יודעתשזה לא כ'כ קשור לפורום אבל-

[niva99]

יודעתשזה לא כ'כ קשור לפורום אבל-

עם מי לדעתכם צריך להשאר התינוק עם האם הביולוגית או האם המאמצת ?

 

[LCA]

האם המאמצת!

 

[ebony]

האם המאמצת....

למרות שאני לא בקיעה בכל הדברים שקרו שמשפט אני חושבת שהאם המאמצת.... אחרי כמה חודשים האם הביולוגית פתאום נזכרה שיש לה ילד

איפה היא הייתה בכל הזמן הזה

ולמה בכלל הילד לא איתה

צריך גם לחשוב על העיניין הזה....

 

[ס22ית]

לא הייתי רוצה להיות במקום אף 1

מהצדדים...כולל השופט/ת. תלוי למה הביולוגים נתנו לאימוץ...אני לא מכירה כלכך את הסיפור לעומק.

 

[בלתי צפויה]

כמו שכתבתי בפורום אחר,

אינטואיטיבית נראה לי שעם המאמצת, אבל אין לי את כל המידע שבתיק, ובכלל אני שונאת שהמשפט הזה (וכל משפט אחר) מתנהל בתקשורת.

 

[Multik]

it is depends on the issue

 

[נאוקו סאן]

לפי דעתי

אין ספק שעם המאמצת. יכול להיות שבגיל מוקדם יותר, כמה חודשים נניח, היה מקום לשקול אחרת. אבל אם יעקרו אותו עכשיו מידי האם המאמצת הוא עלול לסבול הפרעות התפתחות מזה... נראה לי שרק בגלל השיקול הזה ישאירו אותו אצלה. אחרת המערכת ממש דפוקה. מה היא חשבה לצמה האמא הביולוגית? שילד בא עם פתקית החלפה??? חוצפנית.

 

[ילדת הכוכבים]

ומה עם האבא?

אני לא יודעת עד כמה אפשר להאמין לתקשורת אבל נצא לרגע מנק' הנחה שמה שהיה כתוב נכון, אזי האבא הביולוגי לא ידע שיש לו ילד. מה עם הזכויות שלו?

 

[נאוקו סאן]

למען האמת,

באמת שאי אפשר לסמוך על התקשורת. אומרים שהאבא לא ידע, ומעבר לכך לא ידוע שום דבר. אני שואלת את עצמי הכיצד ייתכן שבמשך 9 חודשי היריון לא ידע האב שיש לו ילד, או שחברתו בהריון. אם להסתמך רק על העובדות הידועות, ע"פ המדיה - הרי שאם התינוק נלקח לאימוץ שלא בידיעת האבא, אני חושבת שזה צריך להישקל. כיוון שהרגע חזרתי הביתה טרם הספקתי להתעדכן במה שקורה, אבל אם החזירו את הילד אני חושבת שזה רק בהתבסס על חוסר הידיעה של האב, שיצר מעין מצג מטעה אצל המאמצים. ואזי יש מקום להחזיר אותו. אני הולכת עכשיו לרואת מה קרה בסוף.

 

[ילדת הכוכבים]

לפי מה שאומרים

האב והאם הביולוגית ניפרדו לפני שהיא גילתה שהיא בהריון ולכן הוא לא ידע.

 

[חיפאיתתת22]

אי אפשר לדעת מה הולך שם...

יש הרבה דברים שאנחנו לא יודעים ולא נידע. (וטוב שכך , נמאס שעושים מכל מקרה עצוב ופרטי כסף וכותרות )!

 

[shacharlorod]

הרבא בן של שלמה המלך

חאלס לדעתי בהתחשב הנסיבות שבמציאות הרבה ילדים מגלים באיזה שלב שהם מאומצים הם לרוב מבקשים לדעת למה אימצו אותם וכו.... באיזה שלב של החיים הם פותחים לבד את תיק האימוץ.... אין ספק שהתינוק הזה יגלה שהוא ילד מאומץ והידיעה שהוריו הביולוגיים הם נלחמו להחזיר אותו אילהם , רק תעורר בו המון אמולציות , רגש וכעס על הוריו המאמצים ..... שזה להיקרע בין שתי עולמות לכל חייו דבר לא פשוט כלל ....... הוא באיזשהו שלב בחייו יהיה בקשר עם שתי ההורים האלו המאמצים והביולוגיים ללא ספק דבר לא בריא .....והמון השלכות לחייו הנפשיים הטעות היא להסתכל על הצד החומרי , כי הצד הנפשי הוא החשוב ביותר למעשה על הילד לחזור אל הוריו הביולוגיים, ובכך הוא יחייה בעולם אחד משלו לנצח ולא ידע את הפרשה הזו כי לא יחשב ילד מאומץ יתרה מזו המאמצים הם יעלמו כלא היו כלל בתמונה הזו ..... כך שהוא יגדל כילד בריא נפשית וללא 2 עולמות יתרה מזו המון אנשי סעד מוציאים מנשים ממצוקה את ילדם בכך שהם מנצלים את הכח והיכולת ולא תמיד רואים את טובת הילד והוריו . לרוב מדובר במצבים של צעירות שילדו מחוץ לנשואים ועשו לה שטיפת מח על ידי לשכות הסעד לאימוץ ...למעשה הילד יכול ללכת לסבתא לדודים וכו והמון למעשה נופלים פה, אני לא מדבר על אמא שהיא לוקחת סימים או זונה ומנסיון אני מכיר בחורה מפגרת שילדה שתי ילדים והיא גידלה אותם עם בעלה שהוא גם עם פיגור .....והם ילדים היום בני 20 ממש נפלאים ומי שעזר להם לגדל אותם זה ההורים שהיו חזקים ולא נפלו בשטינה של גופים שלוחקים ילדים על מנת לתת להורים שאין להם ילדים אבל המון שוחד וחוסר טוהר

 

[ספיישיל]

לי, יש בעיה רצינית עם הביולוגית.

אני חד הורית מתגרשת(ולא גרושה) מהיום שנולדה ילדתי.אני לא מצליחה להבין ולעקל:איך היא מסרה את הילד שלה? לידה, הוא דבר טהור, קסום. ככל שהוא קשה,כך הוא קושר את האם לילוד בחבלי לידה ריגשיים ועצומים של אם לילד.תחושת הרצון לגונן ולשמור מכל מישמר על חסר הישע הרך הזה.(יחד עם חוסר הישע של אישה שאחרי לידה.) גידלתי ילדה לבד בין 4 קירות ואים יכולתי או לא קמתי אליה. לחוס, לשמור, לדאוג, לטפל, לגונן. יש משהו התפתחותי בתהליך ההריוני של אישה בתהליך הנפשי שעובר בה 9 חודשים במשך 24 שעות בלגדול ולקבל אחריות בוגרת בהתהוותה מבחורה וילדה מפגרת שלא ידעה כלום על נפשה בינה לבין עצמה, לאישה ואם בחייה. זהו תהליך עצום. קשה, ולא ניתפסת לי ההבנה. איך ויתרה על ולדה.אני יכולה לקבל את זה רק במישור התובנתי,אחראי,נשי ואפילו שיפוטי שאישה כזאת,אין לה את האחריות הבסיסית הבגרותי להיות אימא.מה שנקרא בפי נשים+ גברים:אינסטינג אימהי. איך ברמת האיזון האישיות שלה תוכל להיות אימא שומרת, אחראית ומגוננת מפני כל פגע. אם בחרה לוותר מתוך שיקול דעת אחראית על האחריות הזאת? ואם אחרי כל זה קבעתם עובדה שאני נגדה? תתפלאו עכשיו. כי אחרי כל זה. ואחרי שאני לא מאמינה שהאב לא ידע שחברתו ניפרדה ממנו בחודש 8 והיא בהריון ממנו.מתוך הבנה שגברים במצבים כאלה מקבלים "רגליים קפואות(קרות)" והיה על זה לא מעט סיפורים ב"יוסי סיאס". ואני מכירה סיפור כזה אישית. שהם היו ילדים חסרי אחריות וצעירים. היא רצתה להתחתן אחרי שידעה שהיא בהריון. הוא לגמרי לא היה בקטע מבחינת בגרות. בסוף הביאו את הילד והתחתנו ואין מאושר כיום מהגבר הזה.ילד יוצר בגרות ואחריות. מסופקתני, אם אפשר להעמיד למבחן ע"ח הילד את הזוגיות של אותו זוג שתעמוד למבחן באחריות המשותפת לגדלו. אך כמה זוגות ניפרדים במצבי לחץ מול גידול ילד? כמה הורים מגדלים ילד בחוסר אחריות. לא מעידים בפני אף אחד על הקשיים ועל דברים שגם הם וילדם יודעים שהם לא יתמסרו לכך ושיש דברים שלא יעשו? כמה הורים לא ראויים מסתובבים ביננו?ולא נילקחת מהם הקביעה שאינם ראויים וילדהם לא יגדלו אצלהם? ואחרי כל זה, כמו שאמרתי לכם, ההפתעה היא: אני כן חושבת שצריך להחזיר את הילד לאימו הביולוגית. ושהיא תשבור את הראש שלה לטוב ולרע איך ל"אכול את החבילה". כי הוא שלה. עם כל היסורים, החמלה, חוסר האונים, חוסר ההוגנות וכפיות הטובה וההוקרה כלפי ה"מאמצת". שזה אחד הדברים ה"מקופלים" בתוך עובדת האימוץ. עדיין, ומראש-עדיף שיגדל אצל אימו. תאמינו לי, הוא ישכח את זה במהלך השנים. מי מכם זוכר את היד האוחזת בו בגיל שנה? ה"ביולוגית" היא נצרו הבסיסי(ואם כן או לא מגיע לה) עדיין הוא ילדה.(הילד שלה)אני מאמינה שיהיו לה מספיק יסורים בהמשך מול מה שעשתה. ואולי זה עונשה כלפי עצמה. קבלת החלטות צריך לעשות באחריות.