../images/Emo51.gif ענקית../images/Emo24.gif
בשונה מכם המחשב שלי לא הכי אוהב אותי אז הוא נתקע ועושה בעיות וגם כשאני רוצה להגיב אני לא מצליחה(ולצערי עודף זמן זה לא משהו שיש לי השנה)וכשאני רוצה להיות במחשב השני(של אחי) הוא חורש באייסיקיו ואני לא בדיוק יכולה וזה מ-ר-ג-יז! אז בינתיים עד שהמחשב שלי יוחלף או ילך בפעם המיליארד לתיקון אני אנסה להיות פה... רציתי להגיד שמאוד התרגשתי לקרוא את הברכות(וולף,לאן נעלמת?אני מתגעגעת נורא
) ולשמוע כמה מאמינים בי ומפרגנים לי
(אורנית
,וולף
,chi12-אני לא זוכרת איך קוראים לך
וגם מילי-אני אעשה מה שביקשת כשתהיה לי גישה נורמלית למחשב אפילו שזאת חתיכת עבודה ואני לא בטוחה כמה היא תועיל לפורום לצערי ולי אישית אבל אני אכבד אותה כי אני מאמינה שיש לך זכות לבקש),זה באמת כיף לדעת שגם אם אין הרבה ברכות אלה שיש נותנות כוחות אמיתיים
מעבר לזה אני מנסה לחשוב איך אני מגדירה את היום הולדת הזו ואני לא מוצאת הגדרה כוללת,כמובן שהיו לי לפני היום הולדת את החלומות המסויטים הרגילים(קונה ממתקים ומזמינה אנשים ויושבת במשך שעות כשאף אחד לא בא ולא מצלצל) שיש לי כול שנה ולשמחתי במציאות הם לא התגשמו אף פעם עדיין אבל אני חלוקת בדעתי(מישהו אמר פיצול אישיות?
) ...מצד אחד היה מדהים(בביה"ס עשו לי שתי חגיגות אחת ביום שישי ואחת היום שלושה ימים אחרי והעוצמה הייתה אדירה מבחינת התרגשות,היה מדהים-4 כיתות באו לחגיגה בשישי-2 כיתות ביקשו רשות לבוא כי הם אוהבים אותי וברור שהסכמתי וחלק מהילדים בירכו באמצעות סמלים,כלי מוזיקה ומתגים כשלא יכלו לדבר ויש כמובן גם את המדברים...,אני אספר ואתחיל לדמוע,אבל אני אספר בהמשך,הפתיעו אותי אפילו יותר משנה שעברה במקום אחר שהיה מיוחד ומרגש)וגם הרבה אנשים טרחו לברך אותי בכול מיני דרכים וגם שכנה שלי שבדרך כלל מעצבנת אותי כשאני עושה עליה בייביסיטר(סוג של פקאצה בהתהוות...) קנתה לי מתנה וכתבה ברכה יפה,בשישי באו אליי 2 חברים מחולון בהחלטה ספונטנית והיה מצחיק,בשבת נסענו לסבתא ומשם לדודים ולעוד דודים והיה ממש כיף ושמח,וגם בכפר היו שני קטעים מטורפים ומלאים בשמחה(כולם שרו לי אתמול בהנהגתו של ידיד טוב משם והיום חגגתי יחד עם אחת ששייכת לכפר וגרה בדירה מחוץ לו והיא קנתה לי מתנה ואירגנה כיבוד לכבודי ואני חייבת להגיד ששוב נורא התרגשתי) אבל מצד שני יש כמה אנשים שהתאכזבתי מהם-4 חברות טובות כבר שנים שלא התקשרו/שלחו מייל/מסר/סימסו וכשנתתי להן רמז אחרי יום לא הגיבו עליו וזה מכאיב לי כי אני יודעת שיש דברים שקשה לי לסלוח עליהם וקשה לי עם ניתוקים ופרידות עם כמה שאני מתגברת ומבינה שאלה החיים ומי ששכח אותי אחרי שנים כשאני כן התקשרתי לפחות ביום הולדת וגם בזמנים אחרים לא בדיוק גורם לי לרצות ליזום משהו לגביי המשך הקשר ומעבר לזה אנשים שיגעו אותי-באים לא באים,חולים,בריאים,אין אוטו,לא קיבלו שיחרור מהצבא,אמא בבית חולים,נרדמו,הלכו למסיבה באיזה מועדון כמו כול שבוע וכו' זה שמדובר באמירות אמיתיות ברובן הגדול לא גורם לי להרגיש יותר טוב,חלק הבטיחו שיפצו ויבואו במהלך השבוע(אחת תבוא מחר ואחת כנראה בשישי)אבל זה עדיין לא בדיוק כי למשל אתמול חברה טובה מאוד כבר 10 שנים בערך (לא ראיתי אותה כבר שנתיים מאז שהיא התגייסה לצבא ובאתי לברך אותה ולהביא מתנה לקראת הגיוס ולמעשה החודש היא כבר השתחררה) שהבטיחה לי בשישי שהיא תבוא במקום הבריזה לי-בענו בסביבות חמש כשאני מסיימת עם ההסעה ובארבע וחצי היא עוד אמרה שהיא לא יודעת ושהיא תעדכן אם היא באה,בינתיים הלכתי לכפר ואחרי בערך שעתיים ניסיתי לשאול מה קורה והיא לא ענתה וגם מאוחר יותר לא וגם היום לא וזה מעצבן אותי כי המינימום זה לפחות להגיד ולא לתת לי לקוות ובטח לא להתחנן(לא שהתחננתי,אבל זה קצת ויתור על כבוד עצמי לשאול מה קורה איתה כמה פעמים במקום לתת לה את הנצח שלה עד שתענה...),בקיצור אני ברגשות מאוד מעורבים בין מדהים למעצבן... אני אכנס שוב ברגע שאני אוכל אבל תדעו שאני כן מנסה להיות כאן כמה שיותר,יצא לי גם להיכנס מאיזה מחשב של ילד בביה"ס(לא ממש נוח לגעת כול שנייה במסך כדי להגיע לאן שרוצים,הוא לא יכול להחזיק עכבר או עט מגנטי וצריך לגעת במסך עם כול פעולה...)ואם הייתי יכולה הייתי כבר מגיבה קודם על הכול...
ענקית אני באמת מעריכה כול אחד ואחת מכם
ומקווה שאני לא מאכזבת אתכם הרבה מידיי כי אתם באמת באמת באמת יקרים לי ואני בכלל לא יודעת מאיפה להתחיל להודות לכם על כול האהבה והמילים הטובות שבאות תמיד בזמן שאני כול כך זקוקה להן(תמיד...)
עד 120!את כבר יודעת כמה שאני מעריצה אותך.אני חושבת שאת בנאדם מדהים ומנהלת למופת.את טובה ואכפתית, מוכשרת בטירוף ותמיד מצחיקה אותי.אני מאחלת לך שתמשיכי להיות כזאת נהדרת,ושהשנה תהיה לך יותר קלה בשירות הלאומי ושיהיה לך רק טוב שם. ובכלל,בהצלחה בחיים ובכל מה שתרצי לעשות בהמשך! אוהבת מאוד מאוד,
