יום אחד נהיה גוף אחד.
לצבוט את עצמי פעם בשעה ולהגיד: אני ערה
להסתכל על הידיים שלי. לספור אצבעות.
להסתכל בשעון, להסב מבט ושוב להסתכל.
להישאר רגועה ולהתמקד.
לחשוב על דלת.
ואולי אני אפתח להם את הדלת?
שיכנסו כבר ויקחו את כל מה שהם חפצים בו!
לנו, ליתר דיוק לי. זה כבר לא ישנה, למדתי לחיות איתם, השדים שלי רעים ולא מעט מבולבלים עד הגבוליים (גיחוך?).. ובכל זאת כשאני חשה חרטה הם יילחשו באוזניי למה אינני צריכה להרגיש חרטה. הם מזכירים לי מי יצר את המפלצת שבונה את עצמה בתוכי...הם לי משפחה. היחידים שבאמת הגיעו בכדי להציל אותי. רק שהרופאים חושבים שהם מזיקים לי. הם נותנים לי כדורים שיסתמו לשדים שלי את הפה..אבל כשאני ככ זקוקה להם..אני פשוט מפסיקה לקחת את הגלולות הרעילות שהרופא רושם לי...
אני עושה דברים רעים,אותם אעדיף לשמור לי וליומן שלי..ואולי מתישהו אספר גם לכם... אל אבל המעשים הרעים האלה ממלאים בי חלקים שלא ידעתי שבתוך מתאבדת סידרתית יהיו קיימים.. היום אני כבר לא רוצה לפגוע בעצמי, מצאתי מטרות חדשות לחיים שלי שמחיות אותי. ולא אכפת לי במחיר של מי זה יעלה - אני רוצה לחיות! המחשבות שלי האלה חולניות ולא בריאות, נו , מה תעשו? אולי הגיע הזמן שלי להשלים עם מי שאני ומה שאני???. אלה החיים שלי. השדים שלי, הפוסט טראומה שלי, הנזקים שלי או הצלקות העבות שמקשטות את כל אורך גופי. אלה אפילו הפלטינות שלי איפה שפעם היו עצמות... אבל זה שלי. ואני חושבת שהגיע זמני לישון - הכדור החל להרדים אותי.
בסוף נגיע לשלמות בסוף הם ואני נהיה אחד.
לצבוט את עצמי פעם בשעה ולהגיד: אני ערה
להסתכל על הידיים שלי. לספור אצבעות.
להסתכל בשעון, להסב מבט ושוב להסתכל.
להישאר רגועה ולהתמקד.
לחשוב על דלת.
ואולי אני אפתח להם את הדלת?
שיכנסו כבר ויקחו את כל מה שהם חפצים בו!
לנו, ליתר דיוק לי. זה כבר לא ישנה, למדתי לחיות איתם, השדים שלי רעים ולא מעט מבולבלים עד הגבוליים (גיחוך?).. ובכל זאת כשאני חשה חרטה הם יילחשו באוזניי למה אינני צריכה להרגיש חרטה. הם מזכירים לי מי יצר את המפלצת שבונה את עצמה בתוכי...הם לי משפחה. היחידים שבאמת הגיעו בכדי להציל אותי. רק שהרופאים חושבים שהם מזיקים לי. הם נותנים לי כדורים שיסתמו לשדים שלי את הפה..אבל כשאני ככ זקוקה להם..אני פשוט מפסיקה לקחת את הגלולות הרעילות שהרופא רושם לי...
אני עושה דברים רעים,אותם אעדיף לשמור לי וליומן שלי..ואולי מתישהו אספר גם לכם... אל אבל המעשים הרעים האלה ממלאים בי חלקים שלא ידעתי שבתוך מתאבדת סידרתית יהיו קיימים.. היום אני כבר לא רוצה לפגוע בעצמי, מצאתי מטרות חדשות לחיים שלי שמחיות אותי. ולא אכפת לי במחיר של מי זה יעלה - אני רוצה לחיות! המחשבות שלי האלה חולניות ולא בריאות, נו , מה תעשו? אולי הגיע הזמן שלי להשלים עם מי שאני ומה שאני???. אלה החיים שלי. השדים שלי, הפוסט טראומה שלי, הנזקים שלי או הצלקות העבות שמקשטות את כל אורך גופי. אלה אפילו הפלטינות שלי איפה שפעם היו עצמות... אבל זה שלי. ואני חושבת שהגיע זמני לישון - הכדור החל להרדים אותי.
בסוף נגיע לשלמות בסוף הם ואני נהיה אחד.
