../images/Emo10.gif
בס"ד מסקרן אותי למה דווקא היום- מה מיוחד ביום הזה דווקא? האמת, אני כל הזמן נזכרת בגוש. בחומש. בשאנור. המשמעות שלו לגבי- לבחון את הדברים בפרוספקטיבה רחבה יותר. לראות מה היה לנו במאבק, מה ניקח הלאה למאבקים הבאים. אני מנסה להגדיר לעצמי דברים ביחד למדינה שעד היום לא טרחתי בכלל להסביר. מה הוא ראש ממשלה? מהי מדינה יהודית? מה זה אומר להכיר במדינה כסמכות עליונה? איזה פרצוף יש למשטרה שלנו? אתמול הייתה לנו שיחה עם מנורה חזני. מנורה, ביתו של בני קצובר מאלון מורה, מגורשת מחומש ומתגוררת זמנית בשכונת המגורשים בשבי שומרון, מתבוננת מעבר למרפסת אל ההר הירוק על ימות השנה. ההר הזה, שהיה פעם ביתה. ולמה? איפה טעינו? מה המדינה הזו "ראשית צמיחת גאולתינו"- מה היא עוללה לנו? כן. ומתוך הכאב העמוק מגיעים למסקנות. וכמו שלימור הר מלך אמרה באזכרה של בעלה, שולי, הי"ד, מייד לאחר הגירוש: "אנחנו נקום עם שיר חדש בבוקר. שיר מבורר. שיר מלא אמונה. שיר שדרכו משתקף צחוקו של רבי עקיבא כאשר הוא רואה שועלים מתהלכים בבית קודש הקודשים.. אנחנו נמשיך לפרוץ קדימה. אבל הפעם, לא נשכח את העוז שכל כך אפיין אותך, שולי. ובתוכינו תמשיך אותה תקווה-כמיהה לשוב. כי את ההודעה שלך בפלאפון "שלום, הגעתם לפלאפון של שולי מחומש" אי אפשר למחוק. " זה מה שלימור אמרה. ואני מרגישה, שיום זיכרון לגוש קטיף וצה"ש היא זה ממש זה. ובכל יום כזה, אני נזכרת ביום הגירוש. ואני זוכרת את אשר נשבענו באוטובוס, לאחר הגירוש הנורא- נשבענו לשוב!!! בעז"ה.
מה היום הזה אומר לכן? מה המשעמעות שלו לגביכן?