יום אתמול

דנה אז

New member
יום אתמול

אתמול היה לי יום מלא רגעים מפתיעים, מורכבים, מבלבלים.
אתמול ביקרתי בניחום אבלים את המטפל לשעבר של בני היקר. אמו ז"ל נפטרה לאחר תקופה קצרה בה היתה מאושפזת. שם בקרב משפחתו דברנו על הדרכים להמשיך בחיים, על מנהגי האבלות. למדתי שרק אדם שחווה אבל יכול לומר קדיש, כמה זמן מותר, על ההתמודדות החדשה המצפה להם, ועל מקומה של השבעה ומקומה.
משם במסגרת עבודתי ביקרתי משפחה והבת הצעירה (בלי קשר לשיחה ביננו) סיפרה לי שאמא איבדה אח כשהיתה קטנה. והאם סיפרה שכאשר האם נפטרה כעבור שנים רבות, מצאו שכל השנים שמרה על השמיכה שלו. דברנו על התמודדות המשפחה, ועל כך שהאם לא התאוששה. אנשים פשוטים וחמים אם שאלות לא קלות. השיחה בהחלט לא חלק מעבודתי, אבל יש לי קשר טוב עם האמא והיה לי קשה לראות אישה בוגרת שאיבדה אח ועדיין נושאת בתוכה שאלות לא פתורות וכואבות.
אין לי מושג אם הם מודעים למצבי ומה גרם לשיח בנושא. אך אני חשתי שהיה חשוב להם לחלוק, ואני הייתי האוזן הקשבת שהייתה שם, והיה לי חשוב להיות שם בשבילם.
 
למעלה