ייחודיות?
לא ממש, היא מוזכרת כאבן יקרה. התנ"ך נכתב לפני הקרטל של דה-בירס
שמות ל"ט היהלום הוא אחד מאבני החושן ח ויעש את-החושן מעשה חושב, כמעשה איפוד: זהב, תכלת וארגמן ותולעת שני--ושש מושזר. ט רבוע היה כפול, עשו את-החושן--זרת אורכו וזרת רוחבו, כפול. י וימלאו-בו--ארבעה, טורי אבן: טור, אודם פטדה וברקת--הטור, האחד. יא והטור, השני--נופך ספיר, ויהלום. יב והטור, השלישי--לשם שבו, ואחלמה. יג והטור, הרביעי--תרשיש שוהם, וישפה: מוסבות משבצות זהב, במילואותם. יד והאבנים על-שמות בני-ישראל הנה, שתים עשרה--על-שמותם: פיתוחי חותם איש על-שמו, לשנים עשר שבט. טו ויעשו על-החושן שרשרות גבלות, מעשה עבות, זהב, טהור. טז ויעשו, שתי משבצות זהב, ושתי, טבעות זהב; וייתנו, את-שתי הטבעות, על-שני, קצות החושן. יז וייתנו, שתי העבותות הזהב, על-שתי, הטבעות--על-קצות, החושן. יח ואת שתי קצות שתי העבותות, נתנו על-שתי המשבצות; וייתנום על-כתפות האיפוד, אל-מול פניו. יט ויעשו, שתי טבעות זהב, וישימו, על-שני קצות החושן: על-שפתו--אשר אל-עבר האיפוד, ביתה. כ ויעשו, שתי טבעות זהב, וייתנום על-שתי כתפות האיפוד מלמטה ממול פניו, לעומת מחברתו--ממעל, לחשב האיפוד. כא וירכסו את-החושן מטבעותיו אל-טבעות האיפוד בפתיל תכלת, להיות על-חשב האיפוד, ולא-ייזח החושן, מעל האיפוד--כאשר ציווה ה, את-משה. יחזקאל כ"ח יא ויהי דבר-ה, אליי לאמור. יב בן-אדם, שא קינה על-מלך צור; ואמרת לו, כה אמר אדוניי ה, אתה חותם תוכנית, מלא חכמה וכליל יופי. יג בעדן גן-אלוהים היית, כל-אבן יקרה מסוכתך אודם פטדה ויהלום תרשיש שוהם וישפה, ספיר נופך, וברקת וזהב; מלאכת תופיך ונקביך בך, ביום היבראך כוננו. יד את-כרוב--ממשח, הסוכך; ונתתיך, בהר קודש אלוהים היית--בתוך אבני-אש, התהלכת. טו תמים אתה בדרכיך, מיום היבראך, עד-נמצא עוולתה, בך. טז ברוב רכולתך, מלו תוכך חמס--ותחטא; ואחללך מהר אלוהים ואבדך כרוב הסוכך, מתוך אבני-אש. יז גבה ליבך ביופייך, שיחת חכמתך על-יפעתך; על-ארץ השלכתיך, לפני מלכים נתתיך--לראווה בך. יח מרוב עווניך, בעוול רכולתך, חיללת, מקדשיך; ואוציא-אש מתוכך, היא אכלתך, ואתנך לאפר על-הארץ, לעיני כל-רואיך. יט כל-יודעיך, בעמים, שממו, עליך; בלהות היית, ואינך עד-עולם. {פ}
