זוהר עורקבי
New member
יום הדין בפתח וכולם במתח!!
(ראש השנה למי שלא הבין) מה יעלה בגורלנו השנה מי יודע...
(ראש השנה למי שלא הבין) מה יעלה בגורלנו השנה מי יודע...
יום הדין בפתח וכולם במתח!!
- פותח הנושא זוהר עורקבי
- פורסם בתאריך
כולם (כמוני גם) יראים מאימת הדין
אבלללללללללללללללללללללללל לל ללל אנחנו שוכחים אצל מי אנחנו נידונים עם ולמרות הכל ולמרות שאנחנו לא דור זכאי (וזאת בלשון המעטה) ה' הוא רחמן, חפץ חיים, אוהב את ילדיו ומתחסד עמנו בלי סוף, כפי שאנחנו רואים כל הזמן אז... הכל נכון ויום הדין והכל ובהחלט יש להתיירא אבל להאמין בבטחון גמור שכשאנחנו עושים תשובה ה' מוחל מוחק ומתחילים מחדש רק להתכוון מכל הלב ובעזרת ה' ניכתב ונחתם כולנו לשנה טובה ומתוקה
אבלללללללללללללללללללללללל לל ללל אנחנו שוכחים אצל מי אנחנו נידונים עם ולמרות הכל ולמרות שאנחנו לא דור זכאי (וזאת בלשון המעטה) ה' הוא רחמן, חפץ חיים, אוהב את ילדיו ומתחסד עמנו בלי סוף, כפי שאנחנו רואים כל הזמן אז... הכל נכון ויום הדין והכל ובהחלט יש להתיירא אבל להאמין בבטחון גמור שכשאנחנו עושים תשובה ה' מוחל מוחק ומתחילים מחדש רק להתכוון מכל הלב ובעזרת ה' ניכתב ונחתם כולנו לשנה טובה ומתוקה
זוהר עורקבי
New member
אמן
אשריך צדיק!!
אשריך צדיק!!
זוהר עורקבי
New member
אופס
סורי יש לי נטייה לחשוב על כל אחד שאין לו שם נשי מובהק שהוא בן... אשרייך צדיקה!!! צנועה וחסודה!!!
סורי יש לי נטייה לחשוב על כל אחד שאין לו שם נשי מובהק שהוא בן... אשרייך צדיקה!!! צנועה וחסודה!!!
זוהר עורקבי
New member
מאיזו תפילה זה לקוח?
מי יודע?
אני יכולה להגיד לך, שלפי אמונתי ומנסיוני, אלוהים נותן לנו מה שאנחנו רוצים. אנחנו רק צריכים להיות ברורים בקשר לרצונות שלנו, וקורה לנו רק מה שאנחנו רוצים שיקרה יותר נכון לומר מה שאנחנו צריכים שיקרה כדי שנגדל ונתפתח. יחד עם זה מטרה הבריאה היא להיטיב לנבראיה, ולכן אנחנו יכולים לקראת ראש השנה ויום כיפור לבקש סליחות ובקשות, גם במשך השנה כל הזמן אנחנו יכולים לבקש ומי שמאמין מספיק חזק גם נענות תפילותיו. אין פה מקום לפחד או יראה גדולה, הפחד שלנו הוא מחוסר אמונה ובדידות, שהם אחד, כשיש אמונה אלוהים תמיד לידנו ואנחנו לעולם לא לבד.
שנה טובה וכל טוב.
אני יכולה להגיד לך, שלפי אמונתי ומנסיוני, אלוהים נותן לנו מה שאנחנו רוצים. אנחנו רק צריכים להיות ברורים בקשר לרצונות שלנו, וקורה לנו רק מה שאנחנו רוצים שיקרה יותר נכון לומר מה שאנחנו צריכים שיקרה כדי שנגדל ונתפתח. יחד עם זה מטרה הבריאה היא להיטיב לנבראיה, ולכן אנחנו יכולים לקראת ראש השנה ויום כיפור לבקש סליחות ובקשות, גם במשך השנה כל הזמן אנחנו יכולים לבקש ומי שמאמין מספיק חזק גם נענות תפילותיו. אין פה מקום לפחד או יראה גדולה, הפחד שלנו הוא מחוסר אמונה ובדידות, שהם אחד, כשיש אמונה אלוהים תמיד לידנו ואנחנו לעולם לא לבד.
אושו יקירתי קודם כל שנה טובה ומתוקה
הבעיה אושול'ה היא כזאת:- מה קורה כשאנחנו רוצים/מבקשים מה' מה שלא טוב לנו? מה קורה כשאנחנו כ"כ לא מחוברים לצורך האמיתי של הנשמה שלנו, לסוד הגלגולים שלנו (שלי לפחות הוא סוד, כמו דברים רבים בחיים שהם נסתרים מאתנו) ולמהלך הפנימי האלוקי של הדברים? לפעמים מה שאנחנו רוצים שיקרה הוא לא מה ש (כמו שאת כתבת) אנחנו צריכים שיקרה כדי שנגדל ונתפתח לטובתנו העליונה ביותר הרבה פעמים מה שאנחנו רואים בחיינו הפרטיים ובעולם "בחוץ" כ"רע" הוא בדיוק מה שטוב בשבילנו בשביל המהלך הסמוי מאתנו שאנחנו כרגע לא ממש מבינים. נכון שכל השנה אנחנו יכולים לבקש סליחות ובקשות ונכון שה' תמיד מקשיב ושומע אבל לפי אמונתי יש עיתים מסוימים (שה' גילה לנו, זה לא סוד. אחרת הוא היה אלוקים לא הוגן, והוא לא כזה בעיני) שה' אומר לנו הנה ילדיי, הכל פתוח. יותר מכל זמן אחר. עכשיו אני הכי הכי קרוב אליכם (וכפי שידוע לנו, יש כ"כ הרבה מסכים שמסתירים ומעלימים מאתנו את ה' הרבה פעמים, שאפילו שהוא תמיד אתנו, לפעמים אנחנו פשוט קצת מפספסים אותו. נכון שזה רק לעת עתה, אבל בכל זאת) אושו, כל העניין של הימים האלה הוא חיזוק האמונה והקשר שלנו עם ה' אם היינו כאלה מאמינים גדולים וכאלה לא מרגישים מנותקים מה' וכאלה לא מרגישים בודדים (עם עצמנו, רחוקים מה', וזה מזה) ומרגישים כזאת אחדות לכתחילה מצבנו היה טוב יותר אני יודעת שחלק מהפחד הוא לפחות עבורי אימת יום הדין המעמד עצמו הידיעה שה' קרוב אלינו יותר מאי פעם לא במובן הזה שה' לפעמים רחוק ה' אף פעם לא רחוק כי הוא אתנו בתוכנו חלק מאתנו אבל העולם הזה והמסכים המסתירים והאשליות וכל ההעלמות וההסתרים לפעמים מפריעים ואני מאמינה בעניין של זמנים ועתים ועת רצון וכזה אז... איך אומרים? שנזכה להתקרב לה' עוד יותר שכן הוא ית', תמיד קרוב אלינו ו... שה' יגשים כל משאלות לבבנו לטובה ולברכה ויחזק בנו הרצון לעשות את רצונו כי רצונו הוא הטוב ביותר בשבילנו וממילא זה בפנימיות גם הרצון שלנו, כי מי לא רוצה שיהיה לו טוב? תכלס (לפעמים אני מאבדת את עצמי בדיבורים של עצמי חח
) אני אומרת - אם יש זמנים מיוחדים כדאי לנצל אותם *** וידוי - אני בעצמי ככה מתנהגת בחיים (עם ובלי קשר לימים האלה) שכשיש הזדמנות או אפשרות במקום לקפוץ עליה אני פשוט משתתקת כבר דיברתי על זה שכשעומדת משימה לפניי אני פשוט במקום לפרק אותה לגורמים ולהשתדל להתמודד איתה, פשוט לוקה באיזה שיתוק רגשי ובום! הכל נחסם מכירה את זה שכשמגיעים למבחן ואת יודעת את החומר (או לא יודעת
) והנה הנה ההזדמנות שלך להתקדם ולהשיג ולהתעלות והופסה, הכל נסגר מהפאניקה? אין לי מושג ממה אני מפחדת כשאני עומדת בפני משימות החיים ובעצם אין שום "צריך" אמיתי והכל מבחירה ורצון וזו ההזדמנות והאפשרות שלי ואפילו יש אפשרויות והזדמנויות וזמנים שחומקים לי מבין האצבעות דברים שלא חוזרים ובגלל ההרגל הזה אני מפסידה המון איך לדעתך (בלי שום קשר לראש השנה, זה פשוט אצלי מן דפוס כזה של לעמוד מול משימה ולהשתתק) מתמודדים עם דבר כזה? תודה!
הבעיה אושול'ה היא כזאת:- מה קורה כשאנחנו רוצים/מבקשים מה' מה שלא טוב לנו? מה קורה כשאנחנו כ"כ לא מחוברים לצורך האמיתי של הנשמה שלנו, לסוד הגלגולים שלנו (שלי לפחות הוא סוד, כמו דברים רבים בחיים שהם נסתרים מאתנו) ולמהלך הפנימי האלוקי של הדברים? לפעמים מה שאנחנו רוצים שיקרה הוא לא מה ש (כמו שאת כתבת) אנחנו צריכים שיקרה כדי שנגדל ונתפתח לטובתנו העליונה ביותר הרבה פעמים מה שאנחנו רואים בחיינו הפרטיים ובעולם "בחוץ" כ"רע" הוא בדיוק מה שטוב בשבילנו בשביל המהלך הסמוי מאתנו שאנחנו כרגע לא ממש מבינים. נכון שכל השנה אנחנו יכולים לבקש סליחות ובקשות ונכון שה' תמיד מקשיב ושומע אבל לפי אמונתי יש עיתים מסוימים (שה' גילה לנו, זה לא סוד. אחרת הוא היה אלוקים לא הוגן, והוא לא כזה בעיני) שה' אומר לנו הנה ילדיי, הכל פתוח. יותר מכל זמן אחר. עכשיו אני הכי הכי קרוב אליכם (וכפי שידוע לנו, יש כ"כ הרבה מסכים שמסתירים ומעלימים מאתנו את ה' הרבה פעמים, שאפילו שהוא תמיד אתנו, לפעמים אנחנו פשוט קצת מפספסים אותו. נכון שזה רק לעת עתה, אבל בכל זאת) אושו, כל העניין של הימים האלה הוא חיזוק האמונה והקשר שלנו עם ה' אם היינו כאלה מאמינים גדולים וכאלה לא מרגישים מנותקים מה' וכאלה לא מרגישים בודדים (עם עצמנו, רחוקים מה', וזה מזה) ומרגישים כזאת אחדות לכתחילה מצבנו היה טוב יותר אני יודעת שחלק מהפחד הוא לפחות עבורי אימת יום הדין המעמד עצמו הידיעה שה' קרוב אלינו יותר מאי פעם לא במובן הזה שה' לפעמים רחוק ה' אף פעם לא רחוק כי הוא אתנו בתוכנו חלק מאתנו אבל העולם הזה והמסכים המסתירים והאשליות וכל ההעלמות וההסתרים לפעמים מפריעים ואני מאמינה בעניין של זמנים ועתים ועת רצון וכזה אז... איך אומרים? שנזכה להתקרב לה' עוד יותר שכן הוא ית', תמיד קרוב אלינו ו... שה' יגשים כל משאלות לבבנו לטובה ולברכה ויחזק בנו הרצון לעשות את רצונו כי רצונו הוא הטוב ביותר בשבילנו וממילא זה בפנימיות גם הרצון שלנו, כי מי לא רוצה שיהיה לו טוב? תכלס (לפעמים אני מאבדת את עצמי בדיבורים של עצמי חח
שוני יקירתי ערב זך
קודם כל תודה. אני חושבת שאת אחד האנשים הכי מקסימים פה בפורום, ואחד החכמים. עם זאת נראה לי שעליתי על הבעיה הספציפית שלך, שיש אותה אגב להרבה אנשים. ראשית אני אתחיל מזה, שבשיחות עם אלוהים 3 הוא מסביר שם שהרצון האמיתי שלנו למה שיקרה בא מהנשמה ולפעמים אנחנו באמת לא מחוברים אליו, ואז נדמה לנו שקורים דברים שאנחנו לא רוצים בהם. כדי להגיע לכזה חיבור עם הנשמה צריך לעבור איזו דרך רוחנית וניקוי...בלה בלה בלה.. אני עברתי ניקוי תודה לאל ותודה לאישה שהתחילה בשבילי את המסע הזה, לקח לי לפחות שנה להגיע לאיזה בהירות שהולכת וגדלה ככל שאני מתפתחת, אבל אי אפשר להשוות אותי למה שהייתי זה כמו שעברתי לפחות עשרה גלגולים ב 30 שנה. לעניינך, יש לך מה שקוראים אצלנו, פחד מהצלחה. כן אני יודעת את בוודאי מרימה גבה, מעקמת אף ומכווצת לחיים, אבל זה נכון. הפחד הזה נובע מחוסר הרצון שלנו או חוסר תחושה שאנו ראויים להיות כאלה מדהימים ונהדרים. כי אז מה שזה אומר שאם אנחנו כאלה מדהימים אנחנו לא יכולים להיות יותר קטנים ומסכנים או חלשים, ואז נצטרך ליטול את חיינו בידינו ורובנו פוחדים מהאחריות. שזו שטות כי בתכלס אין באחריות הזאת יותר נטל מהמצב הקודם. זה כמו שאנחנו בעצם לא מפרגנים להורים שלנו שאנחנו נהדרים בזכות הטיפול והגידול שלהם ואנחנו תמיד רודים בהם ומתלונים עליהם שהם לא מבינים אותנו. אם נפרגן להם שאנחנו נהדרים בזכותם, אז אנחנו מפרגנים לעצמנו שאנחנו גדולים, ואנחנו גם מפרגנים לאלוהים שיצר אותנו כאלה, שאנחנו נהדרים. בעצם הסוד הוא להבין שבכל פעם שאת מקטינה את עצמך או אומרת לעצמך שאת לא מספיק טובה או שלא תצליחי או שיש לך ספק שאת מסוגלת, את מתכחשת לאלוהים. כי אלוהים מאמין בך ויצר אותך בצלמו, ואם הוא נהדר כמו שאת אומרת אז גם את נהדרת כמוהו, ואם את לא חושבת כך את מתכחשת לו. זה ממש לא דברי כפירה, זה בא מהמון אהבה ואני חושבת שאם תצליחי להפנים את המסר שלי, כי הוא כולו מהלב
את תעלי מדרגה למקום חדש, וכל הדברים שהזכרת על עצמך אי פעם ישתנו ב 180 מעלות. בכל מקרה גם אם לא, אני מוסרת לך אישית, שנה טובה ומוצלחת ומפוקסת באמת ותמים ובהמון אהבה.
קודם כל תודה. אני חושבת שאת אחד האנשים הכי מקסימים פה בפורום, ואחד החכמים. עם זאת נראה לי שעליתי על הבעיה הספציפית שלך, שיש אותה אגב להרבה אנשים. ראשית אני אתחיל מזה, שבשיחות עם אלוהים 3 הוא מסביר שם שהרצון האמיתי שלנו למה שיקרה בא מהנשמה ולפעמים אנחנו באמת לא מחוברים אליו, ואז נדמה לנו שקורים דברים שאנחנו לא רוצים בהם. כדי להגיע לכזה חיבור עם הנשמה צריך לעבור איזו דרך רוחנית וניקוי...בלה בלה בלה.. אני עברתי ניקוי תודה לאל ותודה לאישה שהתחילה בשבילי את המסע הזה, לקח לי לפחות שנה להגיע לאיזה בהירות שהולכת וגדלה ככל שאני מתפתחת, אבל אי אפשר להשוות אותי למה שהייתי זה כמו שעברתי לפחות עשרה גלגולים ב 30 שנה. לעניינך, יש לך מה שקוראים אצלנו, פחד מהצלחה. כן אני יודעת את בוודאי מרימה גבה, מעקמת אף ומכווצת לחיים, אבל זה נכון. הפחד הזה נובע מחוסר הרצון שלנו או חוסר תחושה שאנו ראויים להיות כאלה מדהימים ונהדרים. כי אז מה שזה אומר שאם אנחנו כאלה מדהימים אנחנו לא יכולים להיות יותר קטנים ומסכנים או חלשים, ואז נצטרך ליטול את חיינו בידינו ורובנו פוחדים מהאחריות. שזו שטות כי בתכלס אין באחריות הזאת יותר נטל מהמצב הקודם. זה כמו שאנחנו בעצם לא מפרגנים להורים שלנו שאנחנו נהדרים בזכות הטיפול והגידול שלהם ואנחנו תמיד רודים בהם ומתלונים עליהם שהם לא מבינים אותנו. אם נפרגן להם שאנחנו נהדרים בזכותם, אז אנחנו מפרגנים לעצמנו שאנחנו גדולים, ואנחנו גם מפרגנים לאלוהים שיצר אותנו כאלה, שאנחנו נהדרים. בעצם הסוד הוא להבין שבכל פעם שאת מקטינה את עצמך או אומרת לעצמך שאת לא מספיק טובה או שלא תצליחי או שיש לך ספק שאת מסוגלת, את מתכחשת לאלוהים. כי אלוהים מאמין בך ויצר אותך בצלמו, ואם הוא נהדר כמו שאת אומרת אז גם את נהדרת כמוהו, ואם את לא חושבת כך את מתכחשת לו. זה ממש לא דברי כפירה, זה בא מהמון אהבה ואני חושבת שאם תצליחי להפנים את המסר שלי, כי הוא כולו מהלב
../images/Emo24.gifקודם כל תודה על ההודעה
המושקעת, שקראת את דבריי והגבת עם מלוא תשומת הלב. דבר שני - אני לא יודעת למה אמרת "זה לא דברי כפירה" ברור שאנחנו נהדרים ושאנחנו יצורים אלוקיים ושנבראנו בצלם וכו' זה שאני לא חשה כך, זה כבר עניין אחר קראתי את מה שכתבת לי תודה על המחמאות תודה גם על האיחולים חוזר אלייך כפל כפליים אני לא מכירה אותך אבל נהנית מהכתיבה שלך וממה שיש לך לתרום ומרגישה נשמה בהודעות שלך אינני יודעת כרגע כיצד להתיחס לדברייך כי אני במקום אחר לגמרי אני במקום של לא להרגיש נהדרת בכלל אלא מסתכלת על איך שאני חיה את חיי וכ"כ רוצה לשנות - ולא מצליחה להוציא עצמי ממקום של פחד נורא ותקיעות, לפעול ולגשים, להתקדם ולהיות שמחה ומרוצה יותר (אפילו לא במעט). אני כ"כ רוצה להיות במקום אחר ולעשות אחרת ולהשיג יותר (ואולי יותר מהכל גשמית ורוחנית, ואולי יותר מדי) ומרוב שאני רוצה בסוף יוצא כלום בריבוע. אני בעיקר בעיקר משתוקקת לגלות סוף סוף מה אני רוצה מעצמי ומהחיים שלי (לפעמים נדמה לי שלעולם לא אדע. בנאדם בגילי אמור לדעת מה הוא רוצה מעצמו לא?) ואיך לחיות את החיים בצורה שמחה טובה ומועילה יותר (אני רואה אחרים, ולא רוצה לחיות כך; רק שאני לא יודעת מה כן) ו... איך אומרים? למצוא התכלית והייעוד שלי, הספציפיים כלומר ו... אני עדיין לא מצליחה להתאפס על זה כל הקיום הרגיל, ההישרדות הפיסית - אלה לא נותנים לי שום תחושת טעם אמיתיים בחיים. זה לא מספיק. אני צריכה יותר מזה. אני צריכה סיבה מעבר לזה. משהו פרטי אישי משלי. האמונה שבאתי לעולם וישנה סיבה לקיומי ועניינים והאמונה הרוחנית/דתית שלי, ובכן - זו סיבה מספקת עבורי לחיות ולרצות לחיות אבל... טעם פרטי אישי משלי לחיים, קשה לי בינתיים למצוא. סתם לקום בבוקר לעבוד לחזור, לבוא ללכת מפה לשם, לעשות/ללמוד את זה ואת זה לפעמים יותר לפעמים פחות, אנשים (אהובים ויקרים) משפחה וחוזר חלילה אוכל לישון (עם כל זה שיש דברים ואנשים נהדרים בחיי ואני מודה לה' על הכל) משום מה זה פשוט לא ממלא אותי מספיק, וגם לא שום דבר מכל מה שלמדתי או עשיתי עד היום בחיי. לא יודעת איך להתחבר לדברים שאת אומרת על הגדולה שלי למרות שודאי זה נכון אני יודעת שאני אדם מאוד מיוחד (כמו כולנו) ושנועדתי לזרוח (כמו כולנו) רק ש... אני לא יודעת איך ובמה לזרוח ולהאיר באופן שימלא אותי מבפנים גם כן ויעניק לי שמחה וסיפוק אפשר להגיד - פשוט תהיי את ואולי אני לא יודעת איך פשוט להיות או איך פשוט להיות אני (ןאולי פשוט עוד לא למדתי איך לקבל את מה שיש ולשמוח בחלקי) ככל שאני מוסיפה לכתוב על התסכול שלי פה אני חשה אותו גדל והחשיפה הזאת נראית לי כמיותרת כי אני מדברת על דברים שאני לא מוצאת להם פתרון ואולי אני צריכה פשוט לעזוב את כל זה ולהמשיך לשרוד כמו שנדמה לי שכולם שורדים, לשמוח במה שיש ולהסתפק בזה וכך להמשיך עד המוות אבל אני לא רוצה! אני לא רוצה. אני גם לא יכולה החיים שלי יקרים מדי מכדי שאעשה זאת, אבל אני לא יודעת אחרת אני חשה החמצה נוראית כל הזמן ולא יודעת למה לי זה מציק וכל מי שסביבי לא מבין בכלל מה מציק לי בזה ומה אני רוצה עוד כי "אלה החיים" (בעיני אלה לא החיים, או שלפחות לדעתי זה לא אמור/צריך להיות כך) אין זו פנייה לאף אחד שיעזור לי ויציל אותי (למרות שהייתי שמחה אם מישהו היה יכול לעשות זאת, אבל זו העבודה שלי ואף אחד לא יכול לעשות אותה במקומי) אלא לקדוש ברוך הוא שיאיר לי יותר את הדרך השנה וידריך אותי בצורה ברורה יותר שיעזור לי יותר, ואפילו שהוא עוזר לי תמיד, שאראה את העזרה ואצליח להשתמש בכל הכלים שיש לי באופן שיביא אותי להשיג תוצאות ולא שהכל יישאר בגדר תיאוריה בלבד איך אומרים? שיעזור לי לעזור לעצמי אני לא מתייאשת חלילה ואלו אינם דבריה של בחורה שנמאס לה חס ושלום. אני אוהבת ומעריכה את החיים שלי את כולם ואת הכל ואני מאוד מאוד מאוד אוהבת את החיים ושמחה על עצם היותי בחיים כל רגע כל יום ומודה על הכל אבל הלוואי וידעתי כיצד לחיות אותם יותר בשמחה יותר עם טעם, בצורה מעניינת ומלאה יותר עם תחושת שליחות אמיתית עם הנאה וסיפוק אמיתיים שאקום בבוקר עם מרץ למשהו שראוי לחיות למענו באמת, משהו משלי ולא רק כדי לקיים אחרים (יש מי שחי בשביל הזה ובשביל ההוא רק לא בשביל עצמו) עם הידיעה שהזמן שלי לא מתבזבז לשווא על אוכל שינה כביסות נסיעה לפה ולשם, ביקור פה ושם, וסתם סתם סתם היסחבות מיום ליום אלא שאני באמת רוב הזמן מצליחה להוציא המקס' מההזדמנות הנפלאה הזאת הנקראת חיים שניתנה לי/לנו וכרגע אני בכלל לא במקום הזה הייאוש השקט הזה שמתוכו רובנו חיים עד שנשמתנו עוברת לשלב הבא הפשרה הנוראית הזאת על סתם סתם ועוד קצת סתם ה"סוחבים" הזה אני מאוד מתקשה להמשיך כך. מאוד! לא יודעת איך לחיות אחרת אבל מנסה ולא ממש מצליחה בינתיים טוב, אני חוזרת שוב ושוב על אותם דברים כבמעגל שאינני יודעת איך לצאת ממנו שוב, אולי לא הצלחתי לשמוע את מה שאמרת לי כי אני כ"כ שומעת רק את עצמי ואת התסכול שלי כרגע אבל תודה ואקרא שוב אני בטוחה שה' יעזור לי ושזה יסתדר מקווה שיותר מוקדם ממאוחר
נשיקות, ושנה טובה ומתוקה (אני אומרת את זה בלי סוף לכל מי ומה שרק זז ופשוט כ"כ רוצה שזו אכן תהיה שנה טובה ומתוקה לכולנו)
המושקעת, שקראת את דבריי והגבת עם מלוא תשומת הלב. דבר שני - אני לא יודעת למה אמרת "זה לא דברי כפירה" ברור שאנחנו נהדרים ושאנחנו יצורים אלוקיים ושנבראנו בצלם וכו' זה שאני לא חשה כך, זה כבר עניין אחר קראתי את מה שכתבת לי תודה על המחמאות תודה גם על האיחולים חוזר אלייך כפל כפליים אני לא מכירה אותך אבל נהנית מהכתיבה שלך וממה שיש לך לתרום ומרגישה נשמה בהודעות שלך אינני יודעת כרגע כיצד להתיחס לדברייך כי אני במקום אחר לגמרי אני במקום של לא להרגיש נהדרת בכלל אלא מסתכלת על איך שאני חיה את חיי וכ"כ רוצה לשנות - ולא מצליחה להוציא עצמי ממקום של פחד נורא ותקיעות, לפעול ולגשים, להתקדם ולהיות שמחה ומרוצה יותר (אפילו לא במעט). אני כ"כ רוצה להיות במקום אחר ולעשות אחרת ולהשיג יותר (ואולי יותר מהכל גשמית ורוחנית, ואולי יותר מדי) ומרוב שאני רוצה בסוף יוצא כלום בריבוע. אני בעיקר בעיקר משתוקקת לגלות סוף סוף מה אני רוצה מעצמי ומהחיים שלי (לפעמים נדמה לי שלעולם לא אדע. בנאדם בגילי אמור לדעת מה הוא רוצה מעצמו לא?) ואיך לחיות את החיים בצורה שמחה טובה ומועילה יותר (אני רואה אחרים, ולא רוצה לחיות כך; רק שאני לא יודעת מה כן) ו... איך אומרים? למצוא התכלית והייעוד שלי, הספציפיים כלומר ו... אני עדיין לא מצליחה להתאפס על זה כל הקיום הרגיל, ההישרדות הפיסית - אלה לא נותנים לי שום תחושת טעם אמיתיים בחיים. זה לא מספיק. אני צריכה יותר מזה. אני צריכה סיבה מעבר לזה. משהו פרטי אישי משלי. האמונה שבאתי לעולם וישנה סיבה לקיומי ועניינים והאמונה הרוחנית/דתית שלי, ובכן - זו סיבה מספקת עבורי לחיות ולרצות לחיות אבל... טעם פרטי אישי משלי לחיים, קשה לי בינתיים למצוא. סתם לקום בבוקר לעבוד לחזור, לבוא ללכת מפה לשם, לעשות/ללמוד את זה ואת זה לפעמים יותר לפעמים פחות, אנשים (אהובים ויקרים) משפחה וחוזר חלילה אוכל לישון (עם כל זה שיש דברים ואנשים נהדרים בחיי ואני מודה לה' על הכל) משום מה זה פשוט לא ממלא אותי מספיק, וגם לא שום דבר מכל מה שלמדתי או עשיתי עד היום בחיי. לא יודעת איך להתחבר לדברים שאת אומרת על הגדולה שלי למרות שודאי זה נכון אני יודעת שאני אדם מאוד מיוחד (כמו כולנו) ושנועדתי לזרוח (כמו כולנו) רק ש... אני לא יודעת איך ובמה לזרוח ולהאיר באופן שימלא אותי מבפנים גם כן ויעניק לי שמחה וסיפוק אפשר להגיד - פשוט תהיי את ואולי אני לא יודעת איך פשוט להיות או איך פשוט להיות אני (ןאולי פשוט עוד לא למדתי איך לקבל את מה שיש ולשמוח בחלקי) ככל שאני מוסיפה לכתוב על התסכול שלי פה אני חשה אותו גדל והחשיפה הזאת נראית לי כמיותרת כי אני מדברת על דברים שאני לא מוצאת להם פתרון ואולי אני צריכה פשוט לעזוב את כל זה ולהמשיך לשרוד כמו שנדמה לי שכולם שורדים, לשמוח במה שיש ולהסתפק בזה וכך להמשיך עד המוות אבל אני לא רוצה! אני לא רוצה. אני גם לא יכולה החיים שלי יקרים מדי מכדי שאעשה זאת, אבל אני לא יודעת אחרת אני חשה החמצה נוראית כל הזמן ולא יודעת למה לי זה מציק וכל מי שסביבי לא מבין בכלל מה מציק לי בזה ומה אני רוצה עוד כי "אלה החיים" (בעיני אלה לא החיים, או שלפחות לדעתי זה לא אמור/צריך להיות כך) אין זו פנייה לאף אחד שיעזור לי ויציל אותי (למרות שהייתי שמחה אם מישהו היה יכול לעשות זאת, אבל זו העבודה שלי ואף אחד לא יכול לעשות אותה במקומי) אלא לקדוש ברוך הוא שיאיר לי יותר את הדרך השנה וידריך אותי בצורה ברורה יותר שיעזור לי יותר, ואפילו שהוא עוזר לי תמיד, שאראה את העזרה ואצליח להשתמש בכל הכלים שיש לי באופן שיביא אותי להשיג תוצאות ולא שהכל יישאר בגדר תיאוריה בלבד איך אומרים? שיעזור לי לעזור לעצמי אני לא מתייאשת חלילה ואלו אינם דבריה של בחורה שנמאס לה חס ושלום. אני אוהבת ומעריכה את החיים שלי את כולם ואת הכל ואני מאוד מאוד מאוד אוהבת את החיים ושמחה על עצם היותי בחיים כל רגע כל יום ומודה על הכל אבל הלוואי וידעתי כיצד לחיות אותם יותר בשמחה יותר עם טעם, בצורה מעניינת ומלאה יותר עם תחושת שליחות אמיתית עם הנאה וסיפוק אמיתיים שאקום בבוקר עם מרץ למשהו שראוי לחיות למענו באמת, משהו משלי ולא רק כדי לקיים אחרים (יש מי שחי בשביל הזה ובשביל ההוא רק לא בשביל עצמו) עם הידיעה שהזמן שלי לא מתבזבז לשווא על אוכל שינה כביסות נסיעה לפה ולשם, ביקור פה ושם, וסתם סתם סתם היסחבות מיום ליום אלא שאני באמת רוב הזמן מצליחה להוציא המקס' מההזדמנות הנפלאה הזאת הנקראת חיים שניתנה לי/לנו וכרגע אני בכלל לא במקום הזה הייאוש השקט הזה שמתוכו רובנו חיים עד שנשמתנו עוברת לשלב הבא הפשרה הנוראית הזאת על סתם סתם ועוד קצת סתם ה"סוחבים" הזה אני מאוד מתקשה להמשיך כך. מאוד! לא יודעת איך לחיות אחרת אבל מנסה ולא ממש מצליחה בינתיים טוב, אני חוזרת שוב ושוב על אותם דברים כבמעגל שאינני יודעת איך לצאת ממנו שוב, אולי לא הצלחתי לשמוע את מה שאמרת לי כי אני כ"כ שומעת רק את עצמי ואת התסכול שלי כרגע אבל תודה ואקרא שוב אני בטוחה שה' יעזור לי ושזה יסתדר מקווה שיותר מוקדם ממאוחר
היי שוני ../images/Emo42.gif ושוב תודה
אני מבינה שאת בסיוט. אני מכירה את הסיוט הזה, הייתי שם, ואם הייתי פוגשת אותך יכול להיות שהייתי יכולה לראות יותר טוב איפה קצה החוט, אבל, כנראה שאת חייבת לעבור דרך הגיהנום הזה כדי לצאת מהצד השני חדשה ואחרת. תדעי תמיד שגם כשאת מרגישה כמו שאת מרגישה עכשיו זה עובד לכיוון אחד, ושום דבר הוא לא "סתם" או לשווא. הדרך הנעימה ביותר (אם אפשר לקרא לזה כך) לעבור את זה זה פשוט להסכים. להכנע ולהסכים שזה לא כמו שאת רוצה וזה בסדר, וככה זה עכשיו כי בכל מקרה זה משתנה, ברגע שתסכימי ולא תילחמי עם עצמך יותר זה גם יעבור מהר יותר. תדעי גם שאנשים רגישים כמוך בד"כ לוקחים על עצמם תחושות ובעיות של הקרובים להם. יתכן שאת בכלל בסיוט בגלל אמא או אחות או בעל או בוס שנמצאים במצוקות, וכיוון שאת לא מודעת לזה שזה שלהם את חושבת שזה שלך. אם זה מעודד אותך המשיח ממש קרוב עניין של שנתיים גג ואז ייגמרו הסיוטים ונהיה כולנו נשמה אחת טהורה ושמחה. כולי איחולים ותקווה שזה ממשמש ובא ויהיה לכולנו גן עדן עלי אדמות. שנה טובה .
אני מבינה שאת בסיוט. אני מכירה את הסיוט הזה, הייתי שם, ואם הייתי פוגשת אותך יכול להיות שהייתי יכולה לראות יותר טוב איפה קצה החוט, אבל, כנראה שאת חייבת לעבור דרך הגיהנום הזה כדי לצאת מהצד השני חדשה ואחרת. תדעי תמיד שגם כשאת מרגישה כמו שאת מרגישה עכשיו זה עובד לכיוון אחד, ושום דבר הוא לא "סתם" או לשווא. הדרך הנעימה ביותר (אם אפשר לקרא לזה כך) לעבור את זה זה פשוט להסכים. להכנע ולהסכים שזה לא כמו שאת רוצה וזה בסדר, וככה זה עכשיו כי בכל מקרה זה משתנה, ברגע שתסכימי ולא תילחמי עם עצמך יותר זה גם יעבור מהר יותר. תדעי גם שאנשים רגישים כמוך בד"כ לוקחים על עצמם תחושות ובעיות של הקרובים להם. יתכן שאת בכלל בסיוט בגלל אמא או אחות או בעל או בוס שנמצאים במצוקות, וכיוון שאת לא מודעת לזה שזה שלהם את חושבת שזה שלך. אם זה מעודד אותך המשיח ממש קרוב עניין של שנתיים גג ואז ייגמרו הסיוטים ונהיה כולנו נשמה אחת טהורה ושמחה. כולי איחולים ותקווה שזה ממשמש ובא ויהיה לכולנו גן עדן עלי אדמות. שנה טובה .
לא רוצה שנתיים, רוצה עכשף../images/Emo23.gif../images/Emo13.gif
אני לא בסיוט נשמה אני פשוט מתקשה עם דברים מסוימים פעם החיים שלי היו סיוט (בעיקר שנות הילדות והבחרות המוקדמים שלי) וזה היה אשכרה סיוט על אמת (או כך היה נדמה לי) ואם זה עבר, אז הכל יעבור ברוך ה' עכשיו הם טובים ויש מקום רב לשיפור
רק שלא ברור לי לגמרי איך ומה וקשה לי לפעמים מאוד להגשים דברים אבל איך את אומרת? אולי להרפות (משהו שאני לא לגמרי יודעת איך עושים) ולקבל, להכנע לזה זו ההתחלה. וחזרנו שוב לנקודת האפס - ק ב ל ה של מה שיש ו.. יש ימים שפשוט ברור לי שזה סרט רע אבל ברוך ה' אלה לא רוב הימים כבר אמן ואמן על האיחולים באמונה כי הם יתגשמו ודאי ואיך אומרים? "ויפה שעה אחת קודם"
אני לא בסיוט נשמה אני פשוט מתקשה עם דברים מסוימים פעם החיים שלי היו סיוט (בעיקר שנות הילדות והבחרות המוקדמים שלי) וזה היה אשכרה סיוט על אמת (או כך היה נדמה לי) ואם זה עבר, אז הכל יעבור ברוך ה' עכשיו הם טובים ויש מקום רב לשיפור
זוהר עורקבי
New member
וואוו בנות בנות!!
רגע אחד! וואי כתבתן הודעות ארוכות מאד ולא היה לי כוח לקרוא לצערי אז אני אשמח אם תתמצתו לי את תוכן ההודעות הנ"ל
רגע אחד! וואי כתבתן הודעות ארוכות מאד ולא היה לי כוח לקרוא לצערי אז אני אשמח אם תתמצתו לי את תוכן ההודעות הנ"ל
פעמונית הגשם
New member
מי פוחד?../images/Emo75.gif../images/Emo74.gif
איננו פוחדת ואינני מתיראת מאלוהים, ההפך בשבילי זה יום של שקט יום של חשבון נפש קטן, לראות מאיפה מתחילים ולאן ממשיכים... לפחד ממה בעצם ?? מי לחיים ומי למוות ? אני מאמינה שהמוות הוא חלק מהחיים ואנחנו בכלל פה קמצוץ זמן לעומת הנצח. לבקש סליחה זה טוב בכל יום לא רק ביום כיפור, גם לבקש בקשות כנ"ל, אבל דבר אחד גדול וטוב יש ביום הזה, כל עם ישראל , לפחות רובם, מקבלים ונותנים אנרגיות חיוביות בעצם המילים חג שמח ושנה טובה. וגם לכם שנה טובה ומאושרת
זוהר עורקבי
New member
אינשאללה לכולם!
כן אבל בכל זאת יום כיפור הוא יום הסליחות כלומר יש עת רצון בשמיים אז זה יום יותר טוב לסליחה למרות שאפשר תמיד לבקש סליחה עובדה שבכל תפילה יומיומית יש את הוידוי שבו מבקשים סליחה!
כן אבל בכל זאת יום כיפור הוא יום הסליחות כלומר יש עת רצון בשמיים אז זה יום יותר טוב לסליחה למרות שאפשר תמיד לבקש סליחה עובדה שבכל תפילה יומיומית יש את הוידוי שבו מבקשים סליחה!
זוהר עורקבי
New member
אתה צודק שלומי
אבל בכל זאת לפעמים בכל זאת השלילי עושה בנו שמות בשנים עברו לכן לפעמים המחשבה לא כל כך עושה את העבודה אבל אם כולנו ניקח את הענינים לידיים ונעשה טוב אז רק אז יהיה באמת טוב וזה קשה לגרום לכולם לרצות רק לעשות טוב אבל ב"ה אני מאד מאמין שהמצב הזה יגיע מתישהו רק צריך לשדר טוב וכך נרכך את לב הסובבים אותנו אני מאחל לכולם שנה טובה וחג שמח אחים שלי ושה' ימתיק לכם את הדין ויעשיר לנו בטובו באינסופי ומחסדו העצום עם נבראיו!!!
אבל בכל זאת לפעמים בכל זאת השלילי עושה בנו שמות בשנים עברו לכן לפעמים המחשבה לא כל כך עושה את העבודה אבל אם כולנו ניקח את הענינים לידיים ונעשה טוב אז רק אז יהיה באמת טוב וזה קשה לגרום לכולם לרצות רק לעשות טוב אבל ב"ה אני מאד מאמין שהמצב הזה יגיע מתישהו רק צריך לשדר טוב וכך נרכך את לב הסובבים אותנו אני מאחל לכולם שנה טובה וחג שמח אחים שלי ושה' ימתיק לכם את הדין ויעשיר לנו בטובו באינסופי ומחסדו העצום עם נבראיו!!!
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.