../images/Emo51.gif לכולכם../images/Emo24.gif../images/Emo140.gif../images/Emo24.gif../images/Emo140.gif
תמיד כיף ומרגש לקבל את הברכות מכם (גילעד-אהבתי ושמרתי את התמונה מהקיר הראנדומלי
),זה כבר היום הולדת ה7 שאני חוגגת איתכם ונראה שזה אחד המקומות הכי יציבים בחיים שלי ועדיין זה ממשיך לרגש
,לעלות חיוך על השפתיים ולגרום לשמחה אמיתית ב
,אין עליכם
אז איך עבר עליי אתמול?מורכב... ילדים הם עם חמוד אבל הם יכולים להיות גם שטנים קטנים ואתמול היה לי מהכול...זה התחיל בבוקר בהסעה-היה מאוד מצחיק,שרו לי שירי יום הולדת(למרבה הפאדיחה שחמישים ילדים שרים לי
),בירכו אותי בברכות שחלקן קצת מוזרות כמו "שתגיעי בגיל 119 לבית קשישות" (הברכה עם המונח 'בית קשישות' חזרה פעמיים אז נאלצתי "לחנוק" את אותה הילדה והיה מצחיק),ילד אחד שבדרך כלל אני בעיקר מעירה לו מיליון פעם במהלך הנסיעה שישב יפה וישים חגורה הפתיע אותי והביא לי ממתקים וברכה (מסתבר שילדים נקשרים גם כשמעירים להם,אולי זה קשור לעובדה שאני כמעט לעולם לא צועקת אפילו כשאני מעירה מתוקף התפקיד וכשיום אחד הילד הזה הגיע בוכה להסעה התעניינתי בו ודאגתי לו,אני לא אוהבת לראות ילדים בוכים)...אחר כך הגעתי לכיתה-יום שלישי זה יום שאני לבד בלי המחנכת (וזאת אכן בדיחה שמורה צריכה סייעת בכיתה אבל את הסייעות משאירים לבד בכיתה ימים שלמים),יצא שאיחרתי קצת כי סיימתי מאוחר יחסית עם ההסעה,החבר'ה של הכיתה שלי(כול ה9 ילדים) החליטו שהם מפתיעים אותי וחלקם מאחרים לשיעורים שיש להם בכיתות שהם משתלבים בהן-הם התחבאו,כיבו את האור וכמובן צעקו לי "הפתעה" כשנכנסתי(למעשה ברגע שראיתי שאין אור בכיתה כבר הבנתי,אבל בכול זאת לא הרסתי להם,הם בכול זאת בני 8-10...),אין ספק יצאו חמודים(הבנתי שמחר אמורים ממש לחגוג לי בכיתה)...רק שאחר כך הם הוציאו לי את הנשמה,זה התחיל באלימות והתגרויות בין ארבעה מהם בהפסקה ונאלצתי לצאת כשהאוכל תקוע לי בגרון כדי להפריד פעם אחת,ההפרדה הראשונית לא הספיקה ועד סוף ההפסקה כבר הוזעקתי שוב ונאלצתי במשך שעה לעשות בירור עם הארבעה-אלה ארבעת החבר'ה שבכיתה ג'(כלומר הבוגרים בכיתה) ויצא שנאלצתי לשלוח את כול הילדים של ב' לשיעור(חווה חקלאית) למשך שעה לבד בלעדיי ובלי הגימלים ודווקא בחווה החבר'ה של ב' נוטים להתפזר ולהתפרע(לשמחתי אתמול הם היו נהדרים) אז הייתי נורא בלחץ, אחרי שהצלחתי להרגיע את הרוחות(שעה שלמה!לא שיעור של 45 דקות,אשכרה שעה שלמה!) התחיל בלאגן מחזית נוספת,סיימתי את העבודה בכיתה כשהראש שלי מתפרק עוד שנייה...ואז הייתה הסעת צהריים,קיבלתי מתנה מילדה שלא הייתה בבוקר בהסעה(אסימון וברכה,היה מעניין הרעיון של אסימון כמתנה) ואחריה הילדים בהסעה היו תוססים במיוחד(זה שניסיתי כבר לפחות 8 פעמים להתפטר מההסעה ולא מאשרים לי מהמועצה זה כבר עניין בפני עצמו,אני רוצה הסעה קטנה ואם אפשר חינוך מיוחד ולא אחריות מטורפת של 50 ילדים בבת אחת) והחמירו את כאב הראש שלי...בערב היו לי לימודים אבל איחרתי הרבה בגלל פקקים אז החלטתי שכבר אין טעם להיכנס לשיעור וסתם ישבתי באיזור והחזרתי טלפונים ואס.אמ.אסים לחלק מהמברכים,יותר מאוחר הלכתי עם אבא להצגה כחלק מהמנוי(הלכתי במקום אימא שהכרטיס על שמה),האמת שלא הכי נהניתי מההצגה,זאת הצגה של הבימה עם שחקנים מהשורה הראשונה(גילה אלמגור,שרון אלכסנדר,רינת מטטוב וכו'...) והמשחק באמת היה משובח אבל העלילה עצמה הייתה מלאת דמויות שרובן לא גרמו לי לשום ריגוש ולקח לי זמן להתחבר ולקשר את הסיפורים ביניהם במשך 3 השעות של ההצגה... סך הכול הרבה אנשים זכרו אותי ואת היום הולדת,כמובן היו כאלה מהבית ספר הקודם(המחנכת שמאוד קרובה אליי,הורים של תלמידים) וזה רק הזכיר לי כמה אני מתגעגעת ומעדיפה לחגוג איתם יום הולדת ולא להפריד מכות(הם נכים...)...עם המשפחה עוד לא חגגתי והאמת שכול מי שניסה לדעת מה אני רוצה מתנה נתקל באותה התשובה "בלי מתנות,תשקיעו בברכות" כי אין לי כוח לשאלות האלה(אף פעם אין לי כוח לשאלות האלה על המתנה ובמילא את הדברים שאני רוצה סביר שאי אפשר לקנות אלא רק להשיג כתוצאה מעבודה קשה,התמדה והשקעה),גם עם חברות לא ממש חגגתי,אולי בסופשבוע אבל סביר שלא...
