יום הולדת הכי עצוב בעולם

[יעל של אודי]

יום הולדת הכי עצוב בעולם

היום היתה צריכה להוולד התינוקת המתוקה שלי. ארבעה חודשים אחרי ההפלה ואני עדיין מסרבת להאמין שזה קרה לנו. מצד אחד כל כך פחדתי מהיום הזה. מהאמת הבלתי נסבלת שהיום יגיע ואף תינוקת לא תגיע עימו. מצד שני, רציתי שזה יגיע כדי שאוכל להפסיק לספור את השבועות ולזכור את התאריכים של ההריון הזה ולדעת איפה הייתי צריכה להיות ומה הייתי צריכה להרגיש. אין יותר תאריכי יעד על לוח השנה. הכל ריק. כמו הנשמה שלי. ריקה ועצובה. לא יודעת איך להסתכל על המחר...

 

[תמי ס]

יעלי מתוקה

חשבתי עלייך היום, ידעתי שהיום זה "היום", וחשבתי על זה שבוודאי מאד קשה לך, אבל אל תשכחי! מחר יהיה כבר יותר קל, כמו שכבר כתבתי לך בעבר, גם אני ציפיתי "לעבור את התאריך" (למרות שהתאריך הוא סמלי בלבד) ואכן, לאחר התאריך הגיעה הקלה מסויימת. הלוואי שהייתי יכולה לחזק אותך כמו שאת מחזקת אותי. יהיה טוב יעלי, יהיה טוב, תמי

 

[יעל של אודי]

מאיפה את מוצאת את הכוחות

דווקא את, מאיפה את מוצאת את הכוחות לחזק אחרים?! בימים האחרונים בקושי הצלחתי לכתוב כי פשוט הרגשתי כלכך זיפת, ולא חשבתי שאני מסוגלת להתמודד עם אף אחד פה בפורום, הכאב היה יותר מדי. והנה את בתוך כל הצער שאופף את הימים שלך, מוצאת את הכוחות לומר כמה מילות עידוד. הלוואי והייתי כלכך חזקה. תודה לך. אני מתחזקת דרכך. היום בבוקר קמתי עם תחושה חדשה. פחד. המון פחד. פחד לשחרר אותה לדרכה ולשחרר אותי לדרך חדשה. בחודשים האחרונים היא היתה כל חיי. התעוררתי עם הכאב בבוקר והלכתי לישון איתו בלילה. כאילו בלי הכאב הזה אני לא מסוגלת להרגיש יותר. אין דבר יותר מפחיד מלא להרגיש כלום. ואני כלכך לא רוצה לכאוב יותר. כאבתי מספיק. רוצה כבר להרגיש משהו אחר אבל מפחדת, מפחדת לבגוד בזכרה של התינוקת היקרה שלי...

 

[יעל של עדי]

יום הולדת עצוב

יעל יקרה אוי, אני כל כך מבינה על מה את מדברת. אבל לדעתי, דווקא על מנת לא לבגוד בזכרה, את חייבת לקום ולעשות. לא משנה מה אבל לעשות, לחיות. אני לא חושבת שיש יצור עלי אדמות שרוצה שאחרי שהוא הולך הנשארים אחריו ימוגו איתו. ולדעתי זה נכון גם לגבי התינוקות שלנו. למענם ולזכרם אנחנו חייבים לעשות משהו עם עצמינו. כמובן שהם ימשיכו להיות איתנו וזכרם תמיד ישאר ויחד עם זאת יש משהו בהמשכיות שמכבדת את זכרם. אז לדעתי, את ממש לא בוגדת בזכרה של התינוקת היקרה אלא מכבדת אותה בזה שאת ממשיכה וחיה. (אגב, עשיתם משהו מוחשי לזכרה? אנחנו נטענו עץ וזה מקל במידה מסויימת. זה מעין "מקום" שלה). נכון, יש נפילות. יש קטעים קשים. יש מצבים בהם את חושבת היא הייתה יכולה היום להיות בת... הייתה יכולה כבר לעשות... ואז ממשיכים הלאה. אני מאחלת לכם את כל הטוב שבעולם. יעל

 

[פילה סגולה]

יום עצוב והתחלה חדשה

יעלי שלי אני יודעת שקצת "נעלמתי" לך, אך את במחשבותי רוב הזמן. תאמיני או לא, את הסיבה בגללה פתחתי היום את המחשב. כל כך הרבה דברים נכתבים בי עכשיו, אבל עדיין לא הצלחתי ממש לכתוב אותם ואני מאמינה שאעשה זאת בקרוב. ולגביך, זה אכן יום עצוב מאוד, מלווה בשלוליות ובמועקה, אבל הוא גם היום שיכול וצריך לסמל התחלה חדשה. גם מבחינה נפשית את צריכה "ללדת" אותה, וזה יכול להיות בערך עכשיו. אני מאמינה ויודעת שאת אדם עם עוצמות פנימיות ועם רגישות אדירה (וזה, בניגוד למה שחושבים, יתרון גדול) ויש לך שותף מקסים לדרך ואתם, יחד, יכולים לעשות זאת. לאהוב אותה תמיד, לזכור לנצח ולבנות לה משפחה אמיתית. זה לא יבוא במקום הכאב, אבל זה ילמד לגור ליד. אל תפסיקי להסתכל על העבר, את יודעת שאני נגד זה, אבל לעולם אל תפסיקי להסתכל אל עבר האופק, אל העתיד ותמיד תדעי ששם מחכים לכם כל שאר הילדים שלכם, המשפחה הפרטית שלכם וכשהם יגיעו (והם יגיעו!) יהיו להם את ההורים הכי טובים בעולם. מחבקת אותך חיבוק רטוב ביותר אוהבת אותך פילה סגולה

 

[e k]

יום הולדת

אוי יעל גם אני "חגגתי" את הולדתה של ביתי לפני כמה ימים. זה התחיל עם דמעות בבוקר והמשיך עם חוסר אוויר וחוסר רצון לראות או לשמוע אנשים. ומה לעשות קמתי למחר עצוב וריק אל תסתכלי על המחר תני לו פשוט להגיע כי אחיריו יגיעו עוד מחר ומחר שיהיו חייבים להיות טובים יותר

 

[זוהרה מצליחה החודש]

יעל יקרה שלי

אכן התאריך המיועד ניצב בלוח השנה שלנו, עקר, מיותם ומלא בתכנים ומשמעויות אחרות מזה שיועדו לו. מבינה את כאבך הגדול ואת העצב המשתק שיש ביום הזה. את הת.ל.מ הראשון שלי עברתי שבועיים אחרי ההפלה השניה. חשבתי לעצמי אז, שחמישה חודשים אחרי אצטרך לעבור את זה שוב, ואז אפילו זה יהיה כואב יותר ומשתק יותר. גם התאריך ההוא עבר והוא גם היה "יום השנה" של ההפלה הראשונה שלי. יש תאריכים שפשוט בא לי למחוק מלוח השנה, הבעיה היא שהם חקוקים בלבי ובמוחי ולא יימחו כנראה לעולם. סיפרתי פה פעם, שאני מרגישה שנפרדתי ממנה. בעצב, בהרבה כאב, אבל נתתי לה ללכת. אני לא מרגישה שבגדתי בזכרונה, היא בלבי תמיד ואף פעם גם לא תלך משם. אבל נתתי גם לה לנוח קצת, כדי שאוכל להמשיך ולחיות. הייסורים שייסרתי את עצמי, חיללו גם הם את זכרה, שכן ייתכן שבלא מודע, גם אני כעסתי עליה קצת, על שנאלצתי להיפרד ממנה. הפרידה "ניקתה" ממני את הכעס שהיא אצור בי, והשאירה את אהבתי אליה טהורה וזכה לעד. מקווה שתצלחי את הימים הקרובים בפחות עצב וכאב. אנחנו כאן, לעזור לך לעשות את זה או פשוט לתת לך יד וכתף להניח עליה ראש.

 

[sivanori]

אין לי מה להוסיף על מה שכולן כתבו

עצות מצויינות אחת אחת. קבלי

.

 

[karen01]

היום הוא היום הראשון של שארית חייך

הי יעל, אכן כתבו לך פה דברים נפלאים ונכונים, ולא נשאר הרבה מה להגיד בנוסף. הכותרת של ההודעה לקוחה מאיפשהו (שכחתי מאיפה), ואני חושבת שאפשר להשתמש בה טוב. כדאי וצריך לשחרר את הילדה הראשונה, כדי לפנות מקום לשני/ה, כדי שכל האמהות הנפלאה הזו שלך תוכל לצאת לאור ולפרוח, כמו שאני בטוחה שיקרה (זוכרת את ההודעה שלי על "חצי אמא"?). אני משוכנעת בנכונות הצעד של שחרור המתים מנפשנו - הרי האהבה שלנו אליהם והעוצמה שחווינו אותם לא ישתנו לעולם. החותם שהם השאירו עלינו ועל נפשנו יישאר תמיד. אבל אם ניתן לעצמנו למות איתם הרי שפספסנו בגדול. זה נכון לגבי המתים שלנו שהכרנו שנים רבות, ונכון באותה המידה למתים שלנו שהכרנו רק "מבפנים". לצערי היה לי אחד מכל אחד בהפרש של שבועים. אני יכולה להוסיף ולהגיד שההריון הבא, עם כל הפניקות שלו, כן נותן אור ושמחה, והילד הראשון שלי כאילו מלווה אותי. אני מדברת איתו על אחיו הקטן, מדברת עם הקטן על הגדול וכן הלאה (אולי קצת מטורף אבל עוזר). נראה לי שהגיע זמנך לשחרר אותה ולנסות לחיות עוד דברים מלבד הכאב. אל תפחדי מזה (למרות שזה אכן מילא את היומיום ואם נעזוב את זה מה יישאר) - פשוט תני לעצמך לקום, לאט לאט, אני בטוחה שאת יכולה. קרן.

 

[יעל של אודי]

תודה לכולכן מעומק ליבי

אני יודעת שלא שוכחים, אי אפשר לשכוח ויודעת שצריך להמשיך ולהסתכל קדימה לאן שכל ילדנו האחרים מחכים לנו, אי שם באופק הלא רחוק, אני מקווה. בימים האלה הכנתי אלבום לתינוקת שלנו. כל היום יצרתי את האלבום ומילאתי אותו בתמונות האולטרסאונד שלה, בקלטת הסקירה ובשירים שכתבתי לה. בפעם הראשונה מאז ההפלה, לא פחדתי להסתכל על התמונות שלה מפחד להשבר שוב ושוב. הידיעה שאני יוצרת משהו בשבילה, מקום בו תוכל סוף סוף לנוח, במקום באוסף ניירות בתוך קלסר על המדף, עשה לי הרבה טוב. הרגשתי קשר קרוב וחזק אליה כל היום, כל פיסת נייר ובד וחרוז שהתווסף לאלבום היה רק בשבילה. בערב באו הדמעות כאשר יחד עם בן זוגי היקר הסתכלנו יחד על האלבום הגמור. כל האהבה שלי אליה עלתה עם כל הכאב והדמעות. בשישה חודשים שהיא חיה ברחמי היא נתנה לנו כלכך הרבה. היום אני חושבת שאני מרגישה קצת יותר טוב ולאט לאט מסתכלת קדימה

 

[פילה סגולה]

יעלוש, טוב לשמוע

אני כאן, בוהה בפורום כמה פעמים ביום ועוד לא אוספת את הצער למילים. כל כך שמחתי לראות את ההודעה שלך! אתם בהחלט בדרך הנכונה. זה בסדר לבכות ולהיות עצובים וזה נהדר שמשם את כבר יכולה לשאוב את הכוחות להמשיך הלאה. את כבר יודעת שאני לא אומנית הניסוח בימים אלו, אז אני אקצר. חיבוק פילה סגולה

 

[זיוה כהן]

לתמי , פילה יעל וכולן

אני קוראת את ההודעות של כולכן תמי פילה יעל וכולן ומרגישה שאני ממש לא יכולה להגיב ,איך מעודדים אתכן? ומה אומרים ?האבדן שלי נראה כ"כ קטן לעומתכן. רק תהיו לי חזקות זיוה

 

[סאני המצליחה]

עוד כמה ימים "חוגגת" את יום הולדתי

וביום זה בדיוק לפני שנה היה תאריך הלידה המשוער של התאומים שלי. עבר כבר כל כך הרבה זמן.... אבל לי זה נראה כאילו היה אתמול. אני הולכת לעבודה ומנסה לא לחשוב על זה, קשה נורא. תמיד את תספרי ותבדקי תאריכים. כל מה שקרה ישיאר איתך לעולמים. אני יודעת שזה בכלל לא מנחם, אבל כשיהיו לנו ילדים אחרים אנחנו "נילמד" להתמודד ם העצב והאובדן שוב אבל בדרך קצת שונה. להיסתכל על המחר? אולי לא כדאי. אולי כדאי לתת לו להגיע לבד כי בלת ברירה הוא יגיע וההמלצה שלי היא להתמודד יום ביומו עם מה שמביא איתו אותו יום. סאני.