. אולי מדברים על הלוחם שהיית, על האומץ שהפגנת, על המקצועיות, על החתירה למגע ורצון לנצח, על ההבנה שלך בדיוק מה שאנחנו עושים ועד כמה שזה חשוב ועל הדרך הנפלאה שהשרשת את זה בנו – חבריך לפלוגה, שלא פעם רצו לכסת"ח. אלו הם אותם דברים שבזכותם כשנכנסתי איתך לטנק ידעתי שאני בידיים הכי טובות שצה"ל יכול לתת לי, הרגשתי בלתי ניתן לפגיעה. כנראה שטעיתי. אולי מדברים על מה שהשארת מאחוריך. משפחה, אהבה, חברים טובים הרבה לבבות שבורים וים של דמעות – אני לא מכיר את קרובך שכן בהלוויה היו המוני אדם ולא היה לי את האומץ להתקרב אבל ליבי איתם. ואולי לא מדברים , רק שותקים, שותקים וזוכרים , זוכרים יום יום, ציקי אנחנו אוהבים אותך ומתגעגים אליך, תשמור עלינו שם למעלה כי גם היום אנחנו צריכים אותך... ועכשיו אני מתעטף מגעגוע מכאב בלתי נסבל בחזה שלי מסערת רגשות יוקדת שכחתי הכל, שכחתי לאן צועדים מכאן ולמה בכלל אני עומד פה עכשיו מסומם ודומע נער לב חרסינה גוף פחם נמחקו לי סלילים שלמים של זיכרון היגיון ברחא, מחשבה מאוזנת, בינה מרוכזת כלבי המשמר חלו ונפלו למשכב קודש הקודשים בליבי השמור מכל משמר נצרב נותץ ועכשיו הסכר המסוחרר נרץ והלב שלי גואה ומטפס ומטפס ומתמוסס בחלומותיי הכועסים אני מזיע ורץ וזועק להוא שם שנעלם באופק נעלם בלי רמז, בלי סימן, צוואה מבולבלת הוריש לנו אדון, הרחבון העליון הקדמון שכחה גדולה ומסוכסכת אות זעירה של קלון לאחוז בה ולחכות (עריסת יהלום – גבריאל בלחסן ) יהי זכרם של כל חללי צבא הגנה לישראל ונפגעי פעולות האיבה ברוך ושמשפחותיהם לא ידעו עוד צער.