יום אחד אחרי בדיקה שגרתית

אודליה*

New member
יום אחד אחרי בדיקה שגרתית

אצל רופא נשים הרופא זיהה משהו חריג ושלח אותי לרופא מומחה שאמר לי שמדובר בזיהום טרום סרטני. הרגשתי כאילו נפלה עליי פצצה. לא ראיתי ולא שמעתי כלום. ולא הבנתי כלום. זיהום? שאלתי את הרופא, אנטיביוטיקה וזהו, לא? הרופא הביט בי, חייך,אחז בידי ואמר: אני מדבר אתך על סרטן. הלוואי שאנטיביוטיקה הייתה עוזרת פה. עשיתי את כל הבדיקות המפחידות ושבוע לא ישנתי מרוב מתח פחד וחרדות . לא הצלחתי להוציא את המילה האיומה הזו ´סרטן´, מהפה. ניסיתי להתחמק מזה, להתעלם, לקוות שיעלם מעצמו. אף אחד לא ידע מה עבר עליי. האנשים שאוהבים אותי (ויש הרבה כאלה) לא ידעו איך לעזור ואיך להתמודד בעצמם. בינתיים השלמתי עם זה, קבלתי את העובדה אבל עדיין הציפייה והפחד מהלא נודע הטריף אותי. שבוע לחכות.... נצח נצחים. לילה אחד התעוררתי התיישבתי מול המראה הבטתי בעצמי חיבקתי את הבטן בכיתי. החלטה התגבשה בתוכי שאני לא מוותרת. לא על עצמי ולא על הבטן שלי שנתנה לי לידות, הפלות ומימשה את הנשיות שלה במלוא עוצמתה. הבטחתי לה שלא אתן ל"דבר הזה" לקחת אותה ממני. אני והבטן ביחד. לנצח. לטוב ולרע. השבוע עבר והרופא אמר שיש זיהום טרום סרטני בצוואר הרחם. טרום או לא טרום, זה סרטני וזה שם. וזה קיים וצריך להתמודד עם זה. הכרחתי את עצמי לחיות עם זה מפגישת מעקב אחת לשניה. בלי לחשוב על זה כדי שלא יפגע בי. במקביל חיפשתי מישהו שיקשיב, שמבין, שיוכל לתת עצה, מילה טובה, יותר מידע. אבל לא מצאתי מישהו כזה שיעזור ועדיין ישמור על אנונימיות. הפורום הזה הוא שלי. לתת ולקבל אוזן קשבת. לחלוק דעות, רעיונות ומחשבות ולהישאר אנונימי... אם רוצים. אודליה*
 

rubber duck

New member
התרגשתי

במיוחד כשקראתי את המשפט הבא : "התיישבתי מול המראה הבטתי בעצמי חיבקתי את הבטן בכיתי" מאד חשוב שאת לא מוותרת את יותר יזקה מזה וזו עובדה
שרון
 

יחפנית

New member
אודליה יקרה ....

ראשית אני רוצה לברכך למשפחת הסרטן ..... אגב לא כולם נפטרים מהמחלה ... יש כאלו שמתמודדים בדרכים שונות , והרבה מצליחים לא רק להשאר בחיים הרבה הרבה מהמצופה אלא אף יש כאלו שמחלימים . לגבי שציינת על האוזן הקשבת ..... אני מצדיקה אותך בכל הברה של האותיות שהרכיבו את המשפט . שכן אנשים המתמודדים עם סרטן ועם מחשבות על הטאבו הגדול מכל " מוות" ( אנשים שאין להם סרטן ממש לא אוהבים לדבר על מוות ) ואותם המתמודדים שכתוצאה מההתמודדות מקבלים עודפי רגישות לגבי כל הנושאים . ובתוכם מתמודדים עם כל נושאי הטאבו המוכרים . לעיתים קרובות מדי מוצאים עצמם מסוגרים עם מחשבתם ללא אדם לשתף ... כי השיתוף לעיתים יותר מפחיד מלהחזיק את צעיפי ההתנהגות והשיחה המותרים בחברה . מהנסיוני האישי ... להתמודד עם האמת ... ולחשוף ולא להתבייש באמת של התחושה . מעניקה דווקא יכולות התמודדות טובות יותר . והרעיון של ליצור מקום שבו ניתן לפתוח את אותם נושאי טאבו . הוא רעיון מופלא . רק דבר אחד לא הבנתי מהכתוב ... האם את עדיין נכון להיום מתמודדת עם הגילוי ? או שהכל כבר מאחורייך ? לגבי הלהשאר אנונימי .... אכן שמות הכינוי שלנו משאירים אותנו אנונימיים ודווקא הם נותנים לנו את האפשרות לפתוח את נושאי הטאבו אל מחוץ לאנונימיות . אז יקרה שלי ....... אני מחבקת אותך .... ורק עוד מילה .... אני חייבת לציין שכשכתבת .. החלטה התגבשה בתוכי שאני לא מוותרת. לא על עצמי ולא על הבטן שלי שנתנה לי לידות, הפלות ומימשה את הנשיות שלה במלוא עוצמתה. הבטחתי לה שלא אתן ל"דבר הזה" לקחת אותה ממני. אני והבטן ביחד. לנצח. לטוב ולרע. אז ידעתי שבאשר יקרה יש לך את כל הסיכויים למגר את הסרטן בטרום או לא .... כי הרבה מאותם שהבריאו יכולים לומר לך שהצעד הראשון להחלמה הוא לקיחת אחריות אישית על הנעשה ולקיחת האחריות על הנעשה איתך השתמע לי מדברייך אז חיזקי ואימצי ... ואל תישכחי להנות . ורק זיכרי חוק חשוב של היקום ..... מה שאתה שונא .... נראה כאילו הוא נדבק איליך ... אז ..... נסי לאהוב את מה שקורה ואת הטרום סרטני גם ... כי כשתחפשי את צדדיו היפים .... ( אפילו אם על פני השטח נראה כאילו אין ) אז תמגרי את השינאה ותמגרי ביתר קלות את הסרטן . חיבוק אני
 

אודליה*

New member
לאהוב את מה שקורה?

מה אני נראית לך חווה לגידול לובסטרים? והם בכלל לא טעימים
ועכשיו ברצינות שום דבר עדיין לא מאחוריי, כפי שכתבתי שאני חייה מפגישת מעקב אחת לשנייה.ואני לא שוכחת לרגע לחיות ולהנות כפי שציינתי זה לא ינצח אותי!!! מה שאותי מטריד הכי הרבה זה למה כשאנשים שומעים את המילה סרטן ישר מגיע אותו טאבו גדול מכל "מוות", לדעתי המוות לא פחות מאיים כשאנו חוצים כביש סואן או נוסעים במהירות מופרזת ועוד ועוד.. אין בי שנאה ואפילו לא כעס על מה שקורה, אני רואה את הדברים מנקודת מבט אופטימית ביותר (הדברים יכלו להיות הרבה יותר גרועים) ובסך הכל זה מה יש ועם זה צריך להתמודד, אף אחד לא הבטיח לנו חיים מושלמים. אודליה*
 

יחפנית

New member
על לובסטרים וסרטנונים ...חחחחח

נחמד לובסטרים ...... תגידי את שומרת כשרות ? או ממש מתענגת על חיטוט בטפריו של לובסטר חטוב ומבושל בצלחת ????? חחחחח כי אגב אם את אוהבת לובסטרים או סרטנים אז זה יכול להיות ממש דימיון נפלא לדימיון מודרך ..... כי אגב ... מערכת החיסון שלנו יש לו יכולות בלתי נדלות בהשמדת תאים מסרטנים ..... או .... לובסטרים . התאים הלבנים משתוקקים ללובסטרים . לגהי הטאבו של המוות ........מממממממממממממממממממממ מממממממממממממממממ ממממממממממ בואי נפתח על כך דיון ציבורי ..... אחלה נושא . ולוא משום שאני אישית מאד אוהבת מוות . ליד המוות .... הטעם של הדבר הכי פעוט בחיים משתבח הרבה יותר .....ממממ אודליה ..... חולה על חוש ההומור שלך ......חחחח ומצדיקה אותך במאה אחוז ...שכל פעם שאנו חוצים רחוב סואן אנו בדיוק באותו אחוז סיכון מוות ..... ואולי אפילו יותר . ולכן סיפור קצר כקוריוז . היה פעם פרופסור על-איסטר ... שבגלל שהייתי החולה הכי לא ממושמעת שלו .... כי סרבתי להיות קרבן סרטן . אז הוא היה מנסה לצרף אותי לקורבנות בכך שהיה רודף אחרי במסדרון ואומר לי בקול גדול ...." את הולכת למות ..... את לא מבינה " אז זה תמיד היה מצחיק אותי נורא . אז הייתי מסתובבת אליו , מחייכת ואומרת ...." נכון - אבל גם אתה , גם כולם בעצם ... אתה מכיר מישהו שנשאר בחיים יותר ממקסימום 300 שנה ? " ועד היום שפיטרתי אותו מתפקידו ... התשובות שלי היו מבאסות אותו נורא .....ולי .... אותי זה הצחיק .... וכשצחקתי ... אז ידעתי שזה עוזר למערכת החיסון להתגבר . ועוד קטן על המוות ..... את יודעת כל עוד שזה טאבו בחברה ... זה נותן לנו אפשרויות של פריוולגיות . אז נא לקחת בחשבון ולנצל ......חחח כי תאמיני לי כשנגמר הסרטן ... נגמרים הפריוולגיות
 
למעלה