יובל חזרה היום מהגן ואמרה

[אילנה של יובל ומיכל]

יובל חזרה היום מהגן ואמרה ../images/Emo104.gif

שהיום היא הייתה עצובה ושהיום יום עצוב כי נהרגו שישה מליון יהודים ו"אמא, את יודעת כמה זה שישה מליון?" "זה כל האצבעות ביד אחת וצריך עוד אגודל". ושהייתה צפירה ושכולם עמדו והרכינו ראש וגם היא הרכינה ראש. והייתה עצובה. וחיבקתי אותה והדמעות חנקו את גרוני וחשבתי לי, שהיא בסך הכל בת ארבע. ולא הצלחתי להחליט אם הגננת עשתה נכון כשהסבירה להם בדיוק מה זה יום השואה. ומצד שני, כמה אני יכולה להגן עליה ולשמור עליה בצמר גפן מפני מידע קשה? בטח בעולם כמו היום. בטח ביום כמו היום. שיהיה לכולנו רק טוב.

 

[אורית ג.]

אני באופן קבוע לא שולחת לגן או לבית

הספר (כיתה א´) ב: יום השואה ויום לפני כן לגן ילדים: ביום הזיכרון ביום השנה לרצח רבין וכו´ לדעתי תפקידי כאם הוא לשמור עליה בצמר גפן עד לגיל מסויים שבו אני חושבת (ולא שרת החינוך חושבת או איזו גננת) שהיא צריכה לדעת דברים וגם אז - אני בוחרת מה לומר לה. בתי (כתה א´ כאמור) שמעה רק השנה שזהו יום זיכרון למליוני יהודים שמתו במלחמת העולם ה-2 , שהם היו אזרחים , אנשים נשים וילדים, שזו היתה מלחמה בת 5 שנים, שזעזעה את העולם. שמתו עוד מליוני אנשים לא יהודים אבל כאן בישראל אנחנו עצובים במיוחר על היהודים כי הם בני עמנו . הוא לא שמעה ממני על תאי גז וסבוני אפר. למה היא צריכה לשמוע כאלה זוועות כעת? בגן חובה רק אמשתי שזהו יום זיכרון לאנשים שמתו במלחמה לפני 50 שנה ולכבודם עשו יום זיכרון . שביום זה תהיה צפירה ומקובל שכולם עומדים ולא זזים או מדברים כשהם ברשות הרבים ושבבית כמובן היא יכולה לעשות כרצונה. הדרך השבלונית והפולחנית שהדברים מועברים במערכת החינוך גורמים לילדים רק לחרדות (בשנה שעברה ההורים ממש כעסו על הגננת שתארה יותר מדי זוועות ואני הבאתי את הילדה רק ביום שאחרי ושמעתי אותה מבטיחה לילדים שבישראל יש לנו שוטרים וחיילים טובים ושאין נאצים.) ולהיות "מתוכנתים לעצב" (לא מצאתי מונח ברור יותר) - ולא באמת לידע או לצער/אבל אמיתי. בגיל 4 , אגב, רק אמרתי שתיכף יהיה ציפצוף כזה ומקובל שכל מי שברחוב עומד וממתין לסיומו. אחר כך הסברתי ש"יש אנשים שזה יום עצוב בשבילם " באופן כללי , אי משאירה את ה"ביביסיטר" למערכת החינוך - את החינוך צריך לעשות בבית. ובלי טראומות לילד. וואו איזה אורך יצא לי (וגם קצת כעס על ה"גננות האלה" ששופכות את כל הזוועות על הילדים המבועתים). התנצלות.

 

[אורית ג.]

עוד משהו, בכל זאת,

ביום השנה לרצח רבין לא שלחתי גם לגן וגם לבית הספר. בבית הסברתי כמובן בגיל 6 בקווי םכלליים על המקרה. בגן לעומת זאת , הסבירה הגננת על : איפה פגע כל כדור איפה הוא נפל איך לא הצליחו להצילו בבית החולים איזה אדם חשוב וטוב הוא היה (בלי לספר על פועלו , סתם פולחן אישיות) אף מילה לא נאמרה |סדגשֻ|ֻ על : דמוקרטיה חופש הדעה אלימות על רקע פוליטי הדרך להיות אופוזיציה במשטר דמוקרטי אלה כן תכנים שפאפשר לדבר עליהם בגן - ברמה המתאימה לילדים. אבל קל יותר להיות ריק מתוכן ולמלא בפולחנים. רק אויש ואויש . (ושלא תטעי ותחשבי שכל זה קשור איכשהו לדעתי הפוליטית)

 

[אמא של שחר]

אני כל כך מסכימה איתך

מסחת את זה הרבה יותר ממה שאני הייתי מסוגלת. אבל אף פעם לא חשבתי בעצמי על הרעיון של לא לשלוח לגן, אולי כי אין לנו מסגרת אחרת לאותו יום? כל כך הרבה נושאים מטופלים במערכת החינוך בצורה שטחית וחסרת משמעות והכל בהתאם לנטיות הלב הפוליטיות של שר החינוך התורן (וזה גם לא קשור לדעתי הפוליטית). וזאת למרות ההכשרה שאנשים העוסקים בתחום אמורים לקבל. אגב, איך נודע לך מה בדיוק הגננת ספרה? ליאורה

 

[אמנון מרגלית]

לדעתי אתן טועות...../images/Emo43.gif../images/Emo104.gif

א. אני לא פסיכולוג ובטח שלא של ילדים . ב. אני לא איש חינוך ובטח שלא לגיל הרך . אבל אני יודע שמורים/גננות לומדים כיצד להכין ילדים בגילאים כאלה לארועים כגון יום השואה ויום הזיכרון. אנחנו ההורים משתמשים בהגיון ובהבנה שלנו כדי להסביר להם אבל אנשי חינוך עוברים לצורך כך הכשרה מיוחדת אז לדעתי עדיף היה כן לשלוח את הילדים לבית הספר בימי זיכרון... יאללה אפשר לתקוף אותי.... הרבה בריאות

אמנון מרגלית

 

[zimes]

לדעתי אתה אופטימי... ../images/Emo104.gif

לדעתי, אתה מפריז בערכה של ההכשרה שעוברים מורים וגננות. ונקודה נוספת - הרגישות והתפיסה שונים מילד לילד, ואין דרך להציג דברים קשים לכל הכתה, שתתאים לכל אחד ואחד מהילדים, ההורים לפחות מכירה את ילדיהם.

 

[אמא של שחר]

לא מיישמים וחלק פשוט לא מתאימים

אוי ואבוי - חס וחלילה לתקוף אותך! אבל בכל זאת אני לא מסכימה. נכון שאנשי המקצוע עוברים הכשרה מיוחדת אבל זה לא אומר שיש להם את הגישה והחוכמה או אפילו את הנכונות לטפל בעדינות בנושאים טעונים וזה כולל גם דברים אחרים כמו: חינוך מיני, חינוך לסובלנות, טיפול באלימות בבית הספר ובטח יש עוד ... גם לא חסר אנשים שהדיעה האישית שלהם לא נותנת לעובדות לבלבל אותם. למשל, אני זוכרת עד היום את המורה ביסודי שהסבירה לי שוב ושוב כמה שזה לא בסדר שאני לא מסודרת ואין לי כתב עגול ויפה ופרחוני כי אני "בת" ומילא אם הייתי "בן" אז לא היה נורא וכו´ וכו´. לא הייתי רוצה שאישה כזו תהיה מקור המידע העיקרי לבת שלי או מודל לחיקוי. בקיצור, יש גננות שהן מדהימות (כמו הגננת שיש לשחר השנה) ואפשר לסמוך עליהם בעיניים (כמעט) עצומות שיעשו את העבודה, אבל יש גם לא מעט שלא עומדות באתגר. ליאורה

 

[meravlior]

יום השואה - שקד חזרה מגן בראש מורכן

ואמרה שהיא לא יכולה להרים את הראש כי היא חושבת וסופרת את כל היהודים שהנאצים הרגו........... עצוב עצוב. ילדה בת 4.5.. הם גדלים תחת ההרגשה שכולם שונאים אותנו: המן הרשע, פרעה במצרים, הפלשתינים פיגועים וכל הזמן מישהו מנסה לפגוע בנו היהודים, מה זה עושה להם?????

 

[מירי,]

בדיוק מה שזה עשה לנו...

גם אני גדלתי עם יום השואה ומלחמת העצמאות ו 56 ו 67 ו 73 .... וקטיושות כל הזמן מעל הראש... ומיררתי בבכי כשהחזירו את סיני - היכרתי לא מעט ילדים מימית.... אם הגן היה רק בייביסיטר הייתי מחפשת בייביסיטר אחר! אני שולחת את הילד שלי לגן שדי נוגד את קו המחשבה שלי (ממ"ד בעוד אני חילונית... נגד כפיה דתית...) כי שם - לדעתי- מנחילים להם ולמדים אותם ערכים , עם הסברים , עם מקום לשאול שאלות , אם הייתי חושבת שגם גן זה לא מספיק טוב הייתי משלמת (אצלנו מתת חובה זה יום ארוך חינם) ושולחת אותו למקום שם יחד איתי ינחילו לו ערכים , יסבירו לו למה הוא חי במקום שכל הזמן רוצים להרוג אותו (זו הרי לא רק הרגשה , הם שומעים על פיגועים כל הזמן...) לא לנסות לספר לילד בן 4 ולו את הבסיס על הנושא (יום השואה ...), צורם לי , אני ניסיתי אבל ראיתי שדודו לא מוכן , ולא לחצתי , אבל להתחמק מהנושא עד גיל 6....

 

[לימור של עמית]

יובל שלך מקסימה!!! עשתה לי צמרמורת