יובל..

עינתיתי

New member
יובל..../images/Emo39.gif

יובל היקר, מודה על רצונך לתת לי עותק של הספר מי הזיז את הגבינה שלי? קראתי את הספר מזמן, השלחתי את הסיפור בעיקר לגבי התנסויות חדשות, לא להתפס בישן, לא להיות תלותי באחרים. ההסבר שלך נתן לי להבין יותר טוב את נושא ההיקשרות. אם כי לגבי מה שרשמת:" צמיחה אמיתית של האדם נובעת מפריצת גבולות הידע שלו-אל הלא ידוע=המסע".המסע הזה גורם חשש רב והחשש גורם להיקשרות. יש בי הסתייגות מסויימת. כאשר אנו יושבים במדיטציה ומפנים לדוגמא שאלה, מי אני? מי זאת נשמתי? אנו מתחילים במסע=הרפתקאה אל הלא ידוע, שם פתאום מופיעים סרטים על הנשמה, דמויות לא מוכרות, לפעמים דברים לא הגיונים ואפילו מפחידים, השאלה או/ההתבוננות מביאה אותנו שוב לשם להביט פנימה ולטייל בארץ הנשמות ואז מסתבכים אם שאלות: האם ראיתי את נשמתי בחיים קודמים? האם זה משהו שקרה בחיים אלה? מי האנשים האלה? האם זה דמיוני היצירתי.וכו'. כמעט כל אדם עבר משהו בחייו חוויה לא נעימה, או מאורע שהדחיק אי שם. מדיטציה עלולה לשלוף החוצה את ההדחקה. המסע אל הלא נודע יכול להיות מסוכן לאני שלנו כאשר אינו מוכן לכך. אנו מסתכלים פנימה ולא מאמינים לפעמים שאלה היו חיינו או / שאלה הם חיינו. אי אפשר אפילו לנסות להבין כאשר אנו לא יודעים מה מתחולל בתוך תוכינו. לכן אנשים נקשרים אל הידוע, פחות מפחיד פחות מסוכן, החשש גורם להיקשרות וההיקשרות מביאה בטחון יציבות. מה אתה אומר? . הדרך של הזן, פשוט לעשות את זה, פשוט בלי לדעת, אך איזה כלים נותן לי הזן שהפשוט לא נהיה כל כך פשוט? . מה דעתך יובל? . באהבה רבה, עינת.
 

darmha

New member
עינתי היקרה

1. אם קראת את הספר אז וודאי את מבינה שאנשים נקשרים לגבינה שלהם. 2. את כותבת שהמסע גורם לחשש והחשש גורם להיקשרות. אז לפי הבנתי המצב הוא הפוך. ההיקשרות היא הגורם לחששות. 3. אהבתי את התיאור שלך לגבי הישיבה במדיטציה. אך יש בו טעות גדולה שחשוב להבין אותה כי היא בעצם קובעת את הכיוון של המדיטציה שלך, כלומר, קובעת לאן תגיעי. כשאת לומדת את תורת ה- "אי היקשרות" את לומדת איך לא להיקשר למחשבות או דימיונות או לכל הדברים המתעוררים מהעבר שלך. אם אירוע מסוים מופיע ואת נקשרת אליו יש לך בעיה גדולה. איבדת את ה"לא יודעת" ואת עכשיו ב- "יודעת". את כבר לא מתרגלת "לא יודעת" את מתרגלת "יודעת". היודעת הזאת יכולה להיות זכרון, חוויה, שאלות שונות וגורנמת לסבל וקושי. בגלל זה אני אומר תמיד. החוויות שאת אוספת במדיטציה הן שלך לנצח. אבל הנקודה החשובה ביותר היא לא להיקשר אליהן - ולחזור כל הזמן לרגע הזה. אם משהו מתעורר זה טבעי. אם את חושבת עליו, מדמיינת אותו ונקשרת אליו אז זה כבר נקרא לעשות מזה משהו. לתת לזה אנרגיה ולהגדיל את זה. וזאת טעות. כי אז הסנטר שלך לא גדל. כשהסנטר שלך קטן הרגשות והמחשבות שלך מושכות אותך לכל הכיוונים וזה לא נפלא. התרגול שלנו מגדיל את הסנטר. כשהסנטר שלך גדול אז כל מצב בחיים שלך, כל זיכרון, כל חוויה - אינם בעייתיים. תזכרי את המשפט המפורסם הזה: כל הקרמה שלך באה מהמיינד שלך. כשהמיינד שלך נעלם הקרמה נעלמת. בגלל זה מכנים את הלא- מיינד או הלא יודע מיינד כ- "no problem mind" אז אם זה עדיין לא ברור תנסי את העניין הבא: אם תקראי שוב את אשר כתבת לי תיווכחי כי יש לך הנחת יסוד שיש "אני" שמשהו רע יכול לקרות לו. אני אומר לך שה"אני" הזה הוא צלול, שלם, וכבר בריא לחלוטין ברגע זה. האם את יכולה למצוא אותו? אם לא, אז בפעם הבאה שאת מתרגלת, תשאלי את עצמך: איפה האני הצלול הזה? אם תשמרי על השאלה הזאת ולא תקשרי לשום מילה או תובנה או זכרון או מחשבה או כל דבר אחר שעולה לך בראש, לאט לאט, כמו מים שנרגעים, את תפגשי את האני הצלול הזה. המבט שלך יהיה צלול, ההקשבה תהיה צלולה, הכל יהיה צלול ואז בום! התשובה תופיע מאליה. באהבה יובל
 

darmha

New member
תוספת שתופסת

עינתי האם הבנתי נכון שאת טוענת שההיקשרות בדברים נותנת יציבות ומעניקה ביטחון? אני מקווה שברור לך שכל השענות על משהו חיצוני לך הוא אשליית שווא של בטחון. יובל
 
למעלה