יוכבד בת מרים - נשים בשירה
יוכבד בת מרים (ז'לזיניאק) 1901- 1980, משוררת, נולדה בבלרוס שם יצא ספר שיריה הראשון לאור. בשנת 1928 עלתה יוכבד לארץ ישראל, התגוררה בתל-אביב ופרסמה משיריה בכתבי עת שונים. בנה זוזיק (ובנו של חיים הזז) נפל במלחמת השחרור בקרבות הל"ה ומאז לבשה שחורים וגזרה על עצמה "תענית כתיבה" כמעט עד סוף ימיה. השיר הראשון, שפורסם לאחר 23 שנות שתיקה, היה לזכרו של נתן אלתרמן. בשנת 1972 קיבלה את פרס "כלת ישראל" לספרות עברית. היא חילקה את חייה עם הסופר חיים הזז, שזכה בפרס ביאליק בשנת 1942 ופרס ישראל בשנת 1953. בתה של יוכבד בת מרים, ד"ר מרייסה כצנלסון משמעון הבונה (משורר שנשאר ברוסיה ומת בשנת 1937, בסיביר ע"י סטאלין) מספרת שאמה שינתה את שם משפחתה ל"בת מרים" היות וראתה עצמה כבת של אותה מרים, אחות משה, המשוררת הראשונה בישראל. היא גם סיפרה שביאליק קרא למשוררות בנות-מרים. בין ידידיה נימנו: רחל, אורי צבי גרינברג, אלתרמן, ברל כצנלסון, שאול טשרניחובסקי ופרופ' שמעון הלקין אשק כתב עליה שיר "אחות" "ואת גדולת עיניים, צופה קץ-הימים" . היום לה גם פגישות בנושאים ספרותיים עם אבות ישורון, עם שלונסקי, אליעז, א"ד שפיר, טסלר, אלתרמן, יצחק נורמן ורבים אחרים. בת מרים אהבה בספרות זרה את את כתיבתם של אמילי דיקינסון ופוקנר. רקע לאותה תקופה מפי פרופסור דן מירון – כל הזכויות שמורות "בסוף שנות העשרים התגבשה בארץ-ישראל, תחת מנהיגות של המשורר הצעיר אברהם שלונסקי, קבוצה ספרותית דינמית שנאבקה על ביצור מקומה במרחב הספרותי-התרבותי ושאפה למעמד הגמוני בו. הקבוצה פנתה בהדרגה מן האסתטיקה הפוסט-סימבוליסטית (אקספרסיוניסטית, אימאז'ניסטית, פוטוריסטית), שאפיינה את מרבית חבריה בשנות העשרים וחזרה לפואטיקה סיבוליסטית אקלקטית (מעורבת ביסודות בלתי סימבוליסטיים). במשך שנות השלושים ניהלה הקבוצה מאבקים ספרותיים מרים וממושכים, אבל לקראת סוף שנות השלושים ובראשית שנות הארבעים נחלה ניצחון מוחץ – לא במעט בזכות הכשרון הכובש של אחד מחבריה, אשר בהדרגה נעשה יריב למנהיגותו של שלונסקי, נתן אלתרמן. בקבוצה נכללו יוצרים שפעלו בז'אנרים שונים, אבל כוחה העיקרי התגלה בשירה. כאן פעלו לצד שלונסקי ואלתרמן יוצרים רבי כשרון וייחוד כגון לאה גולדברג, יוכבד בת-מרים, עזרא זוסמן, אלכסנדר פן, יונתן רטוש, יחיאל פרלמוטר (אבות ישורון), רפאל אליעז ורבים אחרים." (דן מירון) מספריה של בת מרים: בין חול לשמש – שירה עברית מרחוק - ספר שכבר לא ניתן להשיג שירים - ספר שכבר לא ניתן להשיג תְּפִלָּה / יוכבד בת-מרים בְּדִמְדּוּמֵי עֶרֶב עִם עֵשֶׂב, עִם עָלֶה, כְּאֶבֶן אֶת רֹאשִׁי אַנִּיחַ, אֲפַזֵּר לָרוּחוֹת שַׂעֲרוֹתַי לְעַטֵּף כָּל סִרְפָּד וְקוֹצֵי הַשִּׂיחַ. פֶּן תִּרְאֶה יַלְדָּתִי וְתִתְאַו לָגֶשֶׁת אֲלֵיהֶם בְּרֶגֶל מְתוּנָה, וְתִפְרֹשׂ רֹך כַּפּוֹת יָדֶיהָ לְתֻמָּהּ אֶל לַהֲבַת אִשָּׁם הַצְּפוּנָה. אֶת כֻּלְּכֶם, אֶת כֻּלְּכֶם אֲבַקֵּשׁ, אֲחַנֵּן: שִׁמְרוּהָ מִפֶּגַע, מִצָּרָה! בְּעַד אַחַת צִפֹּרֶן אֶצְבָּעָהּ הַקְּטַנָּה אָנֹכִי, אָנֹכִי כַּפָּרָה. מתוך הספר שירים, ספרית פועלים, 1963
יוכבד בת מרים (ז'לזיניאק) 1901- 1980, משוררת, נולדה בבלרוס שם יצא ספר שיריה הראשון לאור. בשנת 1928 עלתה יוכבד לארץ ישראל, התגוררה בתל-אביב ופרסמה משיריה בכתבי עת שונים. בנה זוזיק (ובנו של חיים הזז) נפל במלחמת השחרור בקרבות הל"ה ומאז לבשה שחורים וגזרה על עצמה "תענית כתיבה" כמעט עד סוף ימיה. השיר הראשון, שפורסם לאחר 23 שנות שתיקה, היה לזכרו של נתן אלתרמן. בשנת 1972 קיבלה את פרס "כלת ישראל" לספרות עברית. היא חילקה את חייה עם הסופר חיים הזז, שזכה בפרס ביאליק בשנת 1942 ופרס ישראל בשנת 1953. בתה של יוכבד בת מרים, ד"ר מרייסה כצנלסון משמעון הבונה (משורר שנשאר ברוסיה ומת בשנת 1937, בסיביר ע"י סטאלין) מספרת שאמה שינתה את שם משפחתה ל"בת מרים" היות וראתה עצמה כבת של אותה מרים, אחות משה, המשוררת הראשונה בישראל. היא גם סיפרה שביאליק קרא למשוררות בנות-מרים. בין ידידיה נימנו: רחל, אורי צבי גרינברג, אלתרמן, ברל כצנלסון, שאול טשרניחובסקי ופרופ' שמעון הלקין אשק כתב עליה שיר "אחות" "ואת גדולת עיניים, צופה קץ-הימים" . היום לה גם פגישות בנושאים ספרותיים עם אבות ישורון, עם שלונסקי, אליעז, א"ד שפיר, טסלר, אלתרמן, יצחק נורמן ורבים אחרים. בת מרים אהבה בספרות זרה את את כתיבתם של אמילי דיקינסון ופוקנר. רקע לאותה תקופה מפי פרופסור דן מירון – כל הזכויות שמורות "בסוף שנות העשרים התגבשה בארץ-ישראל, תחת מנהיגות של המשורר הצעיר אברהם שלונסקי, קבוצה ספרותית דינמית שנאבקה על ביצור מקומה במרחב הספרותי-התרבותי ושאפה למעמד הגמוני בו. הקבוצה פנתה בהדרגה מן האסתטיקה הפוסט-סימבוליסטית (אקספרסיוניסטית, אימאז'ניסטית, פוטוריסטית), שאפיינה את מרבית חבריה בשנות העשרים וחזרה לפואטיקה סיבוליסטית אקלקטית (מעורבת ביסודות בלתי סימבוליסטיים). במשך שנות השלושים ניהלה הקבוצה מאבקים ספרותיים מרים וממושכים, אבל לקראת סוף שנות השלושים ובראשית שנות הארבעים נחלה ניצחון מוחץ – לא במעט בזכות הכשרון הכובש של אחד מחבריה, אשר בהדרגה נעשה יריב למנהיגותו של שלונסקי, נתן אלתרמן. בקבוצה נכללו יוצרים שפעלו בז'אנרים שונים, אבל כוחה העיקרי התגלה בשירה. כאן פעלו לצד שלונסקי ואלתרמן יוצרים רבי כשרון וייחוד כגון לאה גולדברג, יוכבד בת-מרים, עזרא זוסמן, אלכסנדר פן, יונתן רטוש, יחיאל פרלמוטר (אבות ישורון), רפאל אליעז ורבים אחרים." (דן מירון) מספריה של בת מרים: בין חול לשמש – שירה עברית מרחוק - ספר שכבר לא ניתן להשיג שירים - ספר שכבר לא ניתן להשיג תְּפִלָּה / יוכבד בת-מרים בְּדִמְדּוּמֵי עֶרֶב עִם עֵשֶׂב, עִם עָלֶה, כְּאֶבֶן אֶת רֹאשִׁי אַנִּיחַ, אֲפַזֵּר לָרוּחוֹת שַׂעֲרוֹתַי לְעַטֵּף כָּל סִרְפָּד וְקוֹצֵי הַשִּׂיחַ. פֶּן תִּרְאֶה יַלְדָּתִי וְתִתְאַו לָגֶשֶׁת אֲלֵיהֶם בְּרֶגֶל מְתוּנָה, וְתִפְרֹשׂ רֹך כַּפּוֹת יָדֶיהָ לְתֻמָּהּ אֶל לַהֲבַת אִשָּׁם הַצְּפוּנָה. אֶת כֻּלְּכֶם, אֶת כֻּלְּכֶם אֲבַקֵּשׁ, אֲחַנֵּן: שִׁמְרוּהָ מִפֶּגַע, מִצָּרָה! בְּעַד אַחַת צִפֹּרֶן אֶצְבָּעָהּ הַקְּטַנָּה אָנֹכִי, אָנֹכִי כַּפָּרָה. מתוך הספר שירים, ספרית פועלים, 1963
