The Fire Of Life
New member
יואו אנשים מה קורה ?
אז ככה, הרבה זמן לא כתבתי, מעבר לזה שלא היה לי ממש מה לכתוב, לא היה לי ת'זמן. מה שכן רציתי לאמור אותכם שתי דברים חשובים. 1.) חג חנוכה שמח (קצת באיחור) ושנה אזרחית טובה לכולכם. 2.) דבר שני, ויותר חשוב (אבל גם קצת באיחור): ב18/12 הייתי בהפגנה של הש"שינים במשרד החינוך בירושלים, וממש התביישתי. ממש התביישתי לראות מי אלה האנשים שמחנכים את הילדים שלנו. (אני לא מכליל, אני מדבר על חלק מהאנשים). ממש התביישתי ששתי התנועות הגדולות בישראל, במקום להפגין אחדות שורות, ואחווה, מראים רק את השנאה שיש להם אחד כלפי השני, ואת הכעס, ואת הפער בין האמונות של שתי התנועות. ועכשיו לסיפור: לפי ההסכם בין תנועות הנוער - ובעיקר הנוע"ל והצופים היו אמורים להפגין בעד החזרת תקנת הש"שינים כמו שהיא בלי שינוים, הצופים רוצים לשנות אותה, והנוער העובד רוצים להשאיר אותה על תילה. הצופים רוצים לשנות את התקנה, על מנת שגם שנות שירות אחרות יתקוצבו ע"י משרד החינוך, כמו שנות שירות של נוער יהודי מחו"ל בארץ. אבל הנוער העובד לא רוצה בזה מאחר והם טוענים כי אם זה יקרה, אז התנועות שכרגע מתוקצבות, יקבלו פחות כסף. דבר שני שהוסכם היה שההפגנה לא תהיה פוליטית, קרי שלא יבואו חברי כנסת למינהם. ומה קרה בשטח: הצופים דרשו בקול ברור, לשנות את תקנת הש"שינים. הצופים הזמינו את חברת הכנסת אתי ליבני (משינוי נדמה לי). אי לכך ובהתאם לזאת, באמצע ההפגנה החלו רכזי הנוע"ל לומר לכל חברי הנוער העובד והלומד, ( ורק חברי הנוער העובד והלומר ללא תנועות אחרות של חולצות כחולות שהיו שם, כמו: השומ"צ, חטיבת בני המושבים, מחנות העולים, וכ'ו). ללכת מהפגנה למקום צדדי אחר, ליד משרד החינוך. בקהל היכן שאני הייתי, נשמעו צעקות רבות לעבר חברי הנוע"ל, של: "למה אתם הולכים ?", "אל תלכו", "תשארו", וחלק אף צעקו "בוז". לאחר שכל חניכי הנוע"ל הלכו, ראיתי רכזת בנוע"ל שאני מכיר, ללא חולצת התנועה שלה (היא הורידה אותה, ובאה לוודאות, שאף קומונר מהנוע"ל לא נותר בהפגנה). בכל הזמן אני מסביר לחבר גרעין שלי את כל מה שהולך, אני שהייתי 5 שנים בנוער העובד והלומד, וכיום אני בשנת שירות שהצופים עוזרים לה בדרך עקיפה (עבודה מול הצבא, מכסות לדח"שים, וכ'ו), ידעתי לשער למה כל הדברים האלה קרו, וגם צדקתי. ההרגשה שלי במהלך כל האירוע הייתה ממש נגד - אנטי, הנוע"ל, מאחר ואני מכיר את כל הבירוקרטיה הרבה שיש שמה. אבל אחרי זה, עשה לי ממש טוב על הלב, לראות חברים בחולצות כחולות (שומ"צ, מחנות העולים, חטיבת בני המושבים, האיחוד החקלאי) עם חברים מהצופים, מכבי צעיר, ועוד תנועות, עושים מעגל גדול של "אחים". צרם לי מאוד בעין החסרון של חברי הנוער העובד והלומד. לאחר מכן, הלכתי למקום שבו התבודדו, חברי הנוער העובד והלומד, וכאב לי לראותם. איש מהצופים (שתפקידו אני חושב הוא רכז קומונות) החל לצעוק לעבר חברי הנוער העובד והלומד, ובעיקר המרכזים שלהם, שיקחו חלק בהפגנה. צרם לי לראות קומונר מהנוער העובד והלומד, מנסה לדבר עם האיש מהצופים, אך מרכז (בוגר) מהנוע"ל אומר לקומונר, "תשתוק, אל תגיב." לאחר מכן באו גם ש"שינים מהצופים וניסו לדבר עם חברי הנוע"ל, אך ההוראה של מרכזי התנועה הייתה ללכת מן ההפגנה, ואכן כך היה. האוטובוס, הסיע את חברי הנוע"ל מן ההפגנה. אני חושב שאני יכול לומר בתור ש"שין ניטרלי, שחבל שכך היו פני הדברים. מצד אחד הצופים לא היו בסדר שהפרו הסכם. ומצד שני הנוע"ל לא היו צריכים ללכת באמצע ההפגנה, בצעד פרובקטיבי, ומחאתי. אני זוכר שבמהלך כל אותו יום, היה לי כעס רב כלפי שתי התנועות, חשבתי לעצמי, שאולי באמת עדיף שיסגרו את מפעל הש"שינים, אם ככה נראים הקומונרים, והבוגרים של תנועות הנוער, אולי באמת הגיע הזמן לשלוח אותם הבייתה. כאב לי מאוד לדעת שאנשים אלה מחנכים אנשים, אני חושב שבמקום כלשהו שמחתי לדעת שרק כ1/4 מהנוער הולך לתנועות נוער, ומתוך ה1/4 הזה, מספרים יותר קטנים הולכים לצופים, ולנוע"ל.
אז ככה, הרבה זמן לא כתבתי, מעבר לזה שלא היה לי ממש מה לכתוב, לא היה לי ת'זמן. מה שכן רציתי לאמור אותכם שתי דברים חשובים. 1.) חג חנוכה שמח (קצת באיחור) ושנה אזרחית טובה לכולכם. 2.) דבר שני, ויותר חשוב (אבל גם קצת באיחור): ב18/12 הייתי בהפגנה של הש"שינים במשרד החינוך בירושלים, וממש התביישתי. ממש התביישתי לראות מי אלה האנשים שמחנכים את הילדים שלנו. (אני לא מכליל, אני מדבר על חלק מהאנשים). ממש התביישתי ששתי התנועות הגדולות בישראל, במקום להפגין אחדות שורות, ואחווה, מראים רק את השנאה שיש להם אחד כלפי השני, ואת הכעס, ואת הפער בין האמונות של שתי התנועות. ועכשיו לסיפור: לפי ההסכם בין תנועות הנוער - ובעיקר הנוע"ל והצופים היו אמורים להפגין בעד החזרת תקנת הש"שינים כמו שהיא בלי שינוים, הצופים רוצים לשנות אותה, והנוער העובד רוצים להשאיר אותה על תילה. הצופים רוצים לשנות את התקנה, על מנת שגם שנות שירות אחרות יתקוצבו ע"י משרד החינוך, כמו שנות שירות של נוער יהודי מחו"ל בארץ. אבל הנוער העובד לא רוצה בזה מאחר והם טוענים כי אם זה יקרה, אז התנועות שכרגע מתוקצבות, יקבלו פחות כסף. דבר שני שהוסכם היה שההפגנה לא תהיה פוליטית, קרי שלא יבואו חברי כנסת למינהם. ומה קרה בשטח: הצופים דרשו בקול ברור, לשנות את תקנת הש"שינים. הצופים הזמינו את חברת הכנסת אתי ליבני (משינוי נדמה לי). אי לכך ובהתאם לזאת, באמצע ההפגנה החלו רכזי הנוע"ל לומר לכל חברי הנוער העובד והלומד, ( ורק חברי הנוער העובד והלומר ללא תנועות אחרות של חולצות כחולות שהיו שם, כמו: השומ"צ, חטיבת בני המושבים, מחנות העולים, וכ'ו). ללכת מהפגנה למקום צדדי אחר, ליד משרד החינוך. בקהל היכן שאני הייתי, נשמעו צעקות רבות לעבר חברי הנוע"ל, של: "למה אתם הולכים ?", "אל תלכו", "תשארו", וחלק אף צעקו "בוז". לאחר שכל חניכי הנוע"ל הלכו, ראיתי רכזת בנוע"ל שאני מכיר, ללא חולצת התנועה שלה (היא הורידה אותה, ובאה לוודאות, שאף קומונר מהנוע"ל לא נותר בהפגנה). בכל הזמן אני מסביר לחבר גרעין שלי את כל מה שהולך, אני שהייתי 5 שנים בנוער העובד והלומד, וכיום אני בשנת שירות שהצופים עוזרים לה בדרך עקיפה (עבודה מול הצבא, מכסות לדח"שים, וכ'ו), ידעתי לשער למה כל הדברים האלה קרו, וגם צדקתי. ההרגשה שלי במהלך כל האירוע הייתה ממש נגד - אנטי, הנוע"ל, מאחר ואני מכיר את כל הבירוקרטיה הרבה שיש שמה. אבל אחרי זה, עשה לי ממש טוב על הלב, לראות חברים בחולצות כחולות (שומ"צ, מחנות העולים, חטיבת בני המושבים, האיחוד החקלאי) עם חברים מהצופים, מכבי צעיר, ועוד תנועות, עושים מעגל גדול של "אחים". צרם לי מאוד בעין החסרון של חברי הנוער העובד והלומד. לאחר מכן, הלכתי למקום שבו התבודדו, חברי הנוער העובד והלומד, וכאב לי לראותם. איש מהצופים (שתפקידו אני חושב הוא רכז קומונות) החל לצעוק לעבר חברי הנוער העובד והלומד, ובעיקר המרכזים שלהם, שיקחו חלק בהפגנה. צרם לי לראות קומונר מהנוער העובד והלומד, מנסה לדבר עם האיש מהצופים, אך מרכז (בוגר) מהנוע"ל אומר לקומונר, "תשתוק, אל תגיב." לאחר מכן באו גם ש"שינים מהצופים וניסו לדבר עם חברי הנוע"ל, אך ההוראה של מרכזי התנועה הייתה ללכת מן ההפגנה, ואכן כך היה. האוטובוס, הסיע את חברי הנוע"ל מן ההפגנה. אני חושב שאני יכול לומר בתור ש"שין ניטרלי, שחבל שכך היו פני הדברים. מצד אחד הצופים לא היו בסדר שהפרו הסכם. ומצד שני הנוע"ל לא היו צריכים ללכת באמצע ההפגנה, בצעד פרובקטיבי, ומחאתי. אני זוכר שבמהלך כל אותו יום, היה לי כעס רב כלפי שתי התנועות, חשבתי לעצמי, שאולי באמת עדיף שיסגרו את מפעל הש"שינים, אם ככה נראים הקומונרים, והבוגרים של תנועות הנוער, אולי באמת הגיע הזמן לשלוח אותם הבייתה. כאב לי מאוד לדעת שאנשים אלה מחנכים אנשים, אני חושב שבמקום כלשהו שמחתי לדעת שרק כ1/4 מהנוער הולך לתנועות נוער, ומתוך ה1/4 הזה, מספרים יותר קטנים הולכים לצופים, ולנוע"ל.
