יום אחד. סיפור יום אחד - זיכרון, לחיים שלמים.
בוקר מואר מתקתק ומבטיח .יפו העתיקה. המתנתי על יד גשר עץ קשתי באיזור המוזיאונים המתקרא - "גשר המשאלות". היא הגיעה רבע שעה אחרי . ארשת פניה רצינית, כמו לפני מבחן בגרות. לחצנו ידיים. בקרירות כמו בטקס החלפת שגרירים, מנומס כזה. כל זה מתרחש אחרי שלושה חודשים של החלפת מסרים ותמונות בצ'טים השונים, שירים שכתבתי במיוחד עבורה, גילויי סודות הדדיים, וידויים . היא על בעלה ואני על רעייתי, מה לא טוב בעיקר בחיינו. נוצר קשר רגשי ,עוד לפני שנועדנו פנים . לא אפרט בתיאורים כדי שהדיסקרטיות תישמר. כמה דקות עמדנו מנגד ואז הצעתי שנעלה לכוון בית הקפה עלי באבא שמו המשקיף אל הים. היא הנידה בראשה לאות הן, פנתה מיד לכוון ומבלי לשעות אלי החלה בהליכה נמרצת לכוון, כשאני מדשדש אחרייה, נבוך מעט. הבנתי שהיא נרגשת וחוששת והלכתי אחריה ללא אומר. נכנסנו לקפה והתישבנו במרפסת חלומית ,גבוהה מעל פני הים . הבוקר היה נפלא. רוח קלה נשבה שמיים כחולים בהירים ושתי סירות דייגים משייטות קרוב לאופק. חשתי שהיא נסערת. אין זאת אלא שאינה רגילה בשכאלה.פגישה. . אשה נשואה עם גבר זר במקום ציבורי...הבנתי את המצב ותיפקדתי בעדינות מירבית. נופפתי למלצר. הזמנו הפוך ועוגת גבינה . המרפסת שבה ישבנו הייתה כמעט ריקה והיא התרווחה בכסאה ונרגעה מעט. הכרנו די טוב מחילופי האינפורמצייה בינינו חשתי שהיא מבקשת לפרוק מעמסה הייתי פסיבי והאזנתי בקשב. לגמנו מהקפה טעמנו מהעוגה גיחכנו, חייכנו , וכשאחזתי בידה בידידות, תוך שהיא מספרת על עצמה, היא התרצתה והפקירה אותה בידי . תוך שאנו אוחזים ידיים שאלה אותי: "ביקשת משאלה " ? משלא עניתי, הוסיפה, "שם כשהמתנת לי על גשר המשאלות". עניתי לה במבט זכוח ואת ידה לא הפקרתי. כך כמעט שעה חלפה. בילינו בנעימים . מכיוון שהייתה לה פגישה מתוכננת ליוויתי אותה למכוניתה . לפני הפרידה שאלתיה אם נוכל להיפגש בעוד זמן, היא הייתה קרירה ולא הגיבה, נכנסה למכוניתה ונסעה. לא קלטתי בדיוק את השדר. בעוד אני מתניע את מכוניתי צלצל הסלולארי שלי. זו הייתה היא. סלח לי גידי אמרה בקול צרוד מעט. היה נפלא, אני הייתי בעייתית ואני מתנצלת על כך .אתה מאד נחמד. נשוחח בערב בצ'ט. טוב. זהו זו הייתה הפגישה הראשונה. התוודעות. תהייה, מבטים, פיקפוקים, ובסופה, הפי אנד להמשך מרתק ומבטיח.
המשך יבוא - לאחר שאקבל את רשותה לפרסם.
גידי
בוקר מואר מתקתק ומבטיח .יפו העתיקה. המתנתי על יד גשר עץ קשתי באיזור המוזיאונים המתקרא - "גשר המשאלות". היא הגיעה רבע שעה אחרי . ארשת פניה רצינית, כמו לפני מבחן בגרות. לחצנו ידיים. בקרירות כמו בטקס החלפת שגרירים, מנומס כזה. כל זה מתרחש אחרי שלושה חודשים של החלפת מסרים ותמונות בצ'טים השונים, שירים שכתבתי במיוחד עבורה, גילויי סודות הדדיים, וידויים . היא על בעלה ואני על רעייתי, מה לא טוב בעיקר בחיינו. נוצר קשר רגשי ,עוד לפני שנועדנו פנים . לא אפרט בתיאורים כדי שהדיסקרטיות תישמר. כמה דקות עמדנו מנגד ואז הצעתי שנעלה לכוון בית הקפה עלי באבא שמו המשקיף אל הים. היא הנידה בראשה לאות הן, פנתה מיד לכוון ומבלי לשעות אלי החלה בהליכה נמרצת לכוון, כשאני מדשדש אחרייה, נבוך מעט. הבנתי שהיא נרגשת וחוששת והלכתי אחריה ללא אומר. נכנסנו לקפה והתישבנו במרפסת חלומית ,גבוהה מעל פני הים . הבוקר היה נפלא. רוח קלה נשבה שמיים כחולים בהירים ושתי סירות דייגים משייטות קרוב לאופק. חשתי שהיא נסערת. אין זאת אלא שאינה רגילה בשכאלה.פגישה. . אשה נשואה עם גבר זר במקום ציבורי...הבנתי את המצב ותיפקדתי בעדינות מירבית. נופפתי למלצר. הזמנו הפוך ועוגת גבינה . המרפסת שבה ישבנו הייתה כמעט ריקה והיא התרווחה בכסאה ונרגעה מעט. הכרנו די טוב מחילופי האינפורמצייה בינינו חשתי שהיא מבקשת לפרוק מעמסה הייתי פסיבי והאזנתי בקשב. לגמנו מהקפה טעמנו מהעוגה גיחכנו, חייכנו , וכשאחזתי בידה בידידות, תוך שהיא מספרת על עצמה, היא התרצתה והפקירה אותה בידי . תוך שאנו אוחזים ידיים שאלה אותי: "ביקשת משאלה " ? משלא עניתי, הוסיפה, "שם כשהמתנת לי על גשר המשאלות". עניתי לה במבט זכוח ואת ידה לא הפקרתי. כך כמעט שעה חלפה. בילינו בנעימים . מכיוון שהייתה לה פגישה מתוכננת ליוויתי אותה למכוניתה . לפני הפרידה שאלתיה אם נוכל להיפגש בעוד זמן, היא הייתה קרירה ולא הגיבה, נכנסה למכוניתה ונסעה. לא קלטתי בדיוק את השדר. בעוד אני מתניע את מכוניתי צלצל הסלולארי שלי. זו הייתה היא. סלח לי גידי אמרה בקול צרוד מעט. היה נפלא, אני הייתי בעייתית ואני מתנצלת על כך .אתה מאד נחמד. נשוחח בערב בצ'ט. טוב. זהו זו הייתה הפגישה הראשונה. התוודעות. תהייה, מבטים, פיקפוקים, ובסופה, הפי אנד להמשך מרתק ומבטיח.
המשך יבוא - לאחר שאקבל את רשותה לפרסם.
גידי
